ר' (השם המלא שמור במערכת), פלסטיני תושב השטחים, עבד בפיצרייה במשך למעלה משנה. ר' הוגדר כעובד מטבח ללא אישורים, ותלושי השכר שלו נרשמו על שמות של אנשים אחרים - כדי שלא ייחשף שהוא עובד שלא כחוק.
כשנה לאחר שהחל לעבוד במקום, החליט בעל הפיצרייה לסגור את העסק באופן פתאומי. ר' שלא ידע כלל שהעסק נמצא בקשיים כלשהם, עודכן על כך באמצעות הודעת וואטסאפ בלבד ששלח לו בעל הפיצרייה בלי הכנה מוקדמת.
ההודעה נכתבה בעברית, ור' שאינו יודע לקרוא את השפה, לא הבין במה מדובר ופנה לחבריו בכפר שיעזרו לו בתרגום ואלה הסבירו לו שבעל הפיצרייה החליט לסגור אותה.
אפילו לא ידע לקרוא את ההודעה
ר', הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים נגד בעל הפיצרייה, בטענה שפוטר שלא כחוק באמצעות הודעת וואטסאפ וכן שלא קיבל את הזכויות המגיעות לו על פי חוק, כמו פיצויי פיטורין, דמי הבראה, הפרשות לקרן פנסיה, וכן תנאים סוציאליים נוספים כגון חופשה, חגים והפסד דמי אבטלה.
בעל הפיצרייה טען מנגד כי הוא סגר את הפיצרייה וכעת העסק נמצא בהליכי פירוק וחדלות פירעון.
לטענתו של בעל העסק, הוא שילם ל-ר' את כל הכספים המגיעים לו על פי חוק ואינו חייב לו דבר. עוד הוסיף כי אם ר' טוען לחובות כלשהן, עליו לפנות לחברה שניהלה את הפיצרייה ולא אליו.
במהלך הדיון התברר כי בעל הפיצרייה ידע שהיא נמצאת בקשיים ובחובות, והמשיך למרות הכול להפעילה, ובמקום לשלם משכורות לעובדים - העדיף להעביר את הכספים שקיבל לתשלום שכירות ולבנקים.
השופטת שרה שדיאור שדנה בתביעה של ר', החליטה לקבל אותה במלואה ומתחה ביקורת נוקבת נגד בעל הפיצרייה שהחליט לפטר אותו בדרך מכוערת ולא מכובדת כאשר שלח הודעה בווטסאפ. השופטת קבעה בפסק הדין, כי על בעל הפיצרייה היה לערוך שימוע ל-ר' כפי שמחייב החוק, ולא לפטר אותו בהודעה.
השופטת קבעה בצעד נדיר כי בעל הפיצרייה עצמו, ולא החברה שבבעלותו הנמצאת בפירוק, היא שתפצה את ר' בסכום של 100 אלף שקל.