כחלק מהדיון הלוהט והממושך בנוגע לתחרות בנמלים, שהמדינה ניסתה להימנע ככל הניתן מעימות בו, במהלך החודשים האחרונים התנהל דיון תיאורטי בעיקרו על זכותו של נמל המפרץ הפרטי לפרוק אוניות מטען כללי.
התור התפעולי בנמלים שהוביל להצהרת נמל המפרץ כי בכוונתם לפרוק אוניות מטען כללי, התגלגל למסכת התכתבויות בין יו"ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, אבי אדרי, לבין נציגי המדינה. ההסתדרות טענה כי במהלך המשא ומתן להסכמים הקיבוציים, נציגי המדינה התחייבו כי התחרות בנמלים תהיה סביב פריקת אוניות המכולה בלבד. מנגד, המדינה ציינה כי אכן הועלו דרישות כאלו מטעם ההסתדרות אך לא סוכם כי הנמלים החדשים ובהם נמל המפרץ לא יפרקו מטען כללי. כמו כן, כתב ההסמכה שניתן לחברה המפעילה אותו לא שולל פריקת מטענים אלו, שכוללים מנעד רחב של מוצרים: החל מחבילות שמוזמנות מאתרי אינטרנט ועד לברזל ולמלט שמשפיעים על מדד תשומות הבנייה.
לבסוף, אוניית ברזל שאמורה הייתה להגיע לנמל המפרץ היא שהציתה את סכסוך העבודה שהכריזה ההסתדרות, את איומי ההשבתה ואת הפנייה של ארגוני המעסיקים לבית הדין הארצי לעבודה שנתן צווי מניעה. בין השאר, בית הדין הורה על מתן הצווים לנוכח משך המתנת אוניות המטען הכללי בנמלי אשדוד וחיפה, שעוד בטרם פרוץ המשבר היה גבוה: 125.7 שעות בממוצע בנמל אשדוד בשלושת הרבעונים של 2021, לעומת 99.3 שעות בממוצע ב־2020 (עלייה של כ־21%). בה בעת, הזינוק במשך ההמתנה בנמל חיפה, שסמוך לנמל המפרץ, היה בשיעור גבוה בהרבה - כ-257%, מ-41.9 שעות בממוצע ב־2020 ל־108 בשלושת הרבעונים הראשונים של 2021.
נשיא איגוד לשכות המסחר, עו"ד אוריאל לין, מספר כי ההודעה על הכוונה של האונייה להגיע לנמל המפרץ הייתה מכוונת - ונועדה לדחוק את המתיחות להכרעה. "המדינה לא עשתה כלום, פנינו למשרד התחבורה וביקשתי להפעיל רציפים שוממים. התשובה היא שאין כוח אדם, אז עניתי ‘מה אתם מתעסקים בכוח אדם? זה תפקיד הנמלים’. לכן, המגזר העסקי יצר את העימות", קובע נשיא איגוד לשכות המסחר.
בחודש דצמבר דרש לין ממשרד התחבורה להפעיל את הרציפים השוממים 7 ו-8 בנמל חיפה ואת רציפים 25 ו-27 בנמל אשדוד. במשרד טענו כי הפעלת הרציפים כרוכה בגיוס כוח אדם. אולם, מדובר בהסבר תמוה שכן האחריות על הגיוס היא על הנמלים. בד בבד, המדינה עצמה השקיעה ממון רב בהכשרת רציפים, אך בזמן שאוניות רבות ממתינות לפריקה - הם נותרים שוממים.
לין מציין כי יו"ר חטיבת הברזל של האיגוד היה סוכן המטענים של האונייה. "רצינו להגיע לסיטואציה שתהיה בהירות שאכן ניתן להשתמש ברציפים השוממים", מוסיף לין. "אנחנו רצינו להביא את הנושא הזה לעימות כדי שלא ימשיכו לגשש באפלה ויפסיקו לחשוש להפעיל רציפים דוממים בנמלים החדשים. כאשר אתה נוכח שמשרד התחבורה לא עושה מאומה והאוצר לא מתערב ויש את העלאת יוקר מחיה בישראל ומאשימים את המגזר העסקי, אז אתה יודע שהגעת לסוף הדרך".
ממשרד התחבורה נמסר בתגובה כי "מנכ"לית משרד תחבורה ומנהל רשות הספנות והנמלים פועלים באופן שוטף בכל האמצעים הרלוונטיים לזרז את פריקת האניות בנמלים. היום ממתינות לפריקה מחוץ לנמלים 59 אוניות, רובן המוחלט (כ-75%) הינן אוניות מטען כללי. בשנתיים האחרונות, כתוצאה ממגפת הקורונה, נוצרו שיבושים רבים בכל נתיבי הסחר והלוגיסטיקה העולמיים, שהביאו לעומסים חריגים בנמלים בכל רחבי העולם, ובהם גם בישראל".
לפי המשרד, "רציפים 7 ו-8 בנמל חיפה ורציפים 25 ו-27 בנמל אשדוד אינם מותאמים כיום לפריקת מטענים ומכולות. כמו כן, עיקר המקור לעיכובים נובע במחסור בידיים עובדות לפריקת המטען הכללי. לכן, המשרד הנחה לתגבר את הנמלים בעשרות עובדים חיצוניים נוספים, במטרה להתגבר על העומסים שנוצרו, ופועל להארכת תקופת העסקתם. בכל מקרה, הפעלת הרציפים המדוברים כרוכה בקיום הליך מכרזי תחרותי, ולכן אינה פתרון לבעיה הנוכחית. משרד התחבורה השקיע השקעות עתק בתשתית הנמלים החדשים ובשדרוג הנמלים הקיימים. בנמל אשדוד נעשתה השקעה משמעותית בתשתיות פריקה מודרניות, לרבות לפריקת גרעינים ותבואה, שתהיה מוכנה תוך חודשים ספורים. נמל המפרץ החל בפריקת אוניות מכולה מסחריות, ונמל הדרום החל אף הוא לפעול בהרצה. התור התפעולי צפוי להצטמצם משמעותית עם הבשלה מלאה של הפעילות בנמלים החדשים, באופן שיפנה ידיים עובדות לפריקת מטען כללי בנמלי אשדוד וחיפה".
ואולם, מרבית הרציפים השוממים לא צריכים לעבור הליך מכרזי וניתן להכשירם לפריקת אוניות מטען כללי. ניצול רציפים אלו יכול היה להקל על התור התפעולי כשמרביתו בתחום המטען הכללי - סלע המחלוקת בין ההסתדרות והמדינה.
"דמי ההמתנה מגיעים למחירים מטורפים"
לעומת זאת, יו"ר חטיבת הברזל באיגוד לשכות המסחר, איציק איסטריק, הסביר: "ניסיתי לכוון את הלקוחות שהמטענים על האונייה שייכים להם למקום שיוכל להקל, כי מפעלים לא מייצרים. אנחנו משלמים דמי המתנה שמגיעים למחירים מטורפים".
איסטריק מוסיף: "נרשמנו להגיע לנמל מספנות ישראל ולשם הייתה מיועדת האונייה, אבל התור נראה ארוך. בדקנו אפשרות להעבירה לנמל חיפה, שם התור קצר יותר אבל לוקח יותר זמן. אכן בדקנו את האופציה של נמל המפרץ שהודיע לנו שיכול להתארגן עם מנופים חיצוניים כי אין לו את הציוד הייעודי שמתאים לזה ובסוף החלטנו להישאר במספנות. בתוך שבוע האונייה פרקה ויצאה".
מיד לאחר ההכרזה על סכסוך העבודה, ארגוני המעסיקים הגישו בקשה לצווי מניעה ולאחריהם הגישו בקשה למתן צווים גם נמל חיפה והמדינה. המחלוקת הובאה לבית הדין הארצי לעבודה שיחליט לגבי טענות הצדדים. בינתיים, בית הדין נתן סעדים זמניים שמורים להסתדרות שלא לשבות ולא לקיים שיבושי עבודה או צעדים ארגוניים עד לפסק דין סופי.
לפי ההחלטה, העובדות שנפרשו בפני בית הדין הן לכאוריות לצורך מתן סעד זמני, וטרם נפרשה התשתית הראייתית המלאה. אך, "ההסתדרות הציגה ראיות שאין להקל בהן ראש, אשר עשויות לתמוך בגרסתה כי במסמכים ובפורומים שונים דובר על ידי גורמים שונים על כך שהתחרות בין הנמלים החדשים לנמלים הוותיקים תהיה בתחום ניטול המכולות בלבד". גם העדים מטעם המדינה מאשרים כי "לאורך כל המשא ומתן, ההערכה של כל הצדדים למשא ומתן הייתה שהחברות המפעילות יעדיפו לתת שירותים בתחום המכולות. אך, "בד בבד לגרסתם היה ברור כי הנמלים החדשים יהיו רשאים לתת שירותים בכל תחומי המטען, לרבות תחום המטען הכללי, ודרישת ההסתדרות להגביל את התחרות לתחום ניטול המכולות נדחתה".
"צעדי המחאה עלולים לגרום לנזק כבד למשק"
בית הדין החליט כי גם שיקול מאזן הנוחות נוטה לטובת המדינה. "לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי קיים תור של עשרות אוניות הנושאות מטען כללי וממתינות לפריקתן הן בחיפה (לרבות בנמל מספנות ישראל) והן באשדוד, וכי הנמלים הוותיקים אינם עומדים בעומס פריקתן. לא הייתה מחלוקת של ממש גם על הנזקים החמורים הנגרמים כבר עתה למשק הישראלי ולחברי ההתאחדות ולשכת המסחר כתוצאה ממצב דברים זה". עוד הכריעו שופטי בית הדין: "גם אם מדובר בצעדים ארגוניים בהיקף מצומצם, המונעים אך ורק ניטול מטען כללי בנמלים החדשים, וקל וחומר אם יוחרפו הצעדים הארגוניים ויינקטו גם בנמלים הוותיקים, מדובר בנזק כבד מאוד למשק הישראלי".
הכתבה פורסמה לראשונה ב"גלובס"