פרופ' בן ס. ברננקי , יו"ר הפד לשעבר וכיום חוקר במכון Brookings בוושינגטון, דאגלס וו. דיאמונד מאוניברסיטת שיקגו ופיליפ דיבוויג, מאוניברסיטת וושינגטון בסיינט לואיס, הם הזוכים בפרס הנובל לשנת 2022, עבור מחקריהם בתחום תפקידם של הבנקים במשברים כלכליים.
"לפני 15 שנה העולם עמד לפני משבר כלכלי גדול. רובנו לא היינו מוכנים לכך, אבל כמה כלכלנים היו מודאגים. הם חקרו את היווצרותם של משברים כלכליים והאמינו כי אחד נמצא באופק. התיאוריה שלהם אמרה כי בנקים הם קריטיים לשיטה הכלכלית שלנו, אבל הם יכולים להיות יציבים רק עם רגולציה נכונה. והחוקרים הללו האמינו באותו הזמן, שהרגולציה לא מספיקה", נאמר בעת הצגת הפרס.
המחקרים של השלושה החלו בשנות ה-80, אך המשבר הכלכלי של שנת 2008 הדגים עד כמה הם רלוונטיים. ברננקי, שהיה יו"ר הבנק המרכזי בארה"ב לאחר ששימש בפרופסור באוניברסיטת פרינסון, היה מי שסימן את הבנקים וקריסתם האפשרית כמנוע למשברים כלכליים, לעומת הדיעה שהייתה מקובלת לפניו, לפיה נפילת הבנקים היא התוצאה של המשבר הכלכלי.
פרופ' דיבוויג ופרופ' דיאמונד חקרו את האופן שבו הבנקים מאפשרים לתת השקעות לטווח ארוך תוך כדי מתן נזילות לחוסכים בטווח הקצר, וזאת על ידי כך שהם מאזנים בין משקיעים לטווח ארוך לבין מי שרוצים כרגע גישה מיידית לכספם. אבל, כאשר נוצרת תחושה של אי וודאות, מתקיים תהליך של "התנפלות על הבנקים", וכולם רוצים להוציא את הכסף בבת אחת. אנחנו מכירים את התופעה הזו ממשברים כלכליים כבר מאות שנים, ועבודתם של דיבוויג ודיאמונד הראתה כי מדובר בחולשה אינהרנטית של שיטת הבנקים, המהווה חלק בלתי נפרד מן המבנה של הכלכלה שלנו. לאחר מכן, הם הראו מה קורה כאשר ממשלות מנסות ולפעמים אף מצליחות לערוב לבנקים, ולמנוע את הקריסות הללו, וכיצד אירועים כאלה משפיעים על האמון של הציבור בבנקים ועל הסיכון שלהם לקרוס בפעם הבאה.
בנקים גם מחזיקים במידע על לקוחות עסקיים ופרטיים, שנועד לוודא כי הכסף של הציבור אכן מנותב להשקעות יעילות. שלשת החוקרים התייחסו במחקריהם גם למידע שיש לבנקים לגבי לקוחות עסקיים ופרטיים והראו כי קריסה של בנקים משמעותה גם אבדן מידע, שיכול לפגוע ביכולת של הבנק להתנהל בהצלחה בהמשך, ובאפשרות של כל הכלכלה להתאושש במהירות מן המשבר.
הכתבה פורסמה לראשונה בגלובס.