אחרי קרבות בוועדה, חוסר הסכמות וביורוקרטיה מתישה - המענקים לאזרחים אמורים להיכנס ביום ראשון הקרוב לחשבונות הבנק, בשלב זה למשפחות בלבד. הביקורת על התכנית עלתה כבר בזמן אמת, ורבים טענו שאלפים בודדים כמוהם כפלסתר זעיר על פצע גדול ומדמם - אבל רבים אחרים העדיפו לסתום את האף ולקבל את הכסף שיוכל לעזור אפילו במעט. אלא שכעת, אנשים שמתמודדים חודשים עם אפס הכנסות ועם משבר כלכלי קשה אוזרים אומץ לומר בפנים גלויות - המענק הוא בדיחה, לא יעזור לנו להשאיר את הראש למעלה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"לפני הקורונה הצלחתי להתפרנס בכבוד ולהסתדר בכוחות עצמי, אבל מאז פוטרתי ואני לא מצליחה להירדם", מספרת סימי בן סימון, פנסיונרית נתמכת ארגון "לתת". "אני לא מפסיקה לבכות בגלל המצב, ואני מאוד דואגת לגבי האופן שבו אצליח לשרוד את זה. אני בת 70, בגיל שלי זה לא פשוט בכלל".
לדבריה, "המענק של 750 שקלים לא באמת נותן פתרון אמתי. אינני יכולה להסתדר עם הסכום הזה אפילו לתקופה הקרובה, אז איך זה יכול לסייע לי לשלם שכר דירה, לעשות קניות, לשלם על המים והחשמל? הממשלה צוחקת לי בפנים עם המענק הזה. גם עם הכסף אני עדיין חייבת לפנות לארגון "לתת" כדי לקבל מזון ועזרה בשביל להצליח לעבור את תקופה הנוראית הזו".
גם שלומית מירושלים שמגדלת ארבעה ילדים מצטרפת לביקורת: "המענק שייכנס בראשון הוא נמוך מאוד. זה כמו אקמול, טיפה נותן אויר לנשימה, אולי לשבוע אבל מה עם שאר החודש? אי אפשר לסגור איתו את החודש, בטח כשמשלמים משכנתה, ויש עוד תשלומים מסביב".
"בכלל, יש חוסר ודאות, אני לא יודעת אם אני אמשיך לקבל דמי אבטלה. כדי להתמודד, אני אופה עוגות בבית ומוכרת לאנשים בחוץ כדי שיהיה כסף לסוף השבוע. הגענו למצב שאנחנו עולים במשקל מחוסר אוכל, חיים על פחמימות כי זה הכי זול, אבל למזלנו, סח"י (סיירת חסד ייחודית המגייסת אלפי בני נוער מכל רחבי הארץ לעזור למשפחות נזקקות) נכנסו לתמונה ומקלים עלינו".
האירוע שהפקתי בוטל, אתו הלך הכסף
טלי עמנואל, בת 48, היא מפיקה עצמאית ואם חד הורית לשני ילדים. מלכתחילה לגדל ילדים באופן הזה הוא לא קל, וכעת בעיצומו של משבר הקורונה - זה רק מחריף. "לפני הקורונה הייתי לפני אירוע מאוד גדול שהפקתי והוא בוטל, אתו הלך גם הכסף. אני יזמית של אירועים המוניים והכל נעצר", היא משתפת.
"אני לא רעבה ללחם כי הייתה לי תכנית חיסכון קטנה שפתחתי אותה ופיצויים שחסכתי עבור הילדים שלי. אבל אני לא מאמינה שאני צריכה לבזבז אותה על אוכל. היום אני חיה על הכספים האלו אבל זה לא יספיק לתמיד. נותרו לי עוד שלושה חודשים לחיות עם הכסף הזה. אני לא זכאית למענקים, לא קיבלתי שקל בגלל שאחרי 25 שנה שהייתי עצמאית, שנה אחת הייתי שכירה ולכן אני נחשבת עסק צעיר ולא זכאית למענק".
"בגלל שלא נכנס כסף ביטלתי את רוב הביטוחים הבריאותיים שלנו. קניות בסופר הן רק פעם בשבועיים ולפעמים אין דברים במקרר. זה בדיחה 750 שקל, עם שני ילדים אני אקבל יותר אבל על אפס הכנסות בארבעה חודשים זה לא יכסה לי כלום מהמינוס. אנשים שעובדים בהפקה עובדים מהנשמה - אנחנו אנשים פעילים זה ממש דיכאון לא לעבוד. אפילו ניקיתי בתים, עשיתי שליחויות ועכשיו אני מנסה לייצר הכנסה נוספת. הילדים הגדולים שלי שעד עכשיו היו עובדים גם להם אין עבודה".
טלי וחבריה בתעשייה החליטו להפיק סרטון שיתאר בדיוק את מצבם בתקופה הלא צפויה הזו: "הטקסט של הסרטון נכתב בלילה בלי שינה שבו ניתבתי את החרדה הקיומית לכתיבה. הגיחוך וחוסר ההגיון והקושי של תוכנית המתווה הטריפה אותי כמו את כל מי שהוא חלק מהתעשייה הזאת. כל הצוות שנרתם לעבודה הם מתעשיית התרבות שכואבים יחד את השפל שהגענו אליו וחולקים את אותה מצוקה. היצירה סיפקה לנו דרך להביע את המצוקה שלנו ובכך לעורר מודעות, והיא גם הכניסה בנו את האש של חדוות היצירה שכל כך חסרה היום לכולנו".
אורלי סולומון, בת 41, גרושה ואם לילדה בת 9 מתגוררת בתל אביב. במקצועה היא זמרת ומרצה, ובמרוצת השנים היא צברה מוניטין וניסיון והחלה להופיע ברחבי הארץ ובהיכל התרבות. היא חתמה על חוזים והרגישה שהיא מגשימה את חלומה. ואז הגיע משבר הקורונה.
"כל ההופעות שלי בוטלו, החוזים שעליהם הייתי חתומה בוטלו ונותרתי באי ודאות. המגבלות השונות שהוטלו לא מאפשרות לי להופיע ואנשים פוחדים. אני כבר לא יכולה לעסוק במקצוע שלי", היא אומרת. "נאלצתי להיות יצירתית והפכתי את העסק שלי לעסק אונליין עם הופעות בזום, ומכיוון שאומנים רבים עושים זאת בחינם, גם לא יכולתי להתפרנס מזה. מצאתי עצמי ללא פרנסה. התחלתי לתת שיעורים אונליין בצרפתית ובספרדית".
לדבריה, "המענק שייכנס ביום ראשון הוא ממש סוג של בדיחה. זה בסדר שעוזרים אבל אומנים צריכים תמיכה ותכנית מסודרת כדי שיוכלו להמשיך ולהתפרנס. אני רוצה תמיכה לעסק שלי ופתרון קבוע לאומנים ולתרבות בכלל".
איתמר הוא בעל העסק "מבינים מבנים". לאחר שירות בצבא שארך 10 שנים, הוא נפצע והוכר כנכה צה"ל, אז פרש ויצא לדרך עצמאית בין היתר כקבלן בנייה ושיפוצים. "לפני הקורונה העסק היה בשיאו, לא הייתי זקוק לכלום והצלחתי לעמוד בכל הדרוש לעסק במדינה", הוא אומר. "אבל כשהתפרץ הנגיף לא מצאתי את עצמי, הן מבחינה נפשית והן פיזית, שכן אני מפרנס עיקרי ולצערי נפלתי בין הכיסאות".
"כשהעסק היה בתחילת דרכו - בשנת 2018, הכנסתי כרבע מהרווחים של שנת 2019. עם זאת, את המענק של המדינה קיבלתי על פי זכאות של 2018, שאני לא מוצא בו הגיון. עד כה התקבל מענק על סך 1600 שקלים בלבד, שבתכלס זה אפילו לא המס הכנסה שאנחנו משלמים כעצמאים מידי חודש. המענק שאנחנו עתידים לקבל, אם נקבל, הוא לוט בערפל ומרגיש כמו כוסות רוח למת. הוא לא יעזור לנו בכלום".