מחצית מהצעירים בישראל התגוררו עם הוריהם נכון לשנת 2018, כך על פי דוח הלמ"ס שפורסם היום (רביעי). על פי הדוח כמות הצעירים, כלומר בני ה-18 עד 34, שמתגוררים עם ההורים ולא עם משפחה משלהם הלכה ועלתה באופן עקבי מאז שנת 2000, ובלמ"ס מבהירים כי בעקבות מגפת הקורונה ניתן לצפות שאחוז הצעירים הגרים בבית הוריהם יעלה, בגלל קשיים כלכליים, דחיית נישואין או למידה מרחוק של סטודנטים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בשנת 2020, בצל הקורונה, על פי דוח הלמ"ס, כבר נצפתה עלייה קלה במגורים עם ההורים בקרב צעירים ללא בן או בת זוג או ילדים משלהם. מ-50.3% בשנת 2019 עלה שיעורם ל-51.5% בשנת 2020. העלייה החדה יותר נצפתה בעיקר בקרב בני 24-18, מ-84% ב-2019 ל-85.9% בשנת 2020.
הצעירים הערבים גרים זמן ארוך יותר עם ההורים
המגמה של מגורים ממשוכים יותר בבית ההורים מתלווה, על פי הלמ"ס, למגמה העקבית של דחיית גיל הנישואין. הדפוסים הללו נצפו בכלל האוכלוסייה ובמגזרים השונים, עם זאת באוכלוסייה הערבית השינויים היו מהירים יותר.
בשנת 2000, אחוז הצעירים היהודים בני 34-18 שגרו עם משפחה משלהם היה נמוך משל הערבים (45.4% לעומת כ-50%, בהתאמה). בשנת 2018, תמונת המצב השתנתה - אחוז הצעירים שגרו עם משפחה משלהם עמד על כ-44.5% בקרב היהודים ועל כ-36% בקרב הערבים. חלק גדול מהפער נובע מכך שכ-6% מהצעירים היהודים בגיל 34-18 גרו במגורי יחד, דפוס מגורים שאינו מקובל באוכלוסייה הערבית.
בגילאי 34-25 הפערים בין היהודים לערבים הקצינו: שיעור הגברים הערבים שגרו עם הוריהם בגילאים אלו היה גבוה פי 1.6 מאחוז הגברים היהודים. בדומה, נשים ערביות בנות 29-25 גרו עם הוריהן בשיעור גבוה פי 1.2 מנשים יהודיות, ובגיל 34-30 - בשיעור הגבוה פי 1.4.
נשים מקימות משפחה מוקדם יותר
בשנת 2018 גרו במשקי הבית בישראל כ-1.96 מיליון צעירים בגיל 34-18. מחציתם, כ-978 אלף, גרו עם הוריהם, ללא בן או בת זוג או ילדים משלהם. כ-830 אלף, שהם 42%, גרו עם משפחה משלהם, וכ-127 אלף (%7) גרו ללא משפחה במשק בית לא-משפחתי, כלומר לבד או עם שותפים.
אחוז הגברים הצעירים שגרו עם הוריהם היה גבוה מאחוז הנשים הצעירות, 56% ו-44%, בהתאמה. הפער מתרחב ככל שעולים בגיל: אחוז הצעירים בני 34-25 הגרים עם הוריהם, עמד על כ-32% מהגברים ועל כ-18% מהנשים בישראל.
בהשוואה למדינות ה-OECD, ישראל ממוקמת יחסית באמצע. האחוז הנמוך ביותר של צעירים שמתגוררים עם הוריהם נמצא במדינות סקנדינביה (פחות מ-10% מהגברים, ופחות מ-5% מהנשים), ואילו האחוז הגבוה ביותר נמצא באיטליה, סלובקיה ויוון (יותר מ-50% מהגברים ויותר מ-40% מהנשים).
ואיך משפיעה הדת וההשכלה?
כ-40% מהצעירים בני 24-18 שאורח חייהם העיקרי הוא חרדי גרו עם משפחה משלהם, יותר מפי 3 מהצעירים הדתיים והדתיים מאוד, ופי 7 מהצעירים החילונים והמסורתיים בני אותו גיל.
ככל שההשכלה גבוהה יותר כך יש פחות צעירים שגרים עם ההורים ויותר מתגוררים במשקי בית לא-משפחתיים וכזוגות לא-נשואים במגורי יחד. כך בקרב צעירים שסיימו 13 שנות לימוד ומעלה, בהשוואה לאלו שסיימו עד 12 שנות לימוד, וכן בקרב בעלי תואר אקדמי בהשוואה ליתר הצעירים.
בני 34-25 בלתי מועסקים גרו יותר עם הוריהם (36%), בהשוואה למועסקים (23%) ולאלו שאינם בכוח העבודה (28%). התופעה הזו משפיע כעת על צעירי הקורונה, ומסבירה את העלייה של המגורים עם ההורים בשנת 2020.