אם הייתם מבקרים באילת בשנות ה-80 או ה-90, הייתם רואים רחובות שמלאים מפה לפה בתיירים מחו"ל. עוד לפני שיוון, טורקיה או האיים הבלאריים התפרסמו בעולם, דווקא אילת הייתה מקום המפלט האהוב על תיירים מפינלנד, מדנמרק, משוודיה או מנורווגיה, שביקשו לחמוק מחודשי החורף הקרים בצפון אירופה. אילת גם הייתה המקום שלכם אילו רציתם להתרועע עם כוכבים כמו ברוק שילדס או להכיר דיילות שהגיעו במטוסים שנחתו בעיר אחת לכמה דקות. היום המציאות שונה לחלוטין, ומעט מאוד תיירים מחו"ל מבקרים בעיר הנופש הישראלית.
אליהו בוטבול (58), יליד העיר הדרומית ובן לאחת מהמשפחות הוותיקות והמייסדות שלה, זוכר ימים שבהם אילת נראתה אחרת. "העיר הייתה תוססת וקלטנו תיירות רבה בחורף. פעמיים בשבוע היו מגיעות טיסות מאירופה, בכל שלישי וחמישי, באופן קבוע. מסקנדינביה ועד להולנד וגרמניה, אילת הייתה עיר כיפית ומסבירת פנים לכל תייר", נזכר בוטבול וקובע: "היום זו לא אילת של פעם. אילת של פעם הייתה משהו אחר".
בוטבול מספר על עיר שהייתה יעד לתיירים, בעיקר מאירופה, ושהם היו גודשים את הרחובות, האכסניות והחופים. "היו משווקים אותה באירופה. היום חיים כאן יותר על תיירות פנים של עובדי מלון, עובדי משרדים, עובדי התעשייה האווירית וכו'. המחירים היו לא גבוהים, והיו הרבה אכסניות", נזכר בוטבול, שגם ניהל את אכסניית "מצדה" משנות ה-80 ועד שנות ה-2000. "העיר הייתה מלאה במסיבות של תיירים מחו"ל, וזה היה משהו שונה לגמרי. כל תייר היה מגיע ארצה מאירופה, זורק את שק השינה שלו על גג של אכסניה ואפילו עובד פה. לבוא לאילת נהפך לסמל בכל אירופה, לנפוש ולחפש עבודה. זו הייתה תקופה יפה מאוד. וואו, כמה כיף היה לגור כאן. היינו רואים רק תיירים ברחוב".
>> היפהפייה הנרדמת: צפת היא כנראה העיר הכי מפוספסת בישראל
>> הפוטנציאל קיים: כבר שנים שטבריה לא מצליחה להתרומם
הרבה מעל טורקיה, יוון או ספרד
אחד היתרונות הגדולים של אילת, שמשך בשעתו תיירים, הוא שגם בעונת החורף מזג האוויר בה נוח, בעיקר לתיירים שמגיעים מהמדינות הקרות של אירופה ושחיפשו חלופות קרובות, בזמן שיעדי הנופש של יוון וטורקיה עדיין לא היו מפותחים מספיק. "במהלך שנות ה-70–90 הייתה אילת מהמקומות היחידים באירופה שיכלו להבטיח לתיירים חופשה מושלמת במזג אוויר נהדר, של כ-20–25 מעלות בחודשי החורף, ובטיסה קצרה יחסית של שלוש עד חמש שעות מערים מרכזיות, מפלט ממזג האוויר החורפי והמושלג", אומר ד"ר רונן שי, מרצה במחלקה לניהול תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת. "אומנם באותו הזמן יוון, טורקיה ופלמה דה מיורקה היו בתחילת הדרך, אך מזג האוויר בהן לא היה אטרקטיבי באותה מידה כמו באילת, ולכן הן לא היו תחרות של ממש".
באותם ימים הגיעו התיירים במתכונת של צ'ארטרים (טיסות שֶׂכֶר) – חבילה סגורה לפרק זמן קצוב שכללה טיסות ישירות לשבוע ימים או שבועיים בימי הגעה קבועים דרך נמל התעופה בעובדה. הדילים הללו אפשרו להפחית את המחירים באופן ניכר. "חשוב לזכור שאילת במהלך חודשי החורף סבלה תמיד מתפוסה נמוכה, והפתרון של חבילות נופש אטרקטיביות היה אידיאלי עבורה. מבחינה תפעולית חשוב לציין שהקהל האירופי היה נוח מאוד ועלויות התפעול היו נמוכות יותר עקב כך. האוכל הים-תיכוני והאטרקציות הימיות היו חדשים ומעניינים מאוד לקהל האירופי, מה שגרם לפריחתן של מסעדות בסגנונות שונים – מהודי לאסייתי, צרפתי או ים-תיכוני ישראלי, מסעדות דגים ועוד. המחירים היו אטרקטיביים והתיירים נהנו מתמורה טובה למחיר ששילמו על חבילות החופשה שלהם", מתאר ד"ר שי.
דימה קובלנצ'יק (54) מאילת, עלה ארצה מאוקראינה בשנות ה-20 לחייו ועבד תקופה בנמל התעופה בעובדה, שהיה אז פעיל למדי. "בתקופת החורף היו כאן מלא אנשים מכל מיני מקומות בעולם. ברחובות היו שומעים כל מיני שפות אירופיות, כמעט הכל חוץ מעברית. כשהיינו הולכים ברחוב היינו מרגישים כאילו אנחנו מטיילים ברומא או בלונדון", נזכר קובלנצ'יק. "עבדתי בנמל התעופה במזוודות ובשילוח. אני זוכר שזה היה נמל תעופה בין-לאומי, שהיה מקבל ביום הכי עמוס בערך 12 מטוסי צ'ארטרים מאירופה. היו שם שתי חברות, וכל אחת ביום הכי עמוס הייתה מקבלת בין ארבעה לשישה מטוסים. זה עבד כל יום ככה מלבד בסופי שבוע. אפשר רק לתאר כמה אנשים היו באים הנה".
אז היה נדמה שאילת היא העתיד של התיירות הבין-לאומית. מיכאל חן (63) מאילת, היום יועץ תיירות ובעל חברה שמביאה תיירים ארצה, ראה את הפוטנציאל האדיר של העיר. הוא זוכר שבשנת 1987 צפה בריאיון עם ראש העירייה, ושהלה סיפר על התוכניות הצפויות לעיר. "נדלקנו ואמרנו או-קיי – מה אפשר להפסיד? אם לא טוב, נחזור. ירדנו לאילת וזה באמת היה כמו סיפור הצלחה עד לפני כעשור", מספר חן. "ברחתי מתל אביב כי האמנתי באילת וגיליתי בה פוטנציאל אדיר בתחום התיירות. לצערי עם השנים מפעל החיים שלי התרסק. עצוב מאוד לומר, אבל זאת האמת. נכון להיום אני לא רואה תקווה גדולה".
_re_autoOrient_i.jpg "אילת 1989 (צילום: SA'AR YA'ACOV, לע\"מ)")
תחילת המשבר
אחרי תקופה מוצלחת למדי, במדינת ישראל כמו במדינת ישראל – הגיעה תקופה ביטחונית מורכבת ושינתה את פני הדברים. "עם השנים קרה לנו אסון. האינתיפאדה השנייה שינתה את כל מערך התיירות בישראל. הרבה חברות הפסיקו באופן מוחלט להגיע לכאן. באילת היה קשה לשקם את התיירות הנכנסת", נזכר חן. בשנת 2006 הוא עבד במשרד התיירות כמנהל השיווק של אילת באירופה, ובמאמץ רב הצליח להחזיר טיסות שכר באותה המתכונת הישנה מסקנדינביה, מהולנד, מאנגליה ומצרפת, אך לא להרבה זמן. "לצערנו זה החזיק עונה אחת והופסק בגלל מלחמת לבנון השנייה. למדנו שכל המכות של המצב הביטחוני והכלכלי בעולם השפיעו מיד על העיר ולאו דווקא בגללנו", הוא מספר.
בשנת 2007 נכנסו לתמונה גם טיסות הלואו קוסט (חֶסֶךְ) והן שינו את פני השוק. "מצאנו את עצמנו עם מעט מאוד תיירים מחו"ל", אומר חן. "אלו חברות מוזלות שלא מחוברות לסוכני נסיעות אלא עצמאיות לגמרי. זה שינה הכל והכניס אותנו למערכת מאתגרת. יש מדינות שזה לא פגע בהן מכיוון שהן פופולריות או שהגישה לשם פשוטה ואין בעיות ביטחון, אבל אילת הייתה בנויה על טיסות השכר, והן נעלמו". חברת הצ'ארטר היחידה שהמשיכה להגיע לאילת לדבריו הייתה חברה מפינלנד, אך גם היא הודיעה על הפסקת הפעילות בעיר לפני כמה חודשים.
מאמצי השיווק באירופה, לדברי חן, הם קריטיים. "צריך לגרות את התייר שמסתובב ברחוב או יושב בבית ופותח את האינטרנט להגיע לאילת. משרד התיירות הפסיק כליל לפרסם בחו"ל מסעי פרסום כלליים לקהל והתמקד בפנייה לחברות התעופה. המשרד מימן חלק מעלות הכרטיס וחברות התעופה התחייבו שימלאו את המטוסים. הבעיה היא שאם תייר זר לא יודע שאילת קיימת בכלל, הסיכויים שלו להגיע אליה קטנים. פה אנחנו נופלים חזק מאוד, וזו הסיבה העיקרית שאין ביקוש", קובע חן. "הדבר הבעייתי השני הוא רמת השירות בארץ, שפחתה פלאים. יש הרבה מאוד בעיות בבתי המלון, כמו שינויים ברגע האחרון או תקלות כאלה ואחרות".
גם המחירים הגבוהים באילת הפכו את העיר ללא כדאית, והיא החלה להפסיד בתחרות שלה עם יעדים אחרים. "המחירים הגבוהים הבריחו את התיירים למצרים ולירדן, המציעות פיתוח אדיר במחירים נוחים לחופי אותו ים. הכל עניין של תמורה, מחיר ונגישות", פוסק ליאור גלפנד, יו"ר לשכת מארגני התיירות הנכנסת לישראל. "חסרים מחירי לינה תחרותיים. העיר איבדה את החן הבין-לאומי שהיה לה באירופה בעיקר, והיא הופכת למרכז לנופש ישראלי בעיקר בתקופות החגים והחופשות למי שיכול לעמוד במחירים".
באילת רוצים את התיירים בחזרה
לדברי גלפנד, לא מעט מהלכים עוד אפשר לעשות כדי להחזיר את התיירים מאירופה לאילת. "הסבה של טיסות בין-לאומיות סדירות מנתב"ג לנמל התעופה רמון לשירות הקהל הישראלי, תביא להיצע גם לתיירים מחו"ל. ובשילוב מחירי לינה סבירים יתאפשר למארגני התיירות הנכנסת לבנות חבילות אטרקטיביות. שנים ארוכות מדברים על מרכז כנסים בין-לאומי, אך לא מתקדמים. מרכזי כנסים בעולם הם תשתית שהמדינה או הרשות העירונית צריכה לעמוד מאחוריה בהשקעה הבסיסית בקרקע ומבנה. התפעול אמור לכסות את ההוצאות מהשכרת שטחים לאירועים וכנסים, והעיר ועסקיה מסביב יהיו הנהנים בהגדלת התפוסות במלון. כך גם בשאר שירותים נלווים – מוניות, מסעדות וחנויות".
יש גם יזמים שמוכנים להשקיע ולהתמודד עם בעיית המחירים. כך, למשל, רשת המלונות אסטרל, המחזיקה שבעה בתי מלון באילת, עמֵלה זה שנים על הקמת מלון מוזל בעיר. "המדינה צריכה לאפשר לבנות מלונות זולים. התקנים הפיזיים של משרד התיירות צריכים להשתנות – אם למשל צריך היום לספק לפחות חניה אחת לכל שלושה אורחים, שיאפשרו לספק חניה אחת לשישה. במקום לחייב בניית מטבח, שיאפשרו לבנות מסעדה. צריך להקטין את התקנים הפיזיים כי האוכלוסייה לא צריכה את זה, וזה גורם ליזם להשקיע פחות כסף. אנחנו עומדים לבנות מלון כזה", מספר בני זרח, המנכ"ל והבעלים של הרשת. "שר התיירות לשעבר יריב לוין שאל אותנו למה אין מלונות זולים באילת. הסברנו לו שצריך להגדיל את המענק ולהקטין את התקנים הפיזיים. אחרי פגישות עם משרד האוצר הם הסכימו לאשר לנו את התקנים והעלו את המענק מ-20% ל-33%. אני מאמין שהם ילכו על זה גם עם כל יזם אחר שיפנה אליהם".
באסטרל עומדים לבנות מלון ובו 450 חדרים, קטנים יחסית, כל אחד מהם יוצע במחיר של 200 שקל ללילה לזוג בחבילה הבסיסית. על כל תוספת – כמו מגבת, ארוחת בוקר או כניסה בבריכה – ייגבה מהאורחים סכום נוסף. "הרעיון הוא שאתה תקבע את רמת החופשה", מסביר זרח. "זו סנונית ראשונה וכולם ספקנים. כל המלונאים האחרים חושבים שזה לא יכול להיות כלכלי, אבל אנחנו בטוחים במה שאנחנו עושים ויודעים מה אנחנו עושים. אנחנו לא מנהלים מלונות מהיום, אלא 27 שנה". עם זה, התוכנית – שכבר כמעט יצאה לפועל – הוקפאה. "הקפיצו את המחיר של האדמה בצורה לא הגיונית ולא כלכלית. היינו אמורים לקבל סכום מסוים, אבל קיבלנו מחיר הזיה. אנחנו פועלים באמצעים חוקיים כדי לחזור למחיר שהיה אמור להיות. אם זה היה נפתר היינו עולים מיד על הקרקע. המדינה צריכה לעודד יזמים, להיות ריאלית ולא לנסות לגרוף רווח מכל הכיוונים".
המדינה מנסה לנקוט מאמצים נוספים כדי לשפר את המצב. "בשנים האחרונות השכילו משרד התיירות והתאחדות המלונות בישראל לסבסד מושבים בטיסות לאילת (60 אירו עבור כל נוסע), מה שנתן לאותם סוכנים וחברות תעופה רשת ביטחון שעזרה להם לצמצם את הסיכונים. זה נתן להם גם יכולת להשקיע באתר התיירות הנחשק אילת ולפתח אותו", מספר ד"ר שי. "משרד התיירות והתאחדות המלונות בישראל צריכים להמשיך לסבסד את מושבי הטיסות של חברות התעופה המעוניינות לטוס לאילת ולהשקיע כסף בשיווק העיר כאזור נופש בלי זיקה לישראל, היות שרוב התיירים שמגיעים לאילת מחפשים שמש, ים ושלווה. צריך להתמקד במזג האוויר המדהים ובחוויות האחרות שיש לעיר להציע. היכולת שלנו להתחרות ברמת המחירים של שכנותינו מצרים או ירדן כמעט לא קיימת, עקב יוקר המחיה, עלויות השכר והעלויות הגבוהות במדינה".
הפוטנציאל עדיין קיים. "כשמסתכלים על ים סוף כמכלול ניתן להבין שאנו מדברים על אזור שיש לו כרגע סדר גודל של כ-40 אלף חדרים. במספרים גלובליים זה יכול להיות אזור אטרקטיבי מאוד לתיירים מאירופה וממדינות אחרות בעולם. השיווק שלו יכול לתת מענה לסוגי אירוח שונים, עם קהלים שונים, שיוכלו לבחור את סוג החופשה הרצויה עבורם ורמתה", אומר ד"ר שי. "שיתוף פעולה אזורי, תוך הקמת ארגון אוניברסלי של אנשי מקצוע משלוש המדינות שיתמחה בשיווק וקידום האזור תוך הישענות מינימלית על פוליטיקה ובירוקרטיה – יביא לידי פריחה מחודשת ומיוחדת שתיתן מענה לחופשות מושלמות לתיירים מאירופה ומחוצה לה".
תמריצים, פטור מעמלות וסבסוד טיסות
לדברי עיריית אילת, העיר בעיצומה של תנופת פיתוח אדירה: כ-1,200 חדרי מלון חדשים נבנים ועוד 2,000 מתוכננים להיבנות סביב הלגונה המזרחית. עבודות התשתית החלו בימים אלה בידי רשות מקרקעי ישראל. לצד אלה, בשנה האחרונה עוברת רצועת החוף של אילת שדרוג הכולל טיילת חוף, והשנה נפתח פארק המים החדש מול חופה הדרומי.
_re_autoOrient_i.jpg "אילת 1989 (צילום: SA'AR YA'ACOV, לע\"מ)")
נוסף על כך, תאגיד התיירות אילת משקיע גם בשיווק העיר בשיתוף משרד התיירות וגורמי התיירות, כולל שיווק האירועים הבין-לאומיים המתקיימים באילת. לצד אלה, נמסר מהעירייה, משקיע אלי לנקרי העומד בראשה מאמצים כבירים לקדם את נמל התעופה רמון ולעודד את התיירות הנכנסת לאילת לאחר שבוטל נוהל סבסוד הטיסות. בעניין זה הוקם צוות בין-משרדי הכולל את משרד ראש הממשלה, משרד התחבורה, משרד האוצר, משרד התיירות, רשות התעופה האזרחית (רת"א), רשות שדות התעופה (רש"ת) ועיריית אילת, כדי להגביר את תדירות טיסות הפנים לטובת תושבי אילת ולקדם את הטיסות הבין-לאומיות לטובת התיירות בה.
לצד הצוות הבין-משרדי הוקם צוות פעולה ובו חברים מנכ"ל משרד התיירות, נשיא התאחדות המלונות בישראל וראש עיריית אילת, והוקצה ממונה הפועל עם חברות התעופה. לדברי העירייה, המטרה היא לעודד את חברות התעופה לטוס לרמון על ידי מתן תמריצים כמו פטור מאגרות וסבסוד שימומן בחלקו מהחלטת ממשלה מיוחדת לאילת, בשיתוף משרד התיירות וההתאחדות.
"כנגד הטענה של משרד התיירות כי הטסים עוברים לסיני ולא לנים באילת וכי מסיבה זו ביטל המשרד את סבסוד טיסות החסך, הציג ראש העירייה נתונים שלפיהם רק 14% מהם עוברים לסיני. השאר טסים לאילת ונופשים בה", מסרה העירייה. "כולם תמימי דעים באשר לחובה לקדם מהר ונכון את נמל התעופה הבין-לאומי רמון, וכאמור מגבשים מודל שיבטיח שהטסים לאילת גם ינפשו בה, ובעיקר יבטיח את הצלחתו של נמל התעופה על שם אילן ואסף רמון ז"ל, שנבנה בהשקעה של כ-2 מיליארד שקל".