התוכנית הכלכלית שהציגו ראש הממשלה, שר האוצר ושרת הכלכלה, אינה למעשה "תוכנית כלכלית" אלא מספר צעדים שנועדו להשקיט את הרוחות הסוערות בצל עליית המחירים. רוב הצעדים זמניים, והשפעתם זמנית גם כן. בעיות משמעותיות נותרו ללא טיפול וקבוצות אוכלוסייה מסוימות, אולי החלשות ביותר, לא יקבלו הקלה משמעותית במסגרת הצעדים שהוסכמו. ובכל זאת, התוכנית הזו אינה הגרועה ביותר שניתן לדמיין בצל הלחץ הציבורי שהופעל על הממשלה, ויש בה גם מספר צעדים בכיוון הנכון.
כסף ממסוקים? כן ולא
כבר כשנכנס למשרד הבטיח שר האוצר ליברמן שלא יחלק כסף ממסוקים כמו קודמו בתפקיד, וכעת יש מי שטוען שהוא הפר את הבטחתו. האמנם? מחירה הכולל של התוכנית נאמד ב-4.4 מיליארד שקלים, סכום שמתקרב ל-6 מיליארד השקלים שעלתה תוכנית "מענק לכל אזרח", אך לא כל הכסף הזה מפוזר ללא הבחנה.
מתוך הסכום הזה 3.1 מיליארד שקלים מיועדים להטבות לציבור ושאר הכסף הוא עלות של הפחתת המכסים שמיועדת להגברת התחרות. גם מתוך סכום זה, 2.5 מיליארד שקלים מיועדים למענקים והטבות שייעודם ברור: 150 מיליון שקל לסבסוד צהרונים שיסייע באופן מידי להורים לילדים קטנים יקבל, 250 מיליון שקל להגדלת מס הכנסה שלילי (ההטבה היחידה שמגיעה לעובדים החלשים ביותר), ומרב הכסף, 2.1 מיליארד שקלים - יתקבלו כנקודות זיכוי למס הכנסה שיסייעו גם הן למשפחות עובדות משלל שכבות האוכלוסייה העובדות.
למעשה רק 600 מיליון שקלים מתוך התוכנית מיועדים להטבה שתגיע לכלל האוכלוסייה, בצורה של הפחתת העלייה במחירי החשמל. ההוזלה הזו, ככל הצעדים הרגרסיביים, תיטיב יותר עם השכבות החזקות שצורכות ממילא יותר חשמל. בנוסף, היא תיטיב גם אם תעשייה, מפעלים ועסקים, שלא בטוח שראוי היה לסייע להם כרגע.
ומאיפה כל הכסף הזה יגיע?
בין אם הורדת המס מוצדקת או לא, תמיד יש לה מחיר. את החשבון על התוכנית הזו, בסך 4.4 מיליארד שקלים, הממשלה תגיש לציבור במוקדם או במאוחר, במפורש או בעקיפין: בהעלאות מס עתידיות, בקיצוץ הוצאות ציבוריות קיימות או בביטול של שירותים שהיינו יכולים לקבל בעתיד.
אמנם, כפי שדאג להבהיר שר האוצר, התזמון של החבילה כעת שונה מחבילות הסיוע שאושרו בממשלה הקודמת: לעומת שיא גלי הקורונה, עת הגרעון הלך וטפח, כעת הגרעון במגמת צמצום משמעותית והצפי לגידול בהכנסות יוכל (בהנחה שהמגמה תימשך) לאפשר הגדלת הוצאות. ובכל זאת, החלק שהתווסף לעוגת התקציב היה יכול לשמש אותנו גם לדברים אחרים, אולי לצעדים קבועים יותר ומועילים יותר. כך למשל, אם באוצר מאמינים שהגידול בהכנסות מאפשר מדיניות של הפחתת נטל המס על האזרח - היה עדיף אם היו מחליטים איזה סעיפי מיסוי נכון לשנות כחלק מאסטרטגיה רחבה ומתקציב חדש, ולא כהוראת שעה זמנית שנתפסת כתגובה ללחץ ציבורי.
ונקודה אחרונה: למרות שיש בתוכנית מעל מיליארד שקלים שנועדו לקדם מהלכים ארוכי טווח ולא רק להרגיע זמנית את הציבור הזועם, הצעדים הללו ודאי לא יורידו את המחירים בטווח הארוך. ראשית כי המחירים בעולם עולים, וככל שהשקל ייחלש מול הדולר, כפי שצפוי שיקרה בצל העלאות הריבית בארה"ב, גם ההגנה שלו מפני עליות המחירים בעולם תפחת. שנית משום שכדי להוריד את יוקר המחיה צריך לטפל בבעיות מבניות במשק, בין אם זו הריכוזיות של חברות הייבוא, הכוח של קבוצות הלחץ בחסות החוק או המונופולים האזוריים של רשתות השיווק. לשם כך דרושה יותר מהצהרה והקמת ועדה, אלא עבודה של ממש.