אזרחי ישראל יוצאים היום (שלישי) להצביע, ובלב כולם תקווה אחת – שהפעם תורכב ממשלה שתחזיק מעמד יותר משנה וחצי, שתוציא את ישראל מהכאוס ותחזיר אותה למסלול של משילות וצמיחה. כדי לעשות זאת, כל ממשלה שתורכב תצטרך לדעת להתנהל בתקופה של חוסר ודאות כלכלית, כשהמשבר הכלכלי הבא מתדפק על הדלת, עידן הכסף הזול מסתיים והאינפלציה בשמים. בישראל המצב אינו שונה, גם אם האתגרים שלנו ייחודיים: מהנדל"ן והפקקים ועד המחירים, המשכורות ופריון העבודה - אלה האתגרים המרכזיים של הממשלה הבאה.
משבר הדיור
הסוגיה הראשונה שמטרידה כל משק בית בישראל היא סוגיית הדיור. מחירי הדיור עלו ב-12 החודשים האחרונים ב-19%, ומחירי השכירות למי שהחליף דירה עלו בממוצע ב-8%. בגלל רצף העלאות הריבית גם המשכנתאות התייקרו, וההחזרים גדלו במאות שקלים בחודש, עוד היבט שמקשה על רכישת דירות בישראל.
מחירי הדיור ממשיכים לנסוק למרות שהנתונים בשוק מצביעים על האטה בענף: היקף עסקאות הנדל"ן ירד וכך גם היקף המשכנתאות שנלקחות. הסיבה להאטה טמונה ככל הנראה בהעלאות הריבית, בשינויי המיסוי (שהאיצו את הרכישות בסוף השנה שעברה), ובחששות ממיתון כלכלי ממשמש ובא. בהחלט יכול להיות שברגע שהשוק יפנים את המגמות הללו, המחירים יירדו והממשלה שתקום לא תידרש לנושא באותה דחיפות. עם זאת, לפי נתוני האוצר, גם ככה יש צורך בתוספת של 1.5 מיליון יחידות דיור עד 2040, כדי לעמוד בקצב גידול האוכלוסייה. כדי להגיע לזה טוענים באוצר כי יש לשמור על קצב התחלות בנייה גבוה.
אפשרות נוספת היא שבשוק יתרגלו לעליית הריבית, יפסיקו לחשוש ממיתון ויחזרו לשוק הנדל"ן במרץ. במקרה כזה חשוב עוד יותר שהמדינה לא תוריד את הרגל מהגז, תמשיך בשיווק קרקעות בקצב מהיר ובהגדלת היצע הדירות, ובאופן כללי תעורר ביטחון ביכולתה להוריד את המחירים.
יוקר המחיה
עליות המחירים האחרונות הצליחו להרעיד את השיח הציבורי בישראל. הזעם והמחאה על ההתייקרויות המתוזמנות הובילו את רשות התחרות לזמן אליה את הבכירים בענף, מרשתות השיווק וחברות האספקה הגדולות, ובלשכת שר האוצר נזפו במי שמייקר את מוצריו, ואף קיצצו במיסים ובתעריפים של הדלק והחשמל באופן אקטיבי.
יוקר המחיה הבסיסי בישראל נובע משוק לא תחרותי בכל הרמות, מיבואנים ששולטים באופן בלעדי על מותגים רבים ועד קבוצות לחץ של יצרנים מקומיים שדואגות למנוע יבוא ולעצור את התחרות הבין-לאומית שמורידה מחירים. לגורמים המקומיים הללו הצטרפו בשנה האחרונה המלחמה באוקראינה ותופעות הפוסט-קורונה, שמחוללות לחצים אינפלציוניים בעולם כולו ולא פוסחות על ישראל.
הלחץ הגדול להוריד את המחירים מחכה לממשלה הבאה, שתצטרך לבחור בין אסטרטגיות שונות, מקיצוצי מיסים ומענקים שיסייעו לציבור באופן מידי (אך עלולים להגביר את האינפלציה), ועד שינויי מדיניות עמוקים שישפיעו בטווח הארוך על המחירים בישראל.
הפקקים
עוד נושא שרק מחכה לממשלה שתפתור אותו הוא הפקקים – לעיתים ניתן להאמין שבישראל יש עומסי תנועה בכל שעות היום, בכל מקום ולכל כיוון שאליו נוסעים. הציבור מרגיש את זה מידי יום ביומו, ושעות הנסיעה הארוכות פוגעות בפריון העבודה בישראל, ובשלוות הנפש של התושבים בישראל.
אחרי שנים שהממשלות קידמו בעיקר הרחבת כבישים ובניית מחלפים, הממשלה האחרונה החליפה דיסקט ועברה להתמקד בשיפור התחבורה הציבורית, בתקווה שמשם תגיע הישועה לכבישי ישראל. אך הדרך עוד ארוכה – חוק המטרו, שהיה אמור לאפשר קידום מהיר (יחסית) לפרויקט התחבורתי הגדול בישראל לא הצליח לעבור בכנסת, קווי הרכבת הקלה בתל אביב ממשיכים להתעכב, אגרות הגודש והרפורמה בחניה אמנם אושרו במסגרת התקציב, אך מימושן בשנים הבאות ידרוש עמידה בפני לחצים משמעותיים.
הממשלה הבאה תוכל להחליט אם להמשיך במדיניות שהתוותה הממשלה הקודמת, שאולי יפתרו את בעיית הפקקים בעוד עשור אבל בעתיד הקרוב לא צפויות להביא שינוי, או לבחור בפתרונות אחרים, אך היא ללא ספק תצטרך להראות שגם הנושא הזה עומד בראש מעיניה.
הסכמי השכר
המאבק של האוצר עם ארגון המורים, שהסתיים רק לאחרונה, היה יריית הפתיחה במאבקי עובדים נוספים שממתינים לממשלה החדשה. רבים במגזר הציבורי מחכים כבר יותר מידי זמן לפתיחת הסכמי השכר שלהם, ביניהם הרופאים, ארגון המורים העל יסודי, הסגל אקדמי ועוד. המשא ומתן עמם לא צפוי להיות קל יותר מזה של המורים, בפרט כשהוא מתרחש בזמן שהאינפלציה מרימה את ראשה.
גם עסקת החבילה, שנפלה ממש ביום האחרון של הכנסת הנוכחית, חיסלה את הציפיות לשיפור בתנאים במשק כולו (בימי החופש, בשעות הנוספות ובשכר המינימום), תגיע לשולחנו של שר האוצר הבא. מצד אחד יעמדו המגזרים שמשרתים את הציבור, לצד מקבלי השכר הנמוך ביותר, עם דרישות צודקות להעלאת שכר באופן שמתואם עם המחירים במשק. מנגד תעמוד המדינה, עם משאביה המוגבלים, והחשש שעליות שכר רוחביות יובילו לעליות מחירים נוספות, ויתחילו לגלגל את כדור השלג של האינפלציה.
שוק העבודה
פריון העבודה במדינת ישראל הוא אחת הבעיות שמטרידות גופים כלכליים רבים בנוגע לעתיד המשק הישראלי, מבנק ישראל ועד קרן המטבע וארגון ה-OECD, שמזכירים אותו תדיר בדוחותיהם. הפריון הישראלי, כלומר התוצר לשעת עבודה בישראל בשנת 2019, היה נמוך בשיעור של כ-20% ממוצע ה-OECD.
הנתון הזה מבטא שלל בעיות מבניות בישראל. אחד מהם הוא הצפיפות בכבישים שכבר הזכרנו קודם. לפי חוקרים ממרכז אהרון באוניברסיטת רייכמן, השעות שמבוזבזות בשל העומסים בכביש גורמת לאבדן של עשרות מיליארדים מידי שנה. פער משמעותי נוסף הוא מיומנויות העובדים הנמוכות בישראל ביחס לממוצע ה-OECD. מיומנויות אלה אמנם אמורות להיות מוקנות כבר בבית הספר, אך הממשלה יכולה לחפות על הפערים על ידי השקעה בהכשרות מקצועיות והתאמת מקומות עבודה לקבוצות אוכלוסייה ייחודיות שהפריון בהן נמוך במיוחד.