המשפחה הישראלית משלמת את מחיר הפקקים והוא מחיר גבוה ולעיתים אף בלתי הפיך. החיים של המשפחות בארץ מאופיינים בלחץ, בחוסר זמן, בתחושה שהשבוע כולו עובר כמו נסיעה על אוטוסטרדה בלתי אפשרית בין הילדים לעבודה, ועם כל הצער שבדבר, עבור רובנו, הזמן המשפחתי המשותף באמצע השבוע הוא עדיין בגדר חלום רחוק. מהסיכונים הבריאותיים, דרך זיהום האוויר ועד הזוגות שהפקקים מובילים אותם אל סף תהום – אלה השפעות הפקקים שלא חשבתם עליהן.

עוד בסדרת הכתבות "מדינה בפקק":

השפעות נפשיות ובריאותיות

"פקקים מעלים את דרגת הסטרס או הדחק שלנו", מסבירה ד"ר ליאת ברזילי יוסף, מומחית ברפואה פנימית, אנדוקרינולוגיה וסוכרת,  מנהלת המרפאה לטיפול בהשמנה, במרכז רפואי מאיר מקבוצת כללית. "עליה בדחק מתבטאת בעליה ברמות הורמוני סטרס כדוגמאת קורטיזול ואדרנלין. הורמונים אלו גורמים לעלית לחץ דם, עלית דופק וכן עליה בתנגודת לאינסולין. חשיפה מתמשכת להורמוני סטרס מעלה את הסיכון למחלות לב וכלי דם, ליתר לחץ דם וסוכרת, וכן להשמנה וסיבוכיה".

"הפקקים גם קשורים לאורח החיים היושבני שלנו במאה 21: אנו פחות בתנועה, גם בעבודה, והפקקים אף מאריכים את השעות שאנו יושבים. נמצא במחקרים ששעות ללא קימה קשורות לעליה בתחלואה והתמותה. בנוסף, העומס המוחמר בעקבות הפקקים אף נקשרו לפגיעה באורחות החיים כולל בהרגלי האכילה שלנו: עליה באכילה של מזון מהיר, אכילה תוך כדי נסיעה, אכילה לא מסודרת ואף אכילה עם מרכיב רגשי כפיצוי על הסטרס של חיי יומיום עמוסים ולחוצים".

יחד עם הפגיעה בגוף מגיעה גם הפגיעה בנפש. "לפקקים ולסטרס יש השפעה גם על היבטים נפשיים עם עלית דכאון חרדה ועצבנות וקשיי שינה", טוענת ד"ר ברזילי יוסף. "מצב נפשי ירוד נקשר גם לירידה תפקודית הן במישור האישי והן במישור המשפחתי והזוגי".

בעיות בזוגיות

ואכן הפקקים לא פוגעים רק בנו כיחידים, הם גם משפיעים גם על ההתנהלות הזוגית שלנו. "בן אדם שמבזבז שעתיים בדרכים, זה משפיע על לחץ הדם שלו ותורם לתחושת החרדה", מסבירה רונית כהן זמורה, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת. "אני אומר לעצמי שאני לא מספיק, אני רגיל לעשות כמות מסוימת של דברים ביום ועכשיו אני לא מספיק. אני כל הזמן דרוך וזה מוסיף חרדה לחיי היום יום".

בנוסף, טוענת כהן זמורה, הפקקים מקצצים לנו בשעות הפנאי: "יש פחות זמן לדברים אישיים עבורי וזמן ליחסים, פחות זמן לנהל שיחות. ובכך דברים נשארים פתוחים ויש פגיעות וכעסים וזה יכול לגרור להתנהגות שלילית בין בני זוג. הזוג חוזר הביתה מותש ואז מתחילות המשימות הביתיות – לכן כל העניין הזה דורש התארגנות מחדש. איך אנחנו מתחלקים אחרת ומשתפים בנטל, איך דואגים לדייט זוגי פעם בשבוע, איך משחררים לחצים ועל מה אנחנו מוותרים".

את ההשפעות השליליות של הפקקים כהן זמורה ראתה באופן אישי בחדר הטיפולים שלה. כך למשל במהלך שיחות עם זוג שהגיע אליה לטיפול התברר שהבעיה נעוצה בכך שאחד מהם מבלה כל יום שעתיים בפקקים בדרך לביתם במושב, מה שהגביר את הלחצים בבית, ואף גרם לבן הזוג להציע שיחזרו להתגורר בעיר, קרוב לעבודתו. "מחלוקת כזו מחייבת את בני הזוג למצוא פתרון, אך לא כולם משכילים לעשות זאת ונשארים עם הוויכוחים והכעסים. לכן חשוב לדבר על הדברים ולקבוע שגרת יום חדשה ולא לוותר על הזוגיות", מסכמת כהן זמורה.

המחיר שמשלמים הילדים

יחד עם הזוגיות, חוסר הזמן כתוצאה מעומסי התנועה מאלץ אותנו  לשים את ילדינו שעות ארוכות במעונות יום ובגני ילדים, תוך כרסום מתמשך בזמן האיכות המשפחתי. בזמן שאנחנו כואבים על אבדן הזמן איתם, הילדים משלמים מחיר ממשי בהתפתחות שלהם. "אנחנו המשאב החשוב, המשמעותי והיקר ביותר של ילדינו", מדגישה רווית רביב, מומחית גנים ממכון אדלר. "בילוי זמן איתנו, ההורים, מקדם, מצמיח ומפתח את הילד יותר מכל דבר אחר, והילדים כמהים לזמן הזה. 'הבילוי' המיותר שלנו על הכביש נוגס עוד מעוגת הזמן הקטנה שנשארה לנו עם הילדים".

"מחקרים רבים הוכיחו את מה שאנחנו כבר יודעים וחשים על בשרנו, שעמידה יומיומית בפקקים גורמת לעצבנות, דכדוך, תשישות וכעס, ואת כל זה הילדים שלנו מקבלים כשאנחנו נכנסים סופסוף הביתה - הורים עייפים וחסרי סבלנות, שרק משוועים שהיום יגמר כבר", מציגה רביב את המציאות המוכרת לכולנו. והמחיר שמשלמים הילדים הוא גם חברתי: "חוגים, חברים, יציאה לגן שעשועים, ימי הולדת ועוד, הם חיי החברה של ילדינו. כאן הם משפרים את המיומנויות החברתיות שלהם, לומדים ערכים בין אדם לחברו, משחקים ומבלים יחד. הורים רבים שתקועים בפקק, ייבחרו לוותר על חוג מסוים שמתקיים בשעה מוקדמת יותר, יוותרו על גן השעשועים וידלגו ישירות לארוחת הערב והמקלחת, ייבחרו לדחות את הבילוי אצל החבר/ה למועד אחר, ובכך נדחק לפינה כמעט רוב המרחב החברתי של הילד".

ואיך הפקקים משפיעים על יכולות ההורות והחינוך שלנו? "הורה עייף ותשוש הוא הורה שמתקשה להציב גבולות לילדו ולרוב יבחר בדרך הקלה והמהירה לשקט – כניעה", מסבירה רביב. "הילדים קולטים את זה מהר מאד, הרבה יותר מהר מאתנו. הילד מבין שלהורה קשה לעמוד בפני בכי, צעקות או התפרצויות זעם, ולכן הוא יישבר ויסכים לכל גחמה או רצון שלו. למרות שזה נראה לנו לא ממש נורא, הפגיעה האמיתית כאן היא בביטחון האישי והעצמי של הילד. כי כך גדלים להם ילדים שלא מסוגלים להתמודד עם דרישות החיים, עם סירוב, שמשתמשים בכוחנות ולרוב גם לא יודעים להבחין בין מותר ואסור ובין טוב לרע".

ההשפעות שאנחנו לא רואים

"קיימת חשיבות להפחית את ההשפעות השליליות של מכוניות על מרקם החיים העירוני - ולא מדובר רק על עומסי תנועה", מציין פרופ' אראל אבינרי, ראש התוכנית לתואר שני בהנדסת מערכות אנרגיה והספק חשמלי באפקה, המכללה האקמית להנדסה בת"א, "תחלואה ותמותה עקב זיהום אוויר, תאונות דרכים, והשפעה על השינוי האקלימי שהופכים את ישראל מיום ליום למקום שהרבה יותר קשה לחיות בו. חשוב ליצור מרחב עירוני שיחסית נעים לחיות בו, וזאת למרות הציפוף האורבני הצפוי לנו."

ובכל זאת אנחנו נוסעים ברכב - למה?

על פי נתוני סקר AllJobs, על אף הפקקים והעומסים המחמירים בכבישים, רוב הציבור (63%) עדיין מגיע לעבודה ברכב פרטי. רק 29% נעזרים בתחבורה ציבורית, ו-8% בלבד משתמשים באופניים או הולכים ברגל. 2% הנותרים עובדים רק מהבית. אולי מסיבה זו רכב צמוד הוא עדיין ההטבה הכי נחשקת בעיני העובדים.

עם זאת, הישראלים לא עיוורים להשלכות החמורות של העמידה בפקק מידי יום. לפי AllJobs המרחק מהבית הוא הפרמטר השלישי החשוב ביותר בבחירת מקום עבודה, מגיע מיד לאחר שכר והעניין המקצועי. בהתאם, רוב העובדים לא מוכנים לנסוע יותר מחצי שעה לעבודה מדי יום.

"הנתונים משקפים תמונת מצב שכדאי למעסיקים לקחת בחשבון", טוענת עינב בוימפלד, מנהלת התוכן והמחקר ב-AllJobs. "כאשר הפתרונות התחבורתיים אינם מספקים, עסקים עלולים להפסיד לא מעט עובדים מוכשרים בגלל עניין לוגיסטי פתיר. מהצד שלהם מעסיקים יכולים להציע פתרונות שיעזרו לעובד, לדוגמה: מתן גמישות בשעות העבודה, או אפשרות לעבוד מהבית מדי פעם. מי שמסוגל לכך כלכלית יכול גם לנסות ולארגן הסעות לעובדים. מעסיק שיאפשר לעובדיו להגיע בצורה נוחה יותר לעבודה ירוויח עובדים טובים, שיגיעו אליו גם ממקומות רחוקים יותר".

המעבר לתחב"צ עלול להיות איטי, "אבל חייבים להתחיל איפושהו"

עם זאת, ד"ר ניבה דולב, דיקנית סטודנטים וראש המחלקה לחינוך וקהילה במכללה האקדמית כנרת, טוענת שאפילו אם התחבורה הציבורית הייתה טובה לא בטוח שהיינו עוברים אליה. "מחקרים מראים כי רכב משמש עבורנו פונקציות רבות: הוא נתפס כשימושי יותר שכן ניתן להגיע בו לכל מקום ולעשות הרבה מטלות קטנות על הדרך, ובזכותו אנחנו מרגישים עצמאים ולא תלויים באף אחד - אז מה אם זה לוקח יותר זמן להיות תקוע בפקק מלהמתין לרכבת? פסיכולוגית, מחקרים אחרים מראים כי הרכב משמש מקום פרטי שבו אנחנו יכולים לדבר בטלפון, להקשיב לתחנה שאנחנו רוצים, לשמור חפצים אישיים או ליצור לעצמנו בועת שקט פרטית. ובגדול, כמו שהצביע מחקר מ-2014, אנשים מעדיפים נוחות על מהירות אם צריך לבחור, ורכב נחשב נוח יותר מעמידה בתור לרכבת או ברכיבה על אופניים חשופים למזג האוויר".

בנוסף, על פי ד"ר דולב, הרכב מהווה לעיתים סמל סטטוס, ובישראל הנורמה היא עדיין להגיע לעבודה ברכב פרטי ולא בתחבורה ציבורית. "יש מדינות שבהן זה לא כך, והנורמה היא להגיע בתחבורה ציבורית (התחתית בלונדון או ניו-יורק למשל), או באופניים, כמו בהולנד. האם אנחנו שונים? לא. הטרנד הזה של רכב פרטי עדיין רווח במדינות רבות, אפילו באוסטרליה שמצטיירת כמדינה של אנשים ספורטיביים במיוחד. זה סיפור הביצה והתרנגולת, שכן כל עוד לא תהיה אלטרנטיבה ראויה, לא יתחיל תהליך של שינוי עמדות, וגם כשתהיה, תהליך שינוי עמדות הוא תמיד תהליך ארוך וקשה ואיטי, אבל הוא צריך להתחיל איפשהו".

לפניות לכתבת: avivitm@ch2news.co.il