בית המשפט למשפחה בראשון לציון פסק לאחרונה כי זכויות בבניין שהפך למיזם נדל״ן מניב, אותן קיבלה אישה בירושה מאביה, שייכות לה בלבד ולא יחולקו במסגרת איזון המשאבים. בפסק הדין נקבע כי בעלה לשעבר של האישה לא הוכיח כוונת שיתוף ספציפית בקשר לנכס ובין היתר לא הראה כי הוא השקיע במיזם או כי האישה עבדה לקדם את הפרויקט על חשבון הקריירה שלה כאשת חינוך.
בני זוג נפרדו ב-2018 אחרי שלושים שנות נישואים. כחצי שנה קודם לכן הלך לעולמו אביה של האישה והותיר צוואה על פיה היא ואחיה יורשים בניין בבעלותו. הבניין הפך למיזם נדל״ן שעתיד להניב רווחים נאים.
האיש טען כי למרות שהבניין הוא נכס שהתקבל בירושה יש לאזן את הזכויות ביניהם. הוא טען כי במשך כל שנות הנישואים חיו הצדדים במשטר רכושי על פיו גם נכסים חיצוניים כמו מתנות וירושות נכללים במצבת הנכסים המשותפים.
הוא הוסיף כי האישה נפרדה ממנו מיד לאחר פטירת אביה בניסיון לנשל אותו מהזכויות הקנייניות המגיעות לו בבניין. עוד לדבריו, הייתה כוונת שיתוף ספציפית בבניין מאחר שבמשך שנות הנישואין הארוכות התפרנסו הצדדים מפירות דמי השכירות שהתקבלו מהדירות בנכס שהופקדו לחשבון המשותף על ידי אביה של האישה.
עוד לטענתו, הוא היה מעורב באופן פעיל ודומיננטי בפרויקט השבחת הבניין והאישה הפכה את ניהול הבניין לעיסוקה המרכזי והקדישה את מירב זמנה לכך, על חשבון עבודתה כמורה.
האישה טענה מנגד כי מדובר בניסיון של האיש לגזול ממנה ירושה שקיבלה מאביה. היא הדגישה כי מעולם לא הייתה לה כוונה לשתף את האיש בירושת אביה ומעולם לא הטמיעה את חלקה בירושה במסת הרכוש המשותף.
הצהרות בומבסטיות
השופטת מירה רום פלאי דחתה את טענות האיש. היא ציינה כי מחומר הראיות ניתן ללמוד כי כשהצדדים רצו להכניס נכס חיצוני אל מצבת נכסיהם המשותפים, כמו רכב שקיבלה האישה מאביה ונרשם על שם שניהם, הם עשו זאת בפועל ובאופן ספציפי.
כמו כן, אמנם כספים בסך 3.5 מיליון שקל שהורי האישה העבירו במתנה במהלך שנות הנישואין הופקדו בחשבון המשותף של הצדדים אך הדבר לא מוכיח כוונה לשיתוף מלא בכל הנכסים החיצוניים.
עוד כתבה השופטת כי במהלך עדותו האיש לא ידע להפנות לכל ראיה שתומכת בטענתו להוצאת כספים משותפים מהחשבון המשותף לטובת הבניין, באופן שמלמד על כוונת שיתוף או ערבוב כספים. מכבר לכך, הפרדת כל הפעילות הקשורה לבניין ממצבת הנכסים המשותפת היתה חדה וברורה מהרגע שהמיזם קרם עור וגידים.
כמו כן, האיש לא הוכיח כי פעל באופן מוגבר ומיוחד לטובת המיזם, וגם לא הוכיח שהאישה קידמה את הפרויקט כעיסוק מרכזי שכן ניכר כי היא ניהלה קריירת חינוך מפוארת והעיסוק בבניין היה צדדי.
״האמירות הגורפות של האיש בעדותו כאילו הוא והאישה עבדו במשרה מלאה בנכס, הן בומבסטיות ואין הלימה בינן לבין המציאות כפי ששורטטה בפני״, סיכמה השופטת וקבעה כי הזכויות בבניין שייכות לאישה בלבד.
האיש חויב בהוצאות בסך 50,000 שקל.
ב״כ האיש: עו״ד רות דיין-וולפנר
ב״כ האישה: עו״ד ד״ר רונן דליהו
עו״ד אביטל רבינוביץ עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל