לרוב אנחנו שומעים על סיפורי ההצלחה של יזמים, סטארטאפיסטים או מנכ"לים של תאגידי ענק, ושוכחים שיש אנשים שמצליחים גם בתחומים אחרים. כן, אפילו בעסקי הציפורניים והלק ג'ל. בתאל דדון, רק בת 21 מלוד, הקימה בעשר אצבעות בגיל 18 עסק לציפורניים ויופי ומגלגלת היום מחזורים של מאות אלפי שקלים בלי להתבייש בכך. "פעם היו מזלזלים בי בגלל הגיל או המקצוע, היום אני לוקחת את כולם בהליכה", היא מספרת ומדגישה, "אני רוצה להוכיח לכולם שאני הרבה יותר מציפורניים".
דדון גדלה למשפחה מסורתית בלוד, לצד 4 אחים, ובגיל צעיר הפכה לעצמאית. "בגיל 12 עברתי לפנימייה ואף פעם לא העזתי לבקש מההורים שלי כסף. בבית היו את כל הדברים הבסיסיים, אבל התחלתי לעשות בייביסיטר ולעבוד בניקיון בתים מתוך דחף לכלכל את עצמי ולהתפרנס לבד", היא מספרת.
בגיל 15 היא התגלגלה לתחום עיצוב הציפורניים, בעקבות דודתה שעבדה במקצוע. "למדתי אצל דודה שלי והתחלתי לעבוד בזה כי הבנתי שאפשר להרוויח מזה כסף טוב", היא מסבירה. בגיל 16 היא כבר החלה לעבוד במכון יופי במרכז ת"א. "הייתי עושה משכורות טובות ותוך כדי שילבתי לימודי תיכון. בהתחלה לא הייתי כל כך טובה ועשיתי הרבה פדיחות", היא מודה.
הלקוחות לא תמיד קיבלו בעין יפה את הגיל שלה. "תמיד הסתכלו עלי כילדה קטנה, והיו כאלו שהרגישו כאילו מזלזלים בהם כשנותנים לילדה לטפל בהם", היא משתפת ומדגישה, "זה דווקא איתגר אותי. לאט לאט הפכתי להיות טובה יותר והתחלתי לתפוס ביטחון. אחרי בערך שנה הבוסים עפו עלי".
אחרי שעברה בין מספר מקומות עבודה, בגיל 18 היא הבינה שהיא לא רוצה להיות תלויה באף אחד. "החלטתי להיות עצמאית. חיפשתי מקום לשכור והגעתי לספר באבן גבירול שהשכיר לי פינה תמורת אחוזים", היא מספרת ונזכרת, "הגעתי לשם עם 10 לקים שהיו לי בבית ומכונת ייבוש ואמרתי – בוא נתחיל".
ההתחלה לא הייתה פשוטה עבורה: "הייתי יושבת מעשר בבוקר עד שמונה בערב ומחכה שאולי מישהו יעבור ויכנס. התחלתי לשלוח הודעות לבלוגריות ומפורסמות וככה הגעתי לירדן חי, שהפכה ללקוחה שלי עד היום. ההתחלה הייתה קשה מאוד נפשית והייתי בוכה הרבה באותה התקופה, אבל אחרי מספר חודשים הצלחתי לאסוף כמה לקוחות קבועות".
לאחר שעברה בין שכירות פינה אחת לאחרת, היא קפצה על הזדמנות כששמעה על אופציה לעבוד בדיזינגוף סנטר. "סגרתי עם רופא שפתח קליניקה חוזה, אבל היה לי חודש שלם לחכות לפני תחילת ההשכרה, ולא היה לי איפה לעבוד. הייתי נוסעת עם מזוודה קטנה בתחבורה ציבורית בכל רחבי תל אביב, נשפכו לי לקים ונשרפו לי מכונות. זה היה קשה", היא נזכרת.
דדון עבדה בקליניקה בסנטר במשך 11 חודשים, והחלה לצבור לקוחות. "מ-30 לקוחות גדלתי לבערך 100 בחודש. גם בימים בהם לא הייתה עבודה האמנתי בלבוא בכל מקרה בתשע בבוקר, ומפה לשם תמיד הלו"ז היה מתמלא. לפעמים לקחתי סכומים מאוד נמוכים כי מבחינתי לא היה משנה הרווח, העיקר להתחיל להניע את העסק", היא מספרת ומשתפת, "הרגשתי שמשהו מתחיל לזוז עם הזמן ולהצליח".
ב-2019, בגיל 19 בלבד, היא החליטה לקחת את העסק צעד אחד קדימה, ולשכור בוטיק יופי משלה בסנטר, לו קראה Gorgeous. "חתמתי על חוזה בו רק הוצאות המקום מגיעות לכמעט עשרת אלפים שקלים, ואני באותה תקופה לא גלגלתי סכומים כאלה. בכל זאת אמרתי יאללה, גם אם זה גדול עלי אני אסתדר", היא מספרת.
אבל אז, הגיעה הקורונה. "זה היה נורא מורכב, הקוסמטיקאית שעבדה איתי עזבה, חברת הניהול רצתה מאיתנו כספים, הארנונה לא וויתרו ולא קיבלתי מענקים מהמדינה. הרגשתי שהכל נסגר וחונק עלי, השתגעתי בבית ולא פתחתי את חשבון הבנק כי לא רציתי לראות את זה", היא משתפת, "כל החסכונות שצברתי פשוט נמחקו אבל למזלי לא נכנסתי לחובות".
איך שהוא, היא הצליחה לתמרן בין הסגרים ואף להגדיל את קהל הלקוחות שלה. "הקפיצות הכי גדולות שלי היו מסגר לסגר. אחרי כל מכה קשה לקחתי עוד החלטה נועזת והדברים התגלגלו מעצמם", היא מספרת ומוסיפה, "לקחתי הלוואה כדי לרכוש מכשיר להסרת שיער, העסקתי עוד ועוד עובדות והעסק התחיל לצמוח". תוך כדי הקורונה היא גם הספיקה להתחתן ולהיכנס להריון. "רק נשים יודעות לעשות גם את זה וגם את זה", היא צוחקת.
היום, היא מסתכלת לאחור ולא מאמינה איזו דרך עברה בשלוש שנים. "היום יש לנו בערך 1000 לקוחות בחודש, מחזורים של מאה אלף שקל, ויותר משש עובדות. אני כבר יותר משנה לא מקבלת לקוחות חדשות אלי. זה נורא מרגש אותי", היא משתפת. וגם הסלבס עומדות אצלה בתור: "קרן פלס היא לקוחה קבועה שלי שהפכה לחברה, גם מישל גרציג, אלמה קאן, יעל שלביה, אירה דולפין, נטע צ'רנר ובלוגריות נוספות".
החלום שלה הוא לכבוש עוד ועוד יעדים. "אני אוהבת לעשות ציפורניים, אבל אני מרגישה שמחכה לי משהו יותר גבוה. אני רואה את עצמי מביאה דברים חדשים לעולם הביוטי, פותחת מרכזי שיווק, מייבאת או מייצרת ציוד חדש ומשוכלל ומלמדת להכשיר מקצועית לתחום", היא מספרת ומדגישה, "אני שוברת את המיתוס שלכל מי שעושה ציפורניים אין תעודת בגרות. אני רוצה לחזק נשים ולהראות להן שאפשר לעשות דברים בגדול".
על הדרך, היא גם מנפצת כמה מיתוסים. "מי שצוחקת שאפשר לעשות לק ג'ל ולהיות מיליונרית טועה. ציפורניים זה לא באמת תחום רווחי כמו שאנשים תופסים ממנו בגלל עלויות הציוד, החומרים, הביטוח והפרסום. מבחינתי ציפורניים זה רגל בדלת על מנת לקדם את החזון שלי ולצמוח", היא מסבירה.
היא מאמינה שאפשר להצליח בגדול בכל תחום. "לא משנה במה תעסקי, אם תצאי מהקופסה תוכלי להצליח ולעשות אקזיט. השאלה היא כמה יצירתית את, וכאן נכנס עניין היזמות", היא אומרת ומדגישה, "מה שדחף אותי לאורך הדרך זה חובת ההוכחה לסביבה, למשפחה ולעצמי. היום אנשים שואבים ממני השראה ואני לא מרגישה צורך להוכיח שום דבר. אני מרגישה כמו אשת עסקים אמיתית ורק חושבת על איך להביא את הבשורה הבאה".