לפני ארבע שנים כמעט דחתה רשות התחרות בקשת מיזוג בין חברות התעופה ישראייר ואל על (שהיו אז תחת בעלות שונה מהיום), והטיעון לפסילת המיזוג נשען על אפשרות לפגיעה בתחרות בקו לאילת, שאותו מפעילות ארקיע וישראייר.
ארקיע, שבשליטת האחים נקש (79%), התנגדה לאותו מיזוג, אך צחוק הגורל - כעת היא עצמה מנהלת מו"מ למיזוג לתוך אל על באמצעות עסקת מניות. בדיווח שפרסמה אל על בנושא היא מציינת כי "לא נחתם בין הצדדים מזכר הבנות ו/או הסכם מחייב, והמו"מ נמצא בתחילתו. אין כל ודאות כי העסקה הפוטנציאלית תתגבש וכי ייחתם הסכם מחייב בין הצדדים".
מאז פרוץ משבר הקורונה, שפגע אנושות בפעילות ענף התעופה, התקיימו דיונים על מיזוגים שונים בין שלוש החברות הישראליות הפועלות בענף, כשלכולם ברור, שלנוכח השוק המתכווץ וההפסדים הכבדים שמאיימים על עתידן, אין צורך בכולן.
צמצום הענף לשתי חברות תעופה ישראליות לא צפוי להשפיע באופן דרמטי על המחירים, שכן אל על, ישראייר וארקיע מחזיקות בנתח של כ-30% בלבד מתנועת הנוסעים בנתב"ג. לפיכך, טובים הסיכויים כי מיזוג, אם ייצא לפועל, לא ייעצר אצל הרגולטור.
שירותי החברות יוכלו להשלים אלו את אלו
על פניו רעיון המיזוג בין ארקיע ואל על יכול להיטיב עם שתי החברות: ארקיע תספק את סגמנט חבילות הנופש, ותשלים את אל על, שבכוונתה להתמקד בשוק צפון אמריקה. במעטפת הכללית ארקיע תיתן מענה בתחום "שירותי קרקע" (מלון, השכרת רכב, הדרכות וכד') והיא תחליף למעשה את המותג סאן דור, שאל על מתכוונת להפסיק את פעילותו. נוסף על כך, לאל על תיפתח גישה לחברת הליסינג למטוסים שבבעלות האחים נקש ולעשרות בתי המלון שבבעלותם (14 מתוכם בישראל ו-19 בחו"ל).
אתגר שיציב מיזוג שכזה קשור לטיסות בשבת: אל על, כמו גם ישראייר שבשליטת רמי לוי, החליטה כי טיסות סאן דור לא יפעלו בשבת, ויש להניח שההחלטה תכלול גם את ארקיע, אם המיזוג ייצא לפועל. בכך, התעופה הישראלית תפנה את מקומה בשבתות ובחגים לתעופה זרה - שממילא מתחזקת בטיסות הלואו-קוסט לאירופה ובטיסות ליעדים טרנס-אטלנטיים - על ידי החברות מארה"ב והחברות האמירתיות (בתחרות למזרח).
המיזוג, אם ייצא לפועל, יאפשר לאל על ליהנות מהקו הרווחי של ארקיע לאילת. עם זאת, הפסקת הטיסות לאילת בשבת לא תתקבל בברכה על ידי מלונאי ותושבי העיר הדרומית, כשהקו כולו יושבת, בדומה לתחבורה הציבורית בישראל.
כניסה של איירבוס לאל על בדלת האחורית
ארקיע מצויה על המדף זה זמן, והיא אף ניסתה להיכנס לבורסה בתל אביב באמצעות מיזוג לשלד ציבורי לפי שווי של 100 מיליון שקל, אופציה שכנראה לא תמומש אם המיזוג יתקדם.
עם זאת, המיזוג, שעשוי להקל על ההתמודדות של שתי החברות ביציאה מהמשבר, מציב אתגרים נוספים, ובראשם סוגיית התנגדות העובדים: עובדי ארקיע, שמספרם ירד ל-300, מחזיקים ב-30% מהחברה, ועשויים להיפגע מההתייעלות הכרוכה במיזוג. מול זה ארקיע עשויה להציג להם מצג של "להיות (קטנה באל על) או לחדול".
גם מכיוון עובדי אל על, שמצויים כיום תחת מהלך התייעלות וצמצומים נוסף תחת בעל השליטה קני רוזנברג, עלולה להגיע התנגדות. זאת בשעה שכבר היום ישנו בחברה סכסוך עבודה, שעשוי להסלים ולגרום שיבושים בטיסות. באל על מועסקים כיום כ-4,400 עובדים שמספרם צפוי להצטמצם בכשליש.
אתגר אחר, מהול בניחוח פוליטי, קשור לסוג המטוסים של ארקיע, המחזיקה בשלושה מטוסי אמבראר ושני מטוסי איירבוס. אל על מחזיקה בצי מטוסי בואינג בלבד, ויצרנית המטוסים האמריקאית, המספקת מוצרי ביטחון למדינה, הצליחה עד כה לבלום שילוב של מטוסי היצרנית מאירופה בצי שלה. מיזוג יכניס את איירבוס לאל על מהדרך האחורית.
הכתבה פורסמה לראשונה ב"גלובס"