שרת הכלכלה ושר האוצר פרסמו הבוקר (רביעי) להערות הציבור את תיקוני החקיקה הנדרשים במסגרת עסקת החבילה במשק, שתעלה את שכר המינימום ותשנה את תנאי העבודה והשכר. בין הסעיפים מסתתר גם אחד שנוי במחלוקת: הוסכם כי עובדי משמרות בענפי התעשייה וההייטק המועסקים במשמרות של 12 שעות, יוכלו מעתה לחרוג ממגבלת השעות הכללית במשק ולעבוד 13.5 שעות ביום. הדבר מעלה חשש שהעבודה תתארך לשעות לא סבירות ואף תביא לגל פיטורים.
ההסבר שעומד מאחורי השינוי הינו שלכל עובד מותר לעבוד כיום עד 12 שעות, אך ישנו זמן נוסף של התארגנות, חפיפה בין העובדים והחלפה - והמעסיקים מעוניינים שהדבר לא יבוא על חשבון שעות העבודה בפועל.
"הרצון להתאים את סדרי העבודה למאה ה-21 ולהכניס יותר גמישות הוא מבורך, וגם כך חידוש השולחן העגול בין הממשלה, המעסיקים וההסתדרות", אומר אביעד הומינר רוזנבלום, מנהל מדיניות בקרן ברל כצנלסון. "עם זאת, חשוב לזכור שהעובד הישראלי עובד כבר כיום הרבה יותר ממקביליו ברוב המדינות המפותחות, ואנחנו חוששים שהמהלכים של העלאת מספר שעות העבודה בתעשייה ל-13.5 שעות, יביא לפגיעה משמעותית באיזון בית-עבודה של העובדים, ואף עלול לגרום למעסיקים בתעשייה לעבור לשתי משמרות ביום במקום שלוש, מה שעלול להוביל לפיטורים".
הוא ממשיך: "בנוסף, קיים חשש שההיתר הנקודתי לעבודה של 13.5 שעות בתעשייה יגלוש גם לענפים נוספים, אשר גם בהם המעסיקים מעוניינים שהעובדים יעבדו שעות ארוכות יותר ויקבלו פחות שכר".
בהסתדרות, הגוף שייצג את העובדים בדיונים על ההסכם, לא מסכימים עם הביקורת ומציגים תמונה הפוכה לחלוטין. "עובדים בתעשייה לא יעברו למתכונת של 13.5 שעות של משמרות, ולא יהיה שינוי לגבי עובדים שמועסקים במתכונת של 12 שעות למשמרת מכיוון שזה לא אפשרי תפעולית - אלא הם רק יקבלו שכר על זמן שגם ככה הם נמצאים כבר היום במפעל ולא קיבלו עליו תשלום עד כה," מסביר אדם בלומנברג, סמנכ"ל כלכלה ומדיניות בהסתדרות. "התעשייה נמצאת במחסור משמעותי של עובדים, ובעבודה על קווי ייצור אין אפשרות להקטין את מספר המשרות".
שעות עבודה גמישות: טוב לעובד או למעסיק?
עוד סעיף שנוי במחלוקת בהסכם הוא זה שהופך את ספירת שעות העבודה לגמישה, ובמסגרתו ניתן יהיה לבצע קיזוז של שעות נוספות שעבד עובד מסוים מול ימים אחרים שבהם עבד פחות שעות. הומינר רוזנבלום מסביר שבמסגרת השעות הנוספות הגמישות - אין דבר המונע מהמעסיק לדרוש מהעובד לעבוד כל יום 10-12 שעות, ועל מנת שלא יצטרך לשלם לו על שעות נוספות - להורות לו לא להגיע לכמה ימי עבודה בודדים כלל.
"ההיתר אמור להיות באישור העובד. אצל עובדים חזקים קיימת גמישות אמיתית, שמאפשרת להם לבחור, בהסכמת המעסיק, מתי לעבוד יום ארוך ומתי יום קצר, בדרך שתורמת לאיזון הבית עבודה שלהם," הוא אומר. "אבל כשמדובר בעובדים מוחלשים יותר, קיים חשש שהגמישות תהיה רק בידי המעסיק שיקבע לבד מתי מדובר ביום ארוך ומתי בקצר. במקרים קיצוניים המעסיק יכול אפילו להעסיק את העובד מספר ימים ארוכים ברצף, ולשחרר אותו מעבודה או יביא אותו ליום קצר במיוחד לקראת סוף החודש".
בתגובה לטענות, בלומנברג מההסתדרות מסביר כך את המצב: "יש הרבה מגבלות על המתווה של שעון גמיש, בהן מגבלה של רמת שכר, הגבלת הגמישות של עד 17 שעות בחודש למשרה מלאה, יכולת התחשבנות רק על השעתיים הראשונות (של ה-125%) ביום, מגבלות על העסקה במשמרות, בערבי חג, מועד וכן הלאה. לכן, האופציה שהוצגה כאן איננה אפשרית. כלכלית, ברגע שממירים את השעות הנוספות לשעות רגילות העובד מקבל עליהן פנסיה, קרן השתלמות, פיצויי פיטורים, והן נחשבות לו לחופשה, מחלה וכדומה כך שהערך הכלכלי לעובד ולמעסיק כמעט לא משתנה".