המיליונרים החדשים: בחודשים האחרונים ישנו מפץ הנפקות ענק של חברות ישראליות בוול סטריט, ויש שיאמרו כי המפץ הזה הוא גם ההתבגרות של ההיי-טק הישראלי. ענף ההיי-טק – שבו התגמול לא מורכב רק מתלוש חודשי, אלא גם מאופציות - מאפשר לשכירים בחברות השונות להפוך למיליונרים.
חלק מאותם עובדים, כמו למשל בחברת ARMIS, חגגו לאחרונה את אחת השנים המוצלחות ביותר שלהם. החברה נמכרה במיליארד ומאה מיליון דולר, ובתוך שנה הכפילה את השווי שלה ליותר משני מיליארד דולר. המייסדים הצעירים יגבני ונדיר, רק בני 33 ו-35, יכולים לחגוג כעת. "עשרות מיליונרים" נהיו שם, "וקדימה, עוד הרבה יותר".
הילית יורמן, אנליסטית ב-ARMIS, רק בת 25 סיפרה על הרגע שבו שמעה על האקזיט: "קיבלנו הודעה, זימון על שיחה של כל החברה. ואז התחילה חרושת שמועות של 'מה הם הולכים להגיד ומה קרה'. אמרנו שאין סיכוי שזה אקזיט בשלב כזה מוקדם, כאילו, מדברים על שנים קדימה, אבל זה קרה".
ולמרות זאת, ברוב הסטארטאפים שעובדים כעת, המיליונרים הם "רק על הנייר". עמית בן דב, מנכ"ל ומייסד GONG, הסביר: "קודם כול, אנחנו נותנים לעובדים לממש תוך כדי, הם יכולים בכל פעם למכור חלק מההחזקות שלהם. רובם, אגב, לא מוכרים או מוכרות. הם רואים מה מגיע, אבל הם יכולים גם היום".
בנוסף, בכל פעם שאנחנו רואים כותרת על חברה שגייסה כסף בשווי אסטרונומי, בן לילה האופציות של העובדים שלה פתאום שוות הרבה מאוד כסף. אבל בין זה לבין הרגע שבו הם יוכלו לממש את האופציות והכסף ממש ייכנס לבנק, יכולות לעבור שנים, אם בכלל. המפתחת נועה גרינברג ומנהל המוצר יוני דריאל מ-GONG, אינם מתלוננים על כך שהכסף הוא רק על הנייר: "זה כסף על העץ, אנחנו מקווים שיום אחד הוא ינשור", וזה אמור לקרות כאשר החברה תונפק או תיקנה.
ובזמן שלרוב תופסות את הכותרות חברות הענק שמגיעות לשווי של מיליארדים, ישנה שכבה שלמה של מיליונרים צעירים שמכרו את החברות שלהם בסכומים משני חיים. בר סרף בן 30, הוא המייסד והמנכ"ל של RestAR, ובחצי השנה האחרונה הוא הפך למיליונר. מאז הוא הספיק לקנות דירה במגדלי הצעירים, ולדעת מנהל הפרויקט נראה כי מדובר במקרה חריג לפיו אדם צעיר מאוד הולך לגור בבניין. סרף מכר השנה את הסטארטאפ שלו שפיתח טכנולוגיה למוצרי אופנה, בעסקה של עשרות מיליוני דולרים. המשקיעים שלו עשו בתוך שנה פי תשעה על הכסף שהשקיעו בו.
"התחלתי לראות את הדירה קצת לפני החתימה הסופית של הרכישה. כמה שבועות לאחר הרכישה של החברה, קניתי את הדירה מיד". על ההצלחה והכסף הרב שעשוי לבלבל בגיל כל כך צעיר, אמר סרף: "אני לא מגדיר את זה 'כל כך הרבה כסף' כי הכול עניין יחסי בחיים. ההצלחה הייתה יותר משמעותית, כי אתה עובד קשה מגיל קטן וזה לא הכסף בסוף, זו ההוכחה הזאת שהצלחת. לבלבל? לא יודע, צריך לשאול אנשים מהצד. אני מאמין שלא".
בהמשך לכך וכדי להגיע לשווי האדיר, אותן חברות צריכות משקיעים. כאן נכנסים לתמונה מנהלי הקרנות – הם אלה שיחליטו למי יפתחו את הברז ויזרימו כסף ולמי יתנפץ החלום. איה פטרבורג, מייסדת ושותפה בקרן ההון-סיכון S Capital שיתפה: "יש יזמים שביום הראשון, בפגישה הראשונה שפגשתי, דמיינתי איך הם יכולים לעמוד מול קרן הון-סיכון מאוד גדולה ולגייס סיבוב מאוד גדול. והם באמת עשו את זה לא מזמן".
בנוסף, קיים גם מן פחד להסתכל על אדם, לשמוע את הרעיון שלו ואז להחליט לתת לו כסף. "מאוד מפחיד כי זה גם לא הכסף שלי, זה כסף של המשקיעים שלנו", טענה פטרבורג. "ולא סתם, כי אנחנו גם שמים צ'ק גדול יחסית בהתחלה ואנחנו גם שמים המון כסף לתמוך בהם בהמשך".
כל קרן כזו מנסה לנבא מי יהיה הדבר הבא. אבל כשיש כל כך הרבה חברות, לפעמים מפספסים גם את אלה ששוות זהב. עמית בן דב סיפר: "רוב המשקיעים לא רצו להשקיע ב-GONG ובגלל סיבות לא מטומטמות". היו אנשים שבן דב הגיע אליהם וביקש 'תשקיעו עכשיו' והם לא רצו. בסוף מצאנו שניים שהשקיעו - אבל כמעט כולם אמרו לא".