לשר האוצר אביגדור ליברמן ולראש הממשלה, נפתלי בנט, משימה קשה במיוחד - העברת תקציב דו-שנתי לשנים 2021-22 עד לסוף חודש ספטמבר, ובמסגרתו גם לטפל בגירעון הגדול שנוצר בקורונה, וגם להיענות לכל ההסכמים וההסכמות הקואליציוניים שנחתמו עם הקמת הממשלה. אלה מכילים לא מעט תוספות תקציביות משמעותיות.
ריבוע המעגל הזה קשה במיוחד בשל היותה של הממשלה מרובת מפלגות, ובשל כך שהעומד בראה הוא ראש המפלגה הקטנה ביותר בה (למעט רע"מ). העברת התקציב הדו-שנתי שהינה בעלת היגיון כלכלי, נועדה גם לקבע את הקדנציה של בנט ולצמצם את האפשרויות להפלתו.
זהו המבחן הראשון הגדול של ממשלת השינוי, ואם תצלח אותו, יש סיכוי סביר כי תחזיק מעמד לפחות עד תום כהונת בנט באוגוסט 2023. פרדוקסלית, דווקא היות התקציב מבחן שכזה, מגדיל את סיכויי העברתו, שכן השותפות בקואליציה ירצו להפריך את תחזיות האופוזיציה על קריסת הממשלה.
אלא שההפרכה הזו קשה במיוחד - לתקציב הבא נדרשת תוספת תקציבית ריאלית המגיעה ל-15-20 מיליארד שקל כדי לענות על הדרישות הקואליציניות שהובטחו בהסכמים.
תקציבים למגזר הערבי
אחת מהתוספות המשמעותיות היא במסגרת ההסכמים עם רע"מ ועיקרה בתוכניות החומש לחברה הערבית, הבדואית, הדרוזית והצ’רקסית שאמורות לקבל אישור עד לסוף השנה, ומימושן אמור להתחיל ב-2022.
תקציבי המשרדים עד כה הכילו כ-3 מיליארד שקל בשנה לתוכניות חומש אלה, וההסכם הקואליציוני מעלה אותם ל 8 מיליארד שקל (תוספת של 5 מיליארד) - לפי החלוקה הבאה: 6 מיליארד שקל לתוכניות החומש; מיליארד שקל לתשתיות תחבורה; חצי מיליארד שקל לתוכנית למיגור הפשע והאלימות במגזר; וחצי מיליארד שקל לרשויות המקומיות - פיצוי על מענקי האיזון הפחותים של משרד הפנים.
מיליארדים לביטחון
תקציב נוסף שהיקפו לא ברור לחלוטין והוא כנראה הגדול ביותר יהיה למשרד הביטחון. ראשית על השולחן דרישה לתוספת תקציבית של 2.5 מיליארד שקל שהובאה כבר בדצמבר האחרון ולא סוכמה סופית. שר הביטחון ויו"ר כחול לבן, בני גנץ, דורש מימוש סיכום עקרוני שהיה עם האוצר בתחילת השנה לקבלת התוספת, שנועדה לגשר על פערים שנותרו בשל התקציב ההמשכי של 20-21 ונועדו לאפשר את התר"ש של צה"ל שבפועל כבר הוחל בקיומו.
בנוסף, קיימת הדרישה לעוד 3 מיליארד שקל בגין מבצע שומר החומות. לפי מידע שהגיע לגלובס הדיונים מתכנסים לסכום כולל של 5 מיליארד שקל תוספת קבועה. ההסכמות מתעכבות, שכן באוצר מתנים זאת בדיון מחודש אודות הטבות הפנסיה התקציבית והטבות אחרות למשרתי קבע וקצינים, בעוד שמשרד הביטחון מתנגד לכך. עוד דורשים באוצר דיווח מדויק אודות כספי תקציבי הקורונה שהגיעו למשרד הביטחון, ולפי דיווחים שונים שימשו למטרות אחרות.
עדיין בביטחון - בהסכם עם מפלגת כחול לבן יש עוד שני סעיפים שהיקפם מיליארדים ושעוסקים בהתחייבות לקדם ולתקצב את תוכנית מעבר אמ"ן לנגב, בדגש על הצרכים התחבורתיים על פי סיכומים שיהיו בין משרדי הביטחון, האוצר והתחבורה. כאן מדובר בשדרוג מסילת הרכבת מהמרכז לבאר שבע והנחת קו משוכלל עד לבסיס אמ"ן מדרום לעיר.
המטרה היא לאפשר לחיל המודיעין להותיר בשירות את אנשיו הקצינים ואנשי הקבע, תושבי המרכז, מחשש שמעבר מגורים לדרום יביא את רובם לפרוש ולעבור לשוק הפרטי ולחברות ההייטק המתגמלות. "החזון הוא הגעה בתוך שעה מהבית במרכז לבסיס בדרום - זה הפתרון היחיד שיותיר את אמ"ן ברמה הגבוהה הנדרשת", אומר גורם צבאי בכיר. המחיר - לפחות 2 מיליארד שקל.
לכחול לבן עוד סעיפים קואליציוניים שלהם עלות תקציבית שעדיין לא גובשה במדויק ובהם: תקציבים ייעודיים למימון תוכניות שבת ישראלית, תוכנית המאמנים ותוכנית ניצני ספורט, תקצוב תוכנית לאומית לחיזוק ופיתוח הצפון. ועוד. מדובר בעשרות מיליונים לפחות בשנה.
חיזוק מערכת הבריאות
אצל מרצ הסעיף היקר ביותר הוא חיזוקה של מערכת הבריאות - שר הבריאות מטעמה, ניצן הורוביץ, מבקש להגדיל תקנים של רופאים בעיקר בפריפריה, לקצר משמרות של מתמחים, להוסיף מכשירים נחוצים שהתורים עליהם ארוכים, כמו MRI, ולהגדיל את תקצוב סל התרופות.
כאן הסכומים נעים בין 2 ל-5 מיליארד שקל בשנה, לפי הערכות האוצר.
תקצוב למתווה הכותל
מפלגת העבודה בראשות השרה מרב מיכאלי דרשה וקיבלה אגף להתחדשות יהודית במשרד התפוצות, תקצוב מתווה הכותל האמור לקבל אישור מחודש, תוכנית לשירות פסיכולוגי ציבורי, תוכנית למיגור הטרדות מיניות בעבודה ועוד. העלויות לא גבוהות, עשרות מיליוני שקלים בשנה ורובן ניתנות ליישום מתוך תקציבי המשרדים.
תחבורה בשטחים
גם ההסכם עם מפלגת תקווה חדשה בראשות גדעון סער צנוע כלכלית, אם כי סעיף בדבר תוכנית אב לתחבורה ביהודה ושומרון אמור לעלות מיליארדים, כמה בדיוק - לפי התוכנית שתאושר.
כאן יש כבר תקציבים מאושרים למקצת הכבישים - וצפוי כי שרת התחבורה מיכאלי תיאבק לצמצמם ולהעביר לטובת תקציבים נחוצים אחרים, כמו בחברה הערבית.
ומהיכן יבוא הכסף לכל הדרישות של השותפות הקואליציוניות? שר האוצר ליברמן הבטיח כי לא יעלה מסים, כך גם ממליצים המומחים ובוודאי אלה מסביבת השר וראש הממשלה. יוצאים מכלל זה הם מס הפחמן ואגרת הגודש, שעליהם יש הסכמה בין שר האוצר לשרת התחבורה והשרה להגנת הסביבה. עם זאת, לא ברור היקף ההכנסה שיגיע ממסים אלה. בנוסף, הגדלת הגירעון גם היא צעד שנשלל מכל וכל בצמרת משרד האוצר, אף שבמקצת המפלגות (העבודה ומרצ) רואים בכך צעד נכון.
מקור אחד אפשרי הוא חזרת המשק למסלול וכפועל יוצא - גידול בהכנסות ממסים. לפי נתוני מכון היצוא למשל - ברבע הראשון השנה יצוא הסחורות הישראליות עלה בכ-31 מיליארד דולר, גידול של כ-3.3% בהשוואה לתקופה זו אשתקד. גם יצוא השירותים הישראלי נמצא במגמת עלייה, והוא עומד היום על היקף של כ-14.5 מיליארד דולר, המשקף עלייה של כ-11%.
רוב הגידול הוא בענף ההייטק הממשיך בצמיחה - ולכן הוא צפוי לספק גידול של ממש בהיקף המסים המועברים למדינה. באוצר אין עדיין הערכות מבוססות לגבי תחזית תקבולי המס לשנה הבאה מה שמקשה על הסתמכות על כך בתקציב. אולם לגלובס נאמר כי צפויה הערכה שמרנית של תוספת הכנסה ממסים - כזו שתביא בחשבון התפרצות מחודשת של קורונה. המשמעות היא שההכנסות ממסים יהוו חלק לא גדול מהמקורות לתקציב.
"הטריקים" של האוצר
מקור שני לתקציבים הוא מה שמכונה בכנסת "הטריקים של האוצר". כלומר, הכנסת סעיפים קואליציוניים לתוך תקציבי המשרדים ללא הגדלתם, תוך הקטנת נתח סעיפים אחרים והסטות תקציב פנימיות. כך, למשל, תקציב התחבורה לחברה הערבית שמכיל מיליארד שקל בשנה לשנתיים, עשוי להיות מושת על התקציב השוטף של פרויקטים במשרד התחבורה. עוד הבטחה תקציבית בתחום התחבורה היא למשרד הביטחון - קווי רכבת ותחבורה ציבורית מהירים לשם האצת מעבר בסיסי צה"ל לנגב - גם תקציב זה יהיה חלק מתקציב משרד התחבורה.
משרד האוצר יבקש לדחות, ככל שניתן, הבטחות קואליציוניות לאחר שנת 2022 - שבה כך הוא מקווה, המשק ישוב לאיתנו ויתאושש מנזקי הקורונה - ואז ניתן יהיה ליישם את כל הפרויקטים המתוכננים.
המשמעות היא שינוי סדרי עדיפויות במשרדים השונים - שינויים שהשרים ייאלצו לבלוע.
הכתבה פורסמה לראשונה ב"גלובס"