פרופסור יובל נח הררי תיאר את רוסיה בתחילת המלחמה כ"תחנת דלק עם נשק גרעיני". הסנאטור האמריקני ומי שהיה מומעד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, ג'ון מקיין, אמר כבר ב-2014 שרוסיה היא "תחנת דלק שמונהגת על ידי מאפיה". אם התדמית של רוסיה היא תחנת דלק, גזפרום היא המשאבה המרכזית.
גזפרום היא חברת הגז והנפט הגדולה ביותר ברוסיה, החברה השלישית בגודלה בעולם מבחינת שווי השוק שלה ומפיקת הגז הטבעי הגדולה בעולם (שמפיקה כ-17% מהגז בעולם). החברה מספקת כמעט את כל תצרוכת הגז של מרכז אירופה ומזרח אירופה, כ-25% מאספקת הגז של האיחוד האירופי מגיעים מנכסי החברה, ובתוכם 65% מאספקת הגז של אוסטריה, 36% מזו של גרמניה, 27% מזו של איטליה ו־25% מזו של צרפת. החברה מחזיקה ב-16% מעתודות הגז הטבעי העולמי.
יו"ר הדירקטוריון של החברה היום הוא מי שהיה ראש ממשלת רוסיה, ויקטור זובקוס, ומנכ"ל החברה הוא אלכסיי מילר. חובבי הכדורגל והספורט יכירו מיד את הלוגו של החברה שממנת קבוצות וטורנירי כדורגל רבים. הממשלה הרוסית מחזיקה בקצת יותר מ-50% מהחברה, שחולשת על כל תחומי הכלכלה הרוסית כולל לתחום הבנקאות, הביטוח, התקשורת ועוד, והחברה גם תורמת כ-20% מכלל ההכנסות למדינה.
שולטת במערכת העברת הגז הגולה בעולם
כמו במיליציות הלוחמות בשדה הקרב, הממשל הרוסי משתמש בחברת הענק לממש או לקדם את מדיניות המדיניות שלו. ההודעה היום על הפסקת אספקת הגז לפולין ובולגריה היא רק הדוגמא האחרונה - פעמים רבות בעבר כבר השתמשה ממשלת רוסיה בחברה לקידום ענייניה והפעלת לחץ ביחסים בינלאומיים.
גזפרום, מחזיקה במערכת העברת הגז הגדולה ביותר בעולם, עם 158,200 קילומטרים של קווי גז. הצינורות, חלקם יבשתיים וחלקם מתחת לפני הים, מובילים למדינות האיחוד האירופי, שמנסות עכשיו להתמודד עם הצורך להיגמל מייבוא אנרגיה מהשכנה התקופנית ממזרח. אירופה תלויה באספקת הגז הטבעי הרוסי שזורם לעורקיה בצינורות ענק של גזפרום ממזרח.
צינור הגז לפולין, שעצר את האספקה:
נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הטיל איסור על ייבוא נפט ואנרגיה מרוסיה ובריטניה אמרה כי תפסיק את היבוא עד סוף 2022. גם האיחוד האירופי הבהיר שהוא רוצה לצמצם את התלות בגז הרוסי בשני שליש עוד השנה, ולסיים את הסתמכותו על אספקה רוסית "הרבה לפני 2030". פולין שנותקה היום מהגז הרוסי כבר הבהירה שלא תסכים לדרישות הרוסיות לשלם על הגז במטבע רוסי ופתיחת חשבון בגזפרום-בנק. שרת האקלים במדינה טענה שבנים האחרונות המדינה הפעילה אסטרטגיה להתנתקות מהגז הרוסי, לקראת סיום החוזה שהיה אמור להגיע בסוף השנה, ועל כן לא צפוי מחסור בגז לאזרחים.
הקנצלר הגרמני שעבר לגזפרום
בגרמניה המצב קצת שונה. בשנת 2005, בימיו האחרונים של גרהרד שרדר כקנצלר גרמניה, הוא חתם על הסכם שנוי במחלוקת עם גזפרום, ומול נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, לבניית צינור גז ישיר מרוסיה לגרמניה. מיד לאחר צאתו מתפקיד הקנצלר הוא התמנה ליושב ראש בחברה שהקימה את הצינור. הניו יורק טיימס פרסם השבוע ראיון עם הקנצלר לשעבר, שסייע לחברה להתחזק ולהתחבר לאירופה.
שרודר טען באותו ראיון שאם הוא התעשר, אז ארצו גרמניה התעשרה גם היא. "כשזה נוגע לגז הרוסי, כולם היו בעד זה", הוא ציין, ולגלג על הביקורת שמופנית כלפיו - "כולם הלכו עם זה ב-30 השנים האחרונות. אבל פתאום כולם יודעים יותר טוב". מר שרדר ביטל את הטענה שהוא מתרחק כעת באופן אישי מהנשיא פוטין, שאותו הוא מחשיב כחבר ורואה בקביעות. לאחרונה הוא אף ניסה במהלך לא רשמי לעזור לסיים את מלחמת אוקראינה. שרדר מכהן עד היום במושבי דירקטוריון בחברות אנרגיה רוסיות, והוא יו"ר חברת הנפט והגז הרוסית רוסנפט. למרות קריאות להתפטר מכל הקשת הפוליטית, כולל מהקנצלר אולף שולץ, שרודר מסרב.
הקנצלר הגרמני שולץ ומנהיגים אחרים באירופה מבינים היום שהקרמלין השתלט, דרך גזפרום, על אספקת הגז למדינות מערב אירופה ויצר תלות קיומית מסוכנת של אותן המדינות בהחלטות של הממשלה הרוסית. לדברי רמי רשף, מנכ"ל חברת ג'נסל העוסקת בפתרונות אנרגיה ירוקה, "המהלך של רוסיה כלפי פולין ובולגריה מהווה אינדיקציה ברורה לצורך של ישראל להפוך לעצמאית מבחינה אנרגטית. ניתוק הגז הרוסי הוא גם קריאת השכמה לאותן מדינות באירופה, שאם היו נערכות מבעוד מועד לשימוש באנרגיית רוח ושמש, ומתנתקות מגז, מצבן היה פחות גרוע כעת.
"בנוסף, אותן מדינות לא עשו מאמץ מספק לשנות את מקורות האנרגיה ששירתו אותן שנים, עד שנתקלו במשבר האנרגיה הנוכחי. כעת, זה עלול להיות מאוחר מדי עבורן. גם בישראל, למרות תגליות הגז, הצורך בביזור מקורות האנרגיה הוא דרמטי ומשמעותי. יש לנו פה שמש ומקורות חלופיים למכביר, נדרש לייצר מהם מערכת אנרגטית חכמה".