עם סיום השנה והעשור, כדאי לקבל הערכה מפוכחת של מי אנחנו ומה אנחנו שווים. בגדול, אנחנו שווים הרבה פחות מכפי שאנחנו חושבים. תפישת ה"גניוס היהודי" היא אגדה אורבנית, ואין בקרב היהודים בישראל שום כישרון יוצא דופן. "עם נבחר" או "אור לגויים" אנחנו ממש לא, גם לא כשמדובר בטובים ביותר בתוכנו.
מי ששלח לנו את התזכורת הנחמדה על מידת הבינוניות של הגניוס היהודי הוא גלעד ברנד ממרכז טאוב. ברנד, חוקר בתחום שוק התעסוקה, בדק מה קורה לעובדים החזקים והחלשים בישראל. הממצא המעניין ביותר שלו נוגע לעובדים המוכשרים - 20% העליונים של האוכלוסייה. ברנד מגלה כי המוכשרים ביותר בישראל הם הרבה פחות מוכשרים מהמוכשרים במדינות ה-OECD, אבל בצורה גאונית הם מצליחים להסתדר טוב יותר ולהשתכר מצוין. בקיצור, הקצה העליון של שוק העבודה שלנו ככל הנראה משתכר הרבה יותר ממה שמגיע לו.
הנתון הבסיסי הוא עד כמה הגאונים שלנו אינם גאונים כלל בהשוואה עולמית. מידת הגאונות נמדדת במבחן המיומנויות פיאאק (PIAAC), שמודד את היכולות של מבוגרים בתחומי המתמטיקה, הקריאה וההבנה הדיגיטלית. מבחן פיאאק הוא המקבילה של מבחן פיזה הבינלאומי, שנערך אחת לשלוש שנים לתלמידי ישראל. מאז הצטרפה ישראל למבחני פיזה לפני כשני עשורים, התברר כי כישורי התלמידים שלה מדורדרים, ונמצאים איפשהו במקום ה-40 בעולם. התקווה שכשהם מתבגרים הם נהיים חכמים יותר, ועומדים בציפיות של ה"גניוס היהודי", התנפצה עם מבחן פיאאק. התברר כי תלמידים בינוניים גדלים והופכים למבוגרים בינוניים, וזה נכון גם לגבי הקצה העליון של ההתפלגות שלנו.
הביצועים של 20% העליונים של ישראל במבחן פיאאק הם בדיוק בממוצע ה-OECD. גם בלי חרדים וערבים, הציון של 20% העליונים קרוב מאוד לממוצע. כל מדינות צפון אירופה, יפן, גרמניה, בריטניה, ארה"ב, ואפילו אסטוניה מוציאים ציונים גבוהים מאלה של היהודים שאינם חרדים. בקיצור, הקצה העליון שלנו, אפילו של יהודים שאינם חרדים, הוא קצה נמוך למדי ברמה עולמית.
הכישורים הנמוכים, גם של הקצה העליון שלנו, הם ככל הנראה תוצר של מערכת חינוך עלובה לאורך דורות. הראיה היא שציוני פיאאק חופפים לכישלון בציוני הפיזה, גם אצל היהודים וגם אצל הערבים. הנתון המחריד של התלמידים הערבים בפיזה האחרון חופף לביצועים המדורדרים של הערבים בפיאאק - 20% העליונים של הערבים נמצאים בקצה התחתון של פיאאק - רק צ'ילה וטורקיה הוציאו ציונים גרועים מערביי ישראל. זוהי עדות לכישלונה המחפיר של מערכת החינוך הערבית, ולביצועים הבינוניים בלבד של מערכת החינוך היהודית.
משתלם להיות בינוני?
בכל מקרה, הבינוניות הזאת מסתיימת באורח פלא כאשר מגיעים לשוק העבודה. קצה עליון ישראלי שאינו מוכשר במיוחד, מצליח להוציא בשוק העבודה שכר וביצועים גבוהים משל כל מדינה אחרת. בממוצע, השכר של החמישון העליון בישראל נמוך בכ-18% בלבד מהשכר של החמישון העליון במדינות ה-OECD. זהו פיגור שכר קטן בהרבה מהפיגור בכישורים, כפי שאלה נמדדים על ידי פיאאק. הבדיקה של ברנד, אגב, מעלה שבאחוזון העליון, ה-99%, פיגור השכר מצטמצם ל-8% בלבד - כלומר, שכר כמעט זהה לזה של המדינות המובילות עלינו בהרבה בכישורים של האחוזון העליון שלהן.
הסיבה היא ההתפלגות השונה של המקצועות שבהם בוחרים העובדים המוכשרים. בעוד בעולם עובד מוכשר יכול לבחור להיות אמן, פילוסוף, חקלאי, פוליטיקאי, או אפילו שרברב, בישראל אין אופציה כזאת. האמא היהודייה מעמידה בפני הצאצא הגאון שלה שתי אפשרויות: רופא או מהנדס, ובאורח פלא המוכשרים הישראלים פונים בהמוניהם לשם (הדברים נכונים לגברים ונשים כאחד). התוצאה היא ריכוז עצום של עובדים מוכשרים בעבודות המכניסות ביותר, וכתוצאה מכך שכר גבוה בהרבה מהכישורים היחסיים.
אין צורך להאשים את האמא היהודייה דווקא. מה שעולה מהמחקר של ברנד הוא שישראל היא המדינה המצליחה ביותר בעולם, בהפרש ניכר מכל מדינה אחרת, במיצוי היכולות של עובדיה המוכשרים. כאן לא נותנים למוכשרים להתבזבז בעבודות לא מכניסות, או בעבודות שאינן אקדמיות. כאן כולם פונים רק לקצה העליון ביותר של שוק העבודה, כשהדחיפה של האמא היהודייה היא תוספת לתמריץ הקיים ממילא בגלל הביקוש האדיר לעובדים מיומנים בהיי-טק.
זוהי ההצלחה המטאורית של תעשיית ההיי-טק הישראלית, שמציעה שכר עתק ותנאי עבודה חלומיים, שמביאה להטיה המופלאה של שוק העבודה הישראלי: ריכוז עצום של עובדים מוכשרים, בעיקר בהיי-טק. לא פחות מ-28% מהעובדים המוכשרים ביותר (גברים יהודים שאינם חרדים), ו-13% מהעובדות המוכשרות ביותר (יהודיות שאינן חרדיות), מועסקים בהיי-טק. זהו נתון ללא אח ורע בעולם, ובתחום הזה ישראל משאירה אבק לכל המדינות המובילות בעולם, כולל דנמרק, אירלנד, שוודיה או יפן.
ללא ספק, ישראל היא מעצמת היי-טק, והיא מעצמה בניצול מיטבי של כוח האדם המוכשר ביותר שלה לצורכי תעשיית ההיי-טק. שילוב הכוחות של האמא היהודייה עם השכר החלומי בהיי-טק מביא כמעט כל עובד מוכשר בישראל לשאיפה להיות מהנדס היי-טק. בכך גם תעשיית ההיי-טק, וגם החמישון העליון של העובדים המוכשרים יוצאים נשכרים, וכמובן גם המדינה, מאחר שהפריון בהיי-טק הוא לאין ערוך גבוה יותר מכל ענף אחר במשק.
עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:המדינה לא צריכה לתמרץ עובדים מוכשרים לעבור להיי־טק
המבחן שבדק את היכולות של הישראלי הממוצע - מצא שאנחנו בינוניים להחריד
המשאבים הממשלתיים אינם מחולקים נכון
התוצאה היא שהעובדים הלא מאוד מוכשרים בישראל משתלבים כולם בעבודות הכי מכניסות שיש, ולכן מצליחים להשתכר שכר גבוה מהיכולת היחסית שלהם. זהו הישג יוצא דופן, אבל יש גם מחיר בצדו.
המשמעות של ההצלחה החריגה של ישראל בלתעל את כל העובדים המוכשרים כמעט באופן בלעדי למקצועות ההיי-טק, היא שיש לנו מחסור עצום בעובדים מוכשרים בתחומים אחרים. אפשר לחשוב על הנזק שנגרם לישראל מכך שאנשים מוכשרים מאוד אינם פונים להיות אנשי רוח או פוליטיקאים.
המחיר השני הוא שיש לנו עודף משאבים בתחום ההיי-טק - גם מבחינת ריכוז ההון האנושי וגם מבחינת משאבי זמן וכסף של המדינה. הגיע הזמן לחלק את המשאבים הממשלתיים נכון יותר. אין צורך יותר לסייע להיי-טק, או לתמרץ מעבר של עובדים אליו, להפך. התמרוץ הממשלתי צריך להיות מופנה להסטת כוחות מוכשרים למקצועות נוספים, ובמיוחד לסיוע למחצית התחתונה של שוק העבודה.
את המוכשרים זה לא מעניין כל כך, אבל הפער בינם לבין העובדים הלא מוכשרים הוא מהגדולים בעולם. העובדים הלא מוכשרים בישראל נמצאים הרחק בתחתית, כמעט אחרונים בקרב המדינות המפותחות ברמות המיומנות שלהם. קשה במיוחד הוא מצבם של העובדים והעובדות הערבים, שהם השניים הכי גרועים בעולם המפותח בציוני פיאאק. בתחתית הזאת צריך להשקיע.
ישראל צריכה למקד היום את מדיניות העבודה שלה בהנדסאים, ולא במהנדסים - המהנדסים מסתדרים נפלא גם ככה.