משק החשמל בישראל מתוכנן להישען בכבדות לאורך העשורים הקרובים על מאגרי הגז הטבעי של המדינה. ואולם, הסבת תחנות הכוח משימוש בפחם לגז טבעי מתחילה לחמוק למדינה מהידיים. לאחר דחיות רבות בקידום הפרויקטים בתחום, שיתבטאו בקרוב בזינוק בתעריף החשמל הביתי, מידע חדש שהגיע לגלובס חושף צרות נוספות: גם אחרי שהעבודות כבר יושלמו, קיים חשש שבהסבה לגז תיאבד 15% מתפוקת החשמל, לעומת הפחם היקר והמזהם. אם ההערכה הפסימית תתממש, מצוקת כוח ייצור החשמל בשעות העומס תחריף משמעותית ותאלץ את המדינה לחזור אל שולחן השרטוטים.
לפני שניגע בסיכונים עתידיים, יש להסביר את אלה שכבר התממשו. לא פחות ממיליארד וחצי שקלים יידרש הציבור הישראלי לשלם החל מהחודש הבא, עבור העיכובים בהסבת שתי תחנות הכוח הגדולות בארץ, בחדרה ובאשקלון, להפקת אנרגיה מגז טבעי. כיום עדיין שורפות התחנות פחם, שמחירו בעולם הוכפל השנה פי 2.5. את המחיר נשלם כולנו בחשבון החשמל, שיקפוץ עם תחילת שנת 2023 בשיעור של 8.2% בכפוף לתוצאות השימוע של רשות החשמל - עלייה המגלמת בתוכה בעיקר את האיחורים בפרויקטים של חברת החשמל.
הסיבה העיקרית להתייקרות החשמל
נהוג לנמק את עליית מחיר החשמל במשבר האנרגיה הגלובלי שהחריף עם פלישת רוסיה לאוקראינה והסנקציות על הגז הרוסי. אולם, אם נבודד את העלות העודפת על הסחבת בהסבות לבדה, נגלה שהיא אחראית על כשני־שלישים מסך התייקרות החשמל הצפויה - ורק כשליש נובע מגורמים חיצוניים בחו"ל שעליהם אין לנו שליטה, כמו למשל המלחמה באוקראינה.
במילים אחרות, לו היו נמנעים הכשלים במעבר של תחנות הכוח לגז הטבעי, והביצוע היה מתקדם לפי התוכניות, היינו ניצבים כעת בפני התייקרות צנועה של כ־2.5% בתעריף החשמל, לעומת קפיצה של 8.2% במציאות הקיימת. אולי אפילו הייתה מבוטלת ההתייקרות כליל, אם הממשלה הייתה מחליטה להאריך את צו הבלו על הפחם, בשווי של כ־500 מיליון שקל בשנה.
עצמאות אנרגטית זה לא מספיק
מי שחשב שגל עליות מחירי האנרגיה בעולם יישבר על אסדות הגז שמול חופי ישראל ולא יגיע אלינו, התבדה. כדי לבלום את התייקרות החשמל לא די בעצמאות האנרגטית של המדינה. נדרשת גם יכולת תכנון וביצוע. ובישראל - שזכתה למאגרי טבע נדירים, בזמן שבאירופה נאבקים על כל קו"ב גז במחיר מופקע לחימום הבתים בחורף - לוקחים את הזמן. יותר מ־22% מהחשמל בארץ עדיין מיוצר מפחם מיובא.
כל קילוואט חשמל שמיוצר על ידי פחם יקר בכ־25 אגורות לעומת הספק זהה שמיוצר מגז טבעי. המדינה מייצרת כיום כ־15 מיליארד קוט"ש מפחם. כלומר, העלות העודפת שמשלם משק החשמל על השימוש בפחם לעומת גז מגיעה ל־3.75 מיליארד שקל בשנה. כלל ההסבות בתחנות בארץ אמורות להסתיים עד תחילת 2026.
לפי התוכניות המקוריות, כיום כבר הייתה אמורה התחנה הגדולה בישראל, "אורות־רבין" בחדרה, להתחיל לייצר חשמל מגז טבעי. במקום מוקמות שתי יחידות כוח חדשות המתוכננות לשימוש בגז טבעי. הראשונה שבהן תוכננה להתחיל לפעול בספטמבר האחרון. את היחידה השנייה התכוונו לפתוח כחצי שנה לאחר מכן. שני היעדים הללו כבר לא יושגו במועדם.
מחברת החשמל לזכיינית: כולם מגלגלים אחריות
ברשות החשמל מפנים את האשם אל חברת החשמל, שמצדה מגלגלת את האחריות בעיקר לספקית הטורבינות החדשות, ג'נרל אלקטריק (GE) - שמחזירה את הכדור לחברת החשמל. בחברת החשמל נמצאים בדין ודברים מול GE לקביעת לוח זמנים חדש, שאמור להיות מאושר מול הרגולטורים במהלך השבועיים הקרובים. הלו"ז טרם נחשף, אבל ממידע שהגיע לגלובס נראה כי בסוף פברואר יתחילו הרצות ליחידת הכוח הראשונה, באיחור של 5 חודשים לעומת היעד הקודם. בינתיים, ב־GE משלמים קנסות על העיכובים.
קיימת מחלוקת גם באשר למשך הזמן הנדרש מרגע ההפעלה הראשונית של היחידות החדשות ועד שניתן יהיה להגיע לשימוש מסחרי מלא ולהזרים מתוכן חשמל אל הרשת הארצית. בחברת החשמל העריכו כי מדובר בפרק זמן בן כחודשיים, בעוד שב־GE מסבירים שנדרשים 4־6 חודשים. תאגיד הענק האמריקאי אף הציע לחברת החשמל לקנות ממנו, בתוספת תשלום, את השירות להקדמת תקופת ההרצה מ־6 חודשים ל־4 חודשים.
אם לא די בכל אלה, עוד מסתמן שעלות מיזמי ההסבות הבאות צפויה להתייקר במאות מיליוני שקלים. בנוסף להקמת יחידות 70־80 בחדרה, שתיים מתוך שש יחידות הפחם במקום מתוכננות לעבור הסבה לצריכת גז טבעי בשלוש השנים הקרובות. מהערכת מצב עדכנית, מחיר ההקמה עלול להתייקר בעשרות אחוזים לעומת התכנון הקודם. את מאות המיליונים יחזירו הצרכנים לחברת החשמל בחשבונות הדו־חודשיים, בפריסה ארוכה ל־30 שנים קדימה. אבל את עלות העיכובים הצפויים בפרויקטים, עוד ישלם הציבור במזומן, בהעלאות התעריפים הבאות.
מחברת החשמל נמסר בתגובה: "עם המעבר מפחם לגז טבעי, לא צפויה הפחתה בתפוקת החשמל. נציין ונדגיש, כי העיכוב בהקמת היחידות באורות רבין נבע מגורמים שאינם תלויים בהתנהלות חברת החשמל. למשל, ריקול בציוד של חברת GE, ומשבר ההובלות העולמי".
הכתבה פורסמה לראשונה ב"גלובס"