רעות ניסן-רוזן, בת 30 מירושלים, מנהלת כיום את כל הדאטה במוצר של היוניקורן הירושלמי לייטריקס, אבל את הדרך שלה בתחום התחילה רק לפני כ-5 שנים. רעות נולדה בארצות הברית ועלתה יחד עם הוריה וחמשת אחיה ואחיותיה לשכונת הר נוף בירושלים. היא גדלה בבית דתי לאומי והמסלול שעברה עד שהגיעה לעמדת המפתח בחברה הוא חריג בנוף ההיי-טק הישראלי. בריאיון ל-N12 היא סיפרה על המסלול המיוחד, המהירות שבה התקדמה וגם על איך זה להיות אישה בתחום: "רוב רובן של הפגישות שלי – אני האישה היחידה בחדר".

ניסן-רוזן למדה בבית ספר דתי ובתיכון למדה כבר בגוש עציון. לאחר שסיימה את לימודיה עשתה שירות לאומי עם נערות במצוקה בגוש עציון ועם סיום השירות, טסה לשליחות בדנבר שבקולרדו, שם הספיקה לעשות רישיון טיסה אזרחי. "להטיס מטוס זה מדהים", סיפרה ל-N12. "אני עכשיו מתחילה לעבוד על המרת הרישיון שלי לרישיון ישראלי. במטוסים הקטנים אתה רואה הכול וזה פשוט מדהים. סבא שלי נהרג בתאונת מטוס ולאבא שלי יש רישיון טיס גם. אמרתי לעצמי תמיד שמתישהו יהיה לי גם".

משרדי חברת לייטריקס (צילום: ריקי רחמן)
משרדי חברת לייטריקס | צילום: ריקי רחמן

אחרי ששבה ארצה, החלה רעות ללמוד לתואר ראשון בסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית ובמקביל עבדה בבנק ישראל בפיקוח על הבנקים. לאחר מכן המשיכה לתואר שני בסטטיסטיקה ואת רוב הקורסים של השנה השנייה היא כבר סיימה בשנה הראשונה. כשסיימה את השנה הראשונה בתואר השני היא עשתה מעבר להיי-טק ועבדה בחברת ארטימדיה. היא הייתה הדאטה סיינטיסט היחידה בחברה ובנתה סביבה צוות.

"לפני שעברתי להיי-טק, עבדתי כמה שנים בבנק ישראל ואני זוכרת שאמרתי למנהלת שלי שזהו ושאני עוברת לתעשייה ושבאיזה שהוא שלב אני אחזור לבנק ישראל או לציבורי", תיארה. "את התפקיד הראשון עשיתי בחברה קטנה שנקראת ארטימדיה והתלבטתי מאוד על זה, אבל בסוף היה לי ממש סבבה. עבדתי שם שנה בערך ואז ילדתי את הבן הגדול שלי. אז החלטתי שאו שאני עוברת למרכז או שאני מוצאת עבודה בירושלים".

שלושה ימים לפני ראיון העבודה בלייטריקס, רעות ילדה את בנה הבכור. "הייתי אמורה להתראיין ביום ראשון וילדתי בשישי", סיפרה. "אמרתי לבן זוג שלי 'אני חייבת לשלוח מייל שילדתי ושאני לא יכולה להגיע לריאיון', זה סופר הטריד אותי. בסוף התראיינתי כשהילד היה בן כחודש, הם ממש הבינו אותי ואמרו לי להיות רגועה ושנקבע כשיתאים לי. כל כך רציתי את העבודה הזאת שהייתי קמה להניק ב-3 בבוקר ואז פותחת מחשב ועוברת על החומר".

רעות ניסן רוזן, מנהלת הדאטה בלייטריקס (צילום: ריקי רחמן)
מנהלת הדאטה במוצר של לייטריקס, רעות ניסן-רוזן | צילום: ריקי רחמן

לאחר חופשת הלידה התקבלה רעות לחברה הירושלמית בתור דאטה סיינטיסט. אחרי שלושה חודשים בלבד כבר החלה להוביל את הצוות, ובמקביל הרתה עם תאומים. לאחר חופשת הלידה קיבלה לידיה את ניהול הצוות של הדאטה סיינס בלייטריקס ובהמשך עברה לנהל את כל הדאטה במוצר של החברה. "עברתי כל מיני דברים בחברה, בגלל שזה מאוד דינמי אז מאוד מרגישים את כל הדברים", אמרה רעות. "יש תקופות טובות יותר וטובות פחות, אבל אני חושבת שאני מצליחה לכוון את עצמי למה שאני רוצה. לא הייתי אומרת שלוקח זמן לקבל סיפוק במקצוע הזה".

רעות סיפרה כי מאוד קשה לשלב בין הילדים שלה, ילד בן 4 ותאומיים בני שנתיים, לבין העבודה בתחום. "זה דורש בראש ובראשונה ייסורי מצפון, אני יכולה להגיד שאחד הדברים הראשונים שעשיתי בלייטריקס זה להקדיש זמן לילדים", סיפרה. "מתי שאני קובעת שאני איתם אז אני איתם, כמובן שיש מצבי קיצון, אבל בעיקרון זה מאוד ברור. כשהגעתי ללייטריקס היו מעט הורים ובהתחלה זה היה קצת קשה, אבל הצבתי את הגבולות מהרגע הראשון. לא יודעת אם הייתי מצליחה לעשות את זה אם הייתי גרה בעיר אחרת, זה דורש הרבה".

מייסדי חברת היי-טק הירושלמית לייטריקס (צילום: ריקי רחמן)
מייסדי לייטריקס: זאב פרבמן, ירון אינגר, ניר פוצ'טר ועמית גולדשטיין | צילום: ריקי רחמן

לרעות והצוות שלה יש אימפקט גדול על האסטרטגיה של היוניקורן הירושלמי, שצמח מטאורית ומשרת עשרות מיליוני משתמשים ברחבי העולם. רעות אמנם גאה בהיותה אישה מובילה בצוות של גברים, ואף הצעירה שבהם, אך הייתה רוצה לראות יותר נשים בתפקידים אלה. "יש הבדל בין להיות אישה לגבר בהיי-טק", אמרה. "רוב רובן של הפגישות שלי – אני האישה היחידה בחדר, אני כל פעם תופסת את הראש שלי מחדש ואומרת את זה. אבל גם בתואר שלי הייתי חריגה בנוף. אני לא מרגישה שאני לא משמיעה את הקול שלי או שאני לא מתקדמת יותר כי מעדיפים את הגברים. אני לא מרגישה נחותה מעובד בחברה בשום צורה. אבל זה כן עניין כי בסוף אתה במיעוט".

כמו בכל חברת היי-טק, גם בלייטריקס הרגישו את המשבר שעובר הענף, ובחברה ביצעו קיצוצים ופיטרו 80 עובדים, מתוכם 70 בישראל. "יש קשיים, הייתה תקופה קשה לאחרונה", סיפרה רעות אבל הדגישה: "אני חושבת שהענף מוצג בתקשורת בצורה מאוד קיצונית. אני לא פיטרתי אף אחד, וכל האנשים שאני מכירה שפיטרו - כמעט כולם מצאו עובדה. זה רועש הרבה יותר בתקשורת מאשר בענף עצמו. ברור שיש מיתון, יש מיתון בכלכלה בכלל ולא רק בהיי-טק. זה מורגש רק בקטע של פיטורים, אבל היום-יום והתנאים לא השתנו".

היא הוסיפה כי "גם האנשים שמפוטרים מצליחים למצוא עבודה חדשה בתחום די מהר. אני מכירה מישהו שפוטר ועשה מסיבת סיום, וכבר שם הוא סיפר שהוא מצא עבודה חדשה ומתחיל לעבוד שבועיים אחרי הפיטורים. יש גם אנשים שאני מכירה שחטפו אותם למקום אחרי עוד לפני שהם הספיקו לחפש מקום חדש. יש חברים שעוזבים וזה יוצר תחושה לא טובה, אבל באמת שהעבודה ביום-יום נשארה אותו דבר והאווירה בחברה טובה מאוד. חשוב להגיד שבמצב כזה, טוב לדעת שאתה עובד בחברה ששמה בראש את העובדים שלה. עם כל הפיטורים האלה הייתה בעיקר הסתכלות על יתר העובדים ועל המשכיות החברה".

"אני חושבת שללכת להיי-טק בשביל להיות בהיי-טק זה לא מגניב", אמרה כשנשאלה על ההמלצות שלה לאנשים שרוצים להיכנס לתחום. "צריך להבין את העולם הזה ולהבין מה מושך אותך בתוך זה. אז קודם כל צריך להבין שבאמת רוצים את זה. ברגע שמחליטים על מקצוע מסוים, בלי קשר להיי-טק, צריך לעבוד קשה בשביל להגיע לתוצאות. היי-טק תמיד נשמע נוצץ אבל אני עובדת סופר קשה. אז אם רוצים להיכנס לעולם הזה כמקצוע אז תהיה מאוד טוב במה שאתה עושה, תמצא את הייחודיות שבך ואיזה צד הוא הכי טוב".

רעות אמנם מחזיקה בעמדת מפתח, אך מספרת שבעתיד היא תרצה לחזור ולתרום בענף הציבורי למדינה. "כשעברתי למגזר הפרטי, עוד לפני לייטריקס, הרגשתי שבבנק ישראל הייתה הרבה יותר השפעה למה שאני עושה, זה הופיע בעיתון יום למחרת וכאלה", טענה. "זה היה חסר לי מאוד בחודשים הראשונים וגם חשוב לי מאוד לתרום למדינה. כשהתבגרתי ונכנסתי ללייטריקס כבר הבנתי שגם למה שאני עושה היום יש המון תרומה לכלכלת המדינה. לא יודעת מה אעשה בעתיד, אני משתדלת לעשות דברים ולהתקדם איתם. באופן כללי תמיד אמרתי שאחזור לענף הציבורי כדי לתרום למדינה".