לצד גל גדות, יובל נח הררי הוא ללא ספק היצוא המנצנץ ביותר של מדינת ישראל כרגע. ספריו "קיצור תולדות האנושות" "ההיסטוריה של המחר" ו-"21 מחשבות על המאה ה-21" תורגמו לעשרות שפות, מכרו עשרות מיליוני עותקים מסביב לגלובוס, והפכו אותו לגורו ונביא מודרני בעל סטטוס ייחודי. עכשיו, כמעט עשור לאחר שפרץ לתודעה הקולקטיבית והתבסס בה היטב, הוא חי חיים שונים למדי מאלה שהיו לו קודם. מגזין הניו יורקר החליט להציץ לתוכם, והגיע עד תל אביב על מנת לייצר כתבת פרופיל שמצליחה להפתיע אפילו אותנו, היושבים בציון.
על פי הכתבה נח הררי מעסיק צוות של 12 איש במשרדים בתל אביב, ביניהם שף פרואני שמבשל ארוחות טבעוניות לכולם. הררי לא מגיע הרבה למשרד. כשהוא בישראל, הוא לרוב עובד מהבית עם בעלו, שהוא גם הסוכן ומנהלו האישי, איציק יהב. השניים חיים בבית פרטי מפנק צמוד בריכה מפנקת שנדלקת בערב באורות סגולים, עם נוף הררי מתגלגל, בצמוד לקיבוץ גזר. השניים מתניידים בפורשה SUV עם מדבקת דגל הגאווה, ועל פי יהב, הררי לא מרוצה מהבחירה. "יובל חושב שלהיסטוריון לא אמור להיות כסף," הוא מגלה.
באופן כללי, נשמע שאורח החיים הנהנתני הולם יותר את יהב מאשר את בעלו האהוב, והוא מגלה שהוא לא מזמין אותו ליציאות עם חברים, ושאם הם מתכננים אירוע, לעולם לא יהיו בו יותר משמונה מוזמנים. הררי לא חובב המולה. הוא מבלה מספר שבועות מהשנה בריטריטים של ויפאסנה בהודו, ופותח כל יום בשעה של מדיטציה. בקיץ הוא גם שוחה חצי שעה בבריכה שלו ומאזין לספרי אודיו באוזניות מיוחדות למים. לוח הזמנים שלו מלא בפעילויות, ביניהן פגישות עם ראשי גוגל, טוויטר, אינסטגרם ופייסבוק, אירועים גדולים של אוליגרכים וגם, על אף מוצאו הידוע, אירועים באיחוד האמירויות. אמו של נח הררי, נחמד לגלות, מזכירה בהכשרתה, עובדת גם היא במשרד שלו ועונה לאינספור המיילים שמגיעים דרך האתר. היא מקבלת עבור בנה מכתבים, שירים וסיפורים, מתגאה בו וקרובה מאוד גם ליהב.
לפצות על הזמן האבוד
הכתבה חושפת צדדים פרועים של נח הררי, אותם אנחנו פחות מכירים. הוא מתאר בפתיחות את התקופה בה יצא לעשות דוקטורט באוקספורד, יצא למסיבות, נטל אקסטזי, ועשה לעצמו חוק לשכב לפחות עם גבר אחד בשבוע, על מנת לפצות על הזמן האבוד, לפני שיצא מהארון. באחת אפליקציות הדייטינג פגש ההיסטוריון ההולל את רון מרום, מתכנת ישראלי שעבד בגוגל בקליפורניה, והזמין את ידידו החדש להרצות לצוות. זו התבררה כמקפצה מוצלחת לחשיפה עבורו.
מובילי הרשתות החברתיות סופגים מנח הררי לא מעט אש פומבית, ובכל זאת הם שבים ומזמינים אותו לשוחח איתם, ואף מעניקים לו יחס של גורו וחוזה עתידות. הוא, מצדו, מבהיר כי הם עצמם אינם השטן, ושתחלואי העולם הדיגיטלי והשפעתו המסוכנת על החברה ועל חירות הפרט, מוטב להתייחס אליהם כאל באגים בתוכנה, ובאגים ניתן לתקן. כך הוא מתנהל גם בתחומים נוספים.
על אף שדעותיו הפוליטיות ידועות, נח הררי נפגש עם בנימין נתניהו בעבר, ואף נחשב למי שגורם לראש הממשלה להימנע מאכילת בשר בימי שני. "יכולתי לשכנע כמה אלפי אנשים להצביע למישהו אחר," הוא אומר בכנות, "אך אז אבזבז את כל הקרדיט שלי על המהלך הזה. אהיה מקושר למפלגה או למחנה אחד."
על אף שנראה שנח הררי מתנהל בעמימות, כנראה על מנת לשמור את העיניים על המחקר והמטרה הגדולה שלו, חבריו, הנטועים יותר בכאן ובעכשיו, מרגישים את השינוי שחל בו בתקופת הנסיקה המטאורית. "קשה לשמור על חברות טובה כשמצבו הכלכלי של אדם משתנה," מצוטט בכתבה אמיר פינק, חברו משכבר הימים של נח הררי. "אנחנו משתדלים להשאיר את ההצלחה שלו מחוץ לזה."
"כסף הוא לא רק מטבעות, שטרות או זהב," מסביר נח הררי את יחסו הפילוסופי לנושא, שהפך לחלק לא קטן מחייו. "כסף הוא למעשה אמון. כל דבר יכול להפוך לכסף, כל עוד אנשים בוטחים בו. ערכו של הכסף תלוי בנו, ולא בערך האמיתי של החומר ממנו הוא עשוי. כסף זו השיטה האוניברסלית והמוצלחת ביותר של אמון הדדי שאי פעם נוצרה. אפילו אנשים שאינם מאמינים באותו האל ולא כפופים לאותו המשטר מסכימים להשתמש באותו הכסף. לדוגמה, אוסאמה בן לאדן, שהיה ידוע בשנאתו לממשל האמריקני ולדת האמריקנית חיבב מאוד את הדולר האמריקני".