משרד האוצר הבין כנראה שהרפורמה בחקלאות עוררה התנגדות עזה מידי, והחליט להציג את תגובתו בצורה מסודרת. לשם כך כונסו היום (ראשון) העיתונאים לתדריך שבו הוצגו תשובות האוצר לטענות הקשות, ולקריאות החקלאים שחשים כי פרנסתם תיגנב מהם.
ראשית הציגו באוצר את מגבלת הייצור של הפירות והירקות אל מול הגידול באוכלוסייה, וטענו כי בטווח הארוך המחסור בפירות וירקות יחמיר. כיום מגבלת הייצור אינה מאפשרת גידול בכמות הפירות והירקות, ומשנת 2000 ישנה ירידה של 20% בצריכת פירות וירקות לנפש. באוצר טוענים שהגדלת השטחים החקלאיים, כלומר הרחקת מגבלת הייצור, אינה כלכלית.
"ארבעת העשירונים התחתונים הפסיקו לאכול פירות בשני העשורים האחרונים כי פירות נהיו מוצר לעשירים", אמרו באוצר. "יש ביקוש סמוי. אנחנו יודעים שכשפתחנו מכסות כמו בחמאה הצריכה עלתה, בלי ירידה במכירות של התוצר המקומי".
על פי משרד האוצר, הנזק מיוקר הפירות והירקות מגיע לכך ש-40% מהאוכלוסיה מעדיפה מתוקים על פירות. העדפה זו עולה בתורה 20 מיליארד שקלים בשנה בטיפול במחלות כרוניות, ו-20% שיפור של רכיבי המזון יתן למשק 450 מיליון שקלים בשנה.
דווקא על הרפורמה בענף הביצים, שמעוררת את ההתנגדות העזה ביותר, דיברו באוצר הכי מעט. אפילו הם הודו שעל פי ההערכות גידול הביצים בארץ יירד כתוצאה מהרפורמה ב-50% עד 70%. עם זאת, באוצר לא רואים בכך בעיה: לטענתם חשוב שיישמר גידול ביצים בשיעור מסוים בארץ, אך בהחלט אין צורך לספק את כל התצרוכת הישראלית מגידול ביצים ישראלי. בנוסף, הפיצוי לבעלי מכסות גידול הביצים, בצורה של תמיכות ישירות, יגיע ליותר ממיליארד שקלים.
להרחבה על הרפורמה המוצעת בענף הביצים
הבעיה בכלל בפערי התיווך?
על מנת להתמודד עם הטענה שהבעיה בכלל נמצאת בפערי התיווך, ומי שמרוויחים מהמחירים הגבוהים של הירקות והפירות ינם החקלאים אלא רשתות השיווק, הציגו באוצר גרפים המראים את שיעור הרווחיות של ירקות ופירות ברשתות השיווק לעומת שיעור הרווחיות מכלל המוצרים, והוא אכן דומה מאוד (רווח תפעולי של 2.7% לעומת 2.6%).
בנוסף, הציגו באוצר את פערי התיווך בישראל לעומת שאר העולם, ובישראל של 2017 לעומת ישראל של 2013. ניכר כי פערי התיווך בישראל נמוכים מאשר בהולנד ובארה"ב, במוצרים שנבדקו, על אף שהמחירים של המוצרים שם לצרכן זולים יותר. בנוסף ניתן לראות שפערי התיווך לא עלו בשנים שנבדקו בישראל, אלא ירדו, זאת על אף העלייה במחירים.
באוצר גם הסבירו את החישוב שעומד מאחורי התמיכות הישירות, שנקבעו ל-100 שקלים לדונם. סכום זה עורר התרעמות רבה, ואף היו שקראו לו: "לעג לרש". על פי האוצר, בסכום הזה מבקשים להבטיח לחקלאים רווח תפעולי של כ-2.5%, שזה חצי מהרווח התפעולי שנשאר ליצרן בכל ענף אחר.
בתוגבה לשאלת N12: 'מדוע לא לערוך רפורמה כה גדולה בצורה הדרגתית, ובכך להגן על החקלאים שלא יצליחו לערוך את השינויים הנדרשים כדי לשרוד?' - אמרו באוצר: "יש פה הנחה סמויה שכל אחד חייב להמשיך לגדל את מה שהוא גידל אתמול, למרות שהוא לא מצליח לייצר בזה רווחים היום ולמרות שהוא לא יצליח להתחרות בזה מחר. אנחנו מבינים את הקושי לעבור תחומים, אנחנו מבינים שזה לא משהו שאפשר לקום מחר בבוקר ולעשות אותו בתוך שנייה, אבל אנחנו לא יכולים להמשיך לתחזק ענפים שהם לא רווחיים רק בגלל שלמישהו נוח לגדל מחר את מה שהוא גידל אתמול".
יו"ר המגזר העסקי והתאחדות האיכרים, דובי אמיתי מסר בתגובה לתדרוך של משרד האוצר: "באוצר ממשיכים לעוות את הנתונים כדי להצדיק רפורמה שבינה ובין טיפול ביוקר המחיה אין דבר וחצי דבר. כל הגורמים המקצועיים במשרד החקלאות סולדים מהרפורמה וברשותם נתונים רבים אחרים שמשרד האוצר מסתיר מעייני הציבור. הטייקונים האמיתיים נמצאים ברשתות השיווק ולא במשקים החקלאיים בעוטף עזה ובגבול הלבנון. חבל שבאוצר לא טרחו לעשות מעולם בדיקה מקצועית היכן נמצא הרווח האמיתי בין המחיר שמקבל החקלאי למחיר שמשלם הצרכן".
יו"ר התאחדות חקלאי ישראל ומזכ"ל תנועת המושבים, עמית יפרח על תדרוך הכתבים של משרד האוצר: "שוב משרד האוצר זורה חול בעיני האזרחים עם נתונים לא מדויקים. פקידי האוצר צריכים לשנות את שמם לפקידי הייבוא. מקווה שפקידי האוצר מצליחים לישון בלילה בעודם תומכים בסגירת החקלאות הישראלית ופותחים סניפים של מוצרי חקלאות מירדן ומטורקיה כאן בישראל".