לדובי פרנסס נחשפנו בפעם הראשונה בתוכנית "הכרישים" - משקיע הון הסיכון בן ה-44 שחי כבר 15 שנים על הקו ישראל-לוס אנג'לס, זה שהקים קרן ששווה מעל מיליארד וחצי דולר, ושהכול אצלו נראה נוצץ ובין-לאומי.
אלא שתחילת דרכו כלל לא הייתה נוצצת. "הגעתי ממשפחה ממעמד בינוני-נמוך בחולון. אhמא עובדת עירייה ואבא בעל מוסך. כילדים, היינו נרתמים לעזור לאבא; לקחת פליירים ולשים אותם במכוניות בחום הקופח של יולי-אוגוסט בחוף הים, לעזור לשטוף את הרצפות של המוסך ולעזור לשטוף כלי רכב - הכול כדי שהעסק יצליח". לדבריו של פרנסס, הוא מעולם לא חשב שבגיל 44 כבר יגיע למקום שבו הוא נמצא היום. "הדמיון שלי בדיונות של חולון לא הפליג כל כך רחוק", הוא צוחק.
כבר אחרי שסיים את התואר הראשון באוניברסיטת בן-גוריון, פרנסס הבין שכדי לעשות את זה בגדול - הוא חייב לחצות את הגבול. הוא עזב את המוסך ויצא ל"רוד טריפ" מחוף אל חוף בארצות הברית עד שהצליח להתקבל לאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ולמצוא משרה כבנקאי אישי. הוא חי בדירת חדר קטנה עם הלוואות של 120 אלף דולר.
דווקא אז, בתקופת המשבר הכלכלי בארצות הברית, נפלה לידו הזדמנות ששינתה את מסלול חייו. בספטמבר 2008 קרס בנק "ליהמן ברדרס". "המערכת הבנקאית הייתה בשוק מטורף, ולי הייתה את המשרה שקיבלתי. ידעתי שאם אני לא אביא לקוחות לבנק - יפטרו אותי", הוא מספר.
לדבריו, הבאת לקוחות לבנק הצריכה ממנו שינוי בחשיבה - דבר שמלווה אותו עד היום. "שלחתי אלפיים מכתבים חתומים כולם בכתב ידי. ליקקתי כל מעטפה ומעטפה. עשיתי את זה בלי רשותו של הבנק ומתוך אלפיים - שניים הפכו ללקוחות. אחד מהם היה המיליארדר הרוסי סרגיי גרישין עליו השלום". גרישין, שמת לפני כחודש בגיל 56, היה אוליגרך שבבעלותו אחד הבנקים הגדולים ביותר ברוסיה. פרנסס החליט לעזוב את הבנק ולהפוך ליד ימינו.
"אחרי כמה זמן באתי לסרגיי ואמרתי לו: 'תקשיב, אני רוצה 50 מיליון דולר להשקעות הון סיכון'. הוא אמר: 'אני לא אתן לך 50 מיליון דולר, אין לי את התשוקה שלך יש לזה'. בנקודה הזו התחיל הפיצול בינינו: הוא לא פיטר אותי ואני לא התפטרתי. הוא אמר לי: 'תתחיל להתקדם לכיוון שמושך אותך, אני אתמוך'".
את דרכו העצמאית הוא התחיל כמעט כטירון כשהקים את קרן ההון סיכון גרופ 11, היום אחת הקרנות המובילות בתחום הפינטק, טכנולוגיה פיננסית. מאז הוא גם הספיק לכבוש פסגות נוספות ברחבי העולם - אך מקפיד להגיע גם ארצה, ולתרום מניסיונו לחינוך דור העתיד - במקום שבו רכש אותו, אוניברסיטת בן-גוריון. "חינוך הוא אחד מיסודות הבניין, אחד מאמות הסיפים של מדינת ישראל, ואני לא רואה מקומות טובים לתרום בהם מאשר מקום שאני מכיר, שצמחתי בו", הוא מנמק.
כמו רבים אחרים העוסקים בכלכלה, נדמה שפרנסס לא חושש להשמיע ביקורת בכל הקשור לרפורמה המשפטית ולהשלכותיה. חיצי הביקורת על פרנסס הפכו לרעילים במיוחד במהלך מחאת ההיי-טק, כשפרסם פוסט זועם נגד עינת גז, מייסדת ומנכ"לית "פאפאיה גלובל", שהכריזה כי תעביר את ההון שגייס החוצה מישראל. דובי, שמחזיק ב-3% ממניות החברה, לא נשאר חייב ויצא למתקפה. על כך הוא מפרט: "עינת ראויה, היא מנכ"לית ראויה. מעולם לא יצאתי כנגדה. יצאתי נגד אמירה ספציפית שלה".
הוא מסביר את תפישתו הכלכלית בכל הנוגע למצב במדינה בימים אלה: "לא משנה אם מגיעים מהימין או מהשמאל - לא שורפים את הבית. לא מפעילים לחץ על בנקים כדי לייצר מצב שבו בנקים קורסים". הוא טוען. "אומת הסטארט-אפ היא 15% מהתוצר הלאומי הגולמי של ישראל - אם אנחנו מוציאים את הכספים שלנו מפה, חיסלנו את הכלכלה".