הילדים שמאחורי המשבר: ברק (16) גוזרת את הבגדים הארוכים כדי לחסוך בקניות, מעיין (17) החלה לעבוד במוקד לקוחות כדי לפרנס את עצמה, כפיר (17) הפסיק את שיעורי הנהיגה, אליס (16) יוצאת פחות עם חברות, בינת (13) שמחה שאבא בבית אבל יודעת שזה "מסיבות לא טובות", יעלה (6) חשה במתח של ההורים, ואנה (12) דווקא מרוצה מהמצב, כי המשפחה התגבשה - אלו הם "ילדי הקורונה הכלכלית", שמרגישים את גלי ההדף של המציאות הקשה שנכפתה על ההורים בצל התפשטות הנגיף.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
לילדים ובני הנוער הללו, שהוריהם הפסיקו לעבוד לפני יותר משלושה חודשים, בין אם הם שכירים שפוטרו או הוצאו לחל"ת או עצמאיים שמטה לחמם נשבר - יש מה לומר. הם מגיעים מכל שכבות האוכלוסייה וממקומות שונים בארץ, אך בפי רובם מסר אחד – גם אנחנו מושפעים מהמשבר הזה, ואנחנו מבקשים מהממשלה שתעשה הכול כדי לעזור להורים שלנו לצאת ממנו מהר, כי המצב רק הולך ומחמיר.
"יש לחץ בבית ואי אפשר להתעלם מזה. זה משפיע גם על המצב הנפשי שלי"
מעיין בת ה-17 מקיסריה
"מתי יחזור האוויר לנשימה?"
אלי ולינדה אביטן הם בעלי חברת תאורה והגברה מקיסריה. מעיין, ביתם בת ה-17, לא רגילה למחסור, אבל בתקופה האחרונה הדברים השתנו. "עוד מעט כבר חמישה חודשים שההורים שלי לגמרי לא עובדים", היא מספרת. "ביום אחד פשוט הפסיקו להם את העבודה, וזה גרם להלם מאוד גדול בבית. מאז שאני זוכרת את עצמי הם אנשים של עבודה, מהבוקר עד השעות הקטנות של הלילה, כל הזמן בפעילות. העבודה הזאת היא כל החיים שלהם והיא מאוד חסרה להם. מאוד עצוב לי לראות אותם ככה".
התקופה הארוכה ללא הכנסות שינתה גם את המציאות הכלכלית בבית. "הכול נהיה יותר שקול ומחושב. פתאום אנחנו עושים חישובים כשאנחנו הולכים לסופר, דברים שלא היו פעם. אני רואה את אימא שלי כל היום בחרדות עם הבנקים ועם הטלפונים, שלא יחזור שום צ'ק. יש לחץ בבית ואי אפשר להתעלם מזה. זה משפיע גם על המצב הנפשי שלי".
עם תחילת המשבר, מעיין מצאה עבודה במוקד שירות לקוחות של שופרסל. "כל הזמן צוחקים על זה שאני המפרנסת היחידה בבית, אבל אני ממש שמחה על העבודה שלקחתי כי בלעדיה לא הייתי יכולה לקנות שום דבר. לפני גיל 18 התחלתי לפרנס את עצמי וזה לגמרי בעקבות המצב", היא מספרת.
מעיין מותחת ביקורת על הסיוע הדל של הממשלה לאנשי האירועים: "חשבנו שעם הזמן המדינה תגלה אכפתיות ודאגה לחברות האלה, אבל עובר חודש ועוד חודש ואנחנו מגלים שאין שום התייחסות ואפילו התעלמות וזה כבר מתחיל להיות ממש מדאיג".
"זה פשוט מרגיש שכל העולם המשיך ואתה עדיין תקוע, אז אני שואלת כמה זמן זה ימשיך ככה? תמיד נמשיך להיות כל כך מחושבים? מתי נחזור לשגרה? מתי ההורים שלי יחזרו לעבוד? מתי יחזור האוויר לנשימה?", תוהה מעיין. "אני יכולה להגיד שאנחנו בתור הדור הצעיר מאוד מודאגים, כי אנחנו רואים שבשעת משבר יתעלמו מהקיום שלנו. זו כפיות טובה".
"בתקופה הזו אני יותר מעריכה דברים, וחושבת פעמיים אם אני באמת צריכה אותם"
ברק בת ה-16 מהוד השרון
"אני רואה את ההורים שלי כלוחמים"
הוריה של ברק פישר בת ה-16, עילית וערן מהוד השרון, הם בעלים של חברת הפקות. ברק צופה בהוריה נאבקים כדי לשרוד כלכלית בתקופה הזו. "אני רואה את אבא ואימא כל הזמן מנסים לראות איך אפשר להרוויח עוד טיפה כסף, מאיפה עוד אפשר לגרד משהו. אני רואה את ההורים שלי כלוחמים שנלחמים על העבודה שלהם", היא אומרת. "יש הרבה לחץ בבית ולמרות שאני ילדה ואני פחות אחראית על המצב, אני לא עיוורת ויודעת מה קורה. יש גם רגעים שאני נורא מפחדת וחושבת מה יקרה אם זה יימשך עוד הרבה זמן, איך אנחנו נוכל להתאושש מזה".
בשל המצב הכלכלי, ברק החליטה לעבוד כעוזרת בגן ילדים בקיץ. "אנחנו מקצצים בדברים שהיו אצלנו באופן קבוע אבל לא דחופים, כמו גנן או שיעורים פרטיים. מה שאנחנו צריכים עכשיו - פחות דוחים", מספרת ברק. "בתקופה הזו אני יותר מעריכה דברים, וחושבת פעמיים אם אני באמת צריכה אותם. נכנסנו לעונת הקיץ, אז אני מנסה לראות אם אני יכולה לגזור בגדים ישנים או לצבוע אותם ולהפוך אותם לחדשים. להיות יצירתית ולעבוד עם מה שיש. זה גורם לי הרגשה טובה שאני יכולה לעבוד, לתרום לבית ושיהיה לי כסף משלי".
לסיכום, ברק מבקשת מהמנהיגים "שיהיו יותר החלטיים", ומוסיפה: "הם לא יכולים גם לא לתת להם לעבוד אבל גם לא לתת להם כסף להתפרנס. אי אפשר לחסום אותם מכל הכיוונים".
"התסכול עובר גם אלינו"
אליס בן אבו, בת 16 מאשקלון וביתו של פיני, בעל חברת הגברה, גרה בבית עם אביה וארבע אחיותיה, והלחץ מורגש. "קצת לפני פורים התחילו להתבטל כל האירועים ומאז הוא לא עובד", היא אומרת. "רואים את התסכול שלו, הוא מחפש עבודות אחרות, כמו להשכיר ציוד, ולנסות לסחוט מהתקופה הזו את מה שאפשר. התסכול עובר גם אלינו".
אליס מספרת כי המשפחה צמצמה את ההוצאות משמעותית בתקופה האחרונה. "אנחנו פחות מדברים על קניות ורק על איפה אפשר לחסוך ולהוריד. פחות מבקשים, פחות יוצאים", מוסיפה אליס. "אבא שלי והאחיות הגדולות שלי מתחלקים בקניות השבועיות, כי קשה לו לקחת את הכל עליו. אני מתחילה ללמוד נהיגה ולקחתי את זה על עצמי, מהחסכונות שלי, אז אני גוררת את זה טיפה יותר. גם לא יכולתי ללכת לסדנת פיתוח קול ותיאטרון שרציתי".
"בנוסף, גם אחרי שנגמר הסגר לא יכולתי לצאת עם חברים. כל העניין של ההוצאות הצטמצם"
כפיר בן ה-17 מראשון לציון
גם אליס לא חוסכת ביקורת קשה על הממשלה: "צריך לדאוג גם לאנשים שיוצרים, כי התרבות והאומנות זה משהו שבונה את המדינה שלנו ובלי זה לא היינו מגיעים לאן שהגענו. אני מצפה שיעזרו להם עם מענקים, שיורידו תשלומים או שימצאו להם עבודות. שינסו לעזור להוציא אותם מהמצב הזה".
"אני מבקשת שיחזירו לאבא את העבודה"
כפיר עמר בן ה-17 מראשון לציון הוא בנה של עירית, שעובדת במקומון בעיר. לאחרונה היא חזרה לעבודה לאחר חל"ת של כשלושה חודשים. מכיוון שעירית קיבלה דמי אבטלה נמוכים ממשכורתה הרגילה, הדבר השפיע על המצב הכלכלי של המשפחה. "נאלצתי להפסיק את שיעורי הנהיגה", מספר כפיר. "בנוסף, גם אחרי שנגמר הסגר לא יכולתי לצאת עם חברים. כל העניין של ההוצאות הצטמצם".
אומנם עירית חזרה לאחרונה לעבודה, אך עמיתים שלה כבר פוטרו וכפיר חושש שאימו היא הבאה בתור. "הרבה עובדים מפוטרים ואני בהחלט חושב על זה", אומר כפיר.
הוריה של בינת רובינשטיין, בת 13 מבני ברק, בעלי חברת הגברה ותאורה, לא עובדים גם הם מאמצע חודש מרץ. "אני ממש לא רגילה לראות את ההורים שלי בבית", מספרת בינת. "אני שמחה שהם בבית אבל אני מבינה שזה מסיבות לא טובות, בגלל שאין עבודה ואין פרנסה. אבא משועמם והוא קצת לחוץ כי צריך לשלם על הרמקולים שהוא קנה. זו אווירה אחרת. גם מבחינת כסף, אנחנו חושבים על כל דבר אם ממש צריך את זה או לא. למשל בכל שנה היינו נוסעים בחופש לנופש לכמה ימים והשנה לא בטוח שזה יקרה".
"פעם הייתי מבקשת יותר דברים. אם אני רוצה נעליים למשל, אני יודעת שאולי כדאי שנחכה עם זה כמה זמן"
אנה, בת 12 מרמת גן
גם משפחתה של יעלה מור בת ה-6 מקריית אונו נפגעה כלכלית ממשבר הקורונה. אביה הוא בעלים של חברת הגברה ותאורה, שעדיין לא חזרה לפעילות, ואימה מורה עצמאית ליוגה, שלא עבדה במשך כחודשיים וחצי. "זה קצת עצוב לי", אומרת יעלה. "אין כסף בבית וזה חשוב להם. יש מתח. אני מבקשת שיחזירו לאבא את העבודה, כדי שיהיה לו כסף וגם כי הוא רוצה לעבוד".
לצד הילדים שמוטרדים מהמשבר שנוצר, יש גם ילדים שמרגישים אחרת עם המצב. אחת מהם היא אנה זבלודובסקי בת ה-12 מרמת גן. אנה היא ביתם של אלכס, מדריך טיולים בחו"ל מטעם חברת הטיולים המאורגנים "פגסוס", שלא עובד מזה כארבעה חודשים בשל סגירת השמיים, וליאת, מנהלת אדמיניסטרטיבית שגם אינה עובדת בתקופה זו. "בדרך כלל אבא נמצא הרבה בחו"ל וגם אימא לרוב לא בבית", היא מספרת. "עכשיו הם יותר בבית, מבשלים ואנחנו נהנים ביחד. לפני זה לא היינו נפגשים הרבה, אבל עכשיו המצב מגבש את המשפחה".
עם זאת, גם אנה מודעת לקושי הכלכלי שנלווה ליתרונות שציינה: "פעם הייתי מבקשת יותר דברים. אם אני רוצה נעליים למשל, אני יודעת שאולי כדאי שנחכה עם זה כמה זמן. היום אני יותר נהנית מהדברים הקטנים, פחות מקניונים ודברים שמוציאים בהם כסף".
"אני מבינה את המצב וחושבת שכדאי לחכות עם הנסיעות לחו"ל, כדי שהמגפה לא תתפשט והאנשים יאבדו את העבודה לעוד יותר זמן", היא מסכמת. "אבל הייתי רוצה שגורם מוסמך יתקשר ויעזור לאבא שלי למצוא מקום עבודה חלופי, לא רק בגלל הכסף אלא גם בגלל העיסוק".
"תיירות הפנים היא היתרון היחיד בקורונה"
ילדיהם של עובדי התרבות, האירועים והתיירות נפגעו באופן הקשה ביותר מהמשבר, שכן אלה במקרה הטוב חזרו חלקית לעבודה, ורובם לא חזרו כלל. ועד הפעולה של תעשיית התרבות והאירועים מסר כי "אנו נמשיך להילחם עבור 200 אלף עובדי התעשייה שכבר יושבים בבית ארבעה חודשים ושעתידם עדיין אינו ברור. אנשים שבדרך כלל נמצאים מאחורי הקלעים ונקלעו כעת לאור הזרקורים בעל כורחם. אנו מברכים על החלטת הממשלה למתן פעימה שלישית, אך איננו מסתפקים בהצהרות תקשורתיות ובהבטחות ומצפים לראות את הכסף מגיע לאנשים שבאמת זקוקים לו בהקדם. עד אז לא נעצור את מאבקנו החשוב".
איתמר ניר, סמנכ"ל "פגסוס", אמר כי "לאור הקריסה הגדולה של הענף שלא ידוע עדיין מתי ניחלץ ממנה, החלטנו להניף את הדגל של עידוד תיירות הפנים בישראל ולאמץ מתודולוגיה חדשה, כדי להניע את המשק דרך חברות התיירות. מדריכים שפעלו בחו"ל למדו את המסלולים בארץ ובימים אלו השקנו קו טיולים מאורגנים בישראל הפונה למגוון גילאים רחב. אנו מאמינים כי תיירות הפנים היא היתרון היחיד שנולד לכלכלה מהקורונה".
בעקבות הקורונה: 45% מילדי הגיל הרך הפגינו אגרסיביות
מנתוני הסתדרות הנוער העובד והלומד עולה כי כ-42% מבני הנוער עובדים על מנת לממן הוצאות אישיות בשל קשיים כלכליים בבית. אורי מתוקי, ראש האגף לאיגוד מקצועי בארגון, אמר כי "אנו מעריכים כי גם בצל הקורונה בני נוער רבים שיצאו לחופשת הקיץ יבקשו לעבוד. בני הנוער והצעירים מהווים את אחת האוכלוסיות החלשות בשוק העבודה - עבודה זמנית במשמרות, חוסר ידע וניסיון מביא לקושי רב בהתמודדות עם מצב מורכב מול המעסיקים, בייחוד כשאנו נמצאים בימים רגישים הן מבחינה בריאותית והן כלכלית בצל מגפת הקורונה. הנתונים מראים כי זכויות בני הנוער בעבודה מופרות בקלות יתרה על ידי המעסיקים ובמגוון תחומים, החל מאי תשלום על ימי התלמדות ועד אי הוצאת תלוש שכר. כמו בכל קיץ, גם השנה אנחנו פותחים מוקד מידע ופניות שיסייע לבני הנוער והצעירים, ואנו נערכים גם לסייע להם במיצוי זכויותיהם מול המדינה".
בעקבות משבר הקורונה, נערך לאחרונה במרכז האקדמי רופין מחקר חדש ביוזמת ד"ר מעין שורר וד"ר ליאת ליבוביץ' מהמחלקה לפסיכולוגיה קלינית, שבדק עד כמה ילדים צעירים חווים את תקופת משבר הקורונה כמעוררת דחק. עוד בדק המחקר, כיצד תגובת הדחק באה לידי ביטוי ומהם הגורמים התורמים לתגובות הדחק - האם מדובר במידת החשיפה שלהם למצב, או התגובות הרגשיות של הוריהם. במחקר, שמתפרסם כאן לראשונה, השתתפו 356 הורים לילדים בגילאים שנתיים עד שבע. ההורים התבקשו לדווח על סימפטומים של דחק שילדם חווה לאחרונה, שלא היו קיימים לפני משבר הקורונה.
ממצאי המחקר מגלים כי 45% מההורים דיווחו כי הם רואים אצל ילדם אי שקט, עצבנות ואגרסיביות. 38% דיווחו כי הופיעו אצל ילדם פחדי פרידה והיצמדות להורים. כ-21% דיווחו על פחדים וחרדות אצל ילדם. כ-35% דיווחו על בכי מרובה. כ-24% דיווחו על שחזור של תכנים הקשורים במשבר במשחק או בפעולה של הילד. גם קשיי שינה נמצאו כשכיחים יחסית, כאשר כ-30% מההורים דיווחו כי ילדם חווה פחדים סביב השינה וקושי לישון, וכ-21% על סיוטי לילה.