פעם אחת במהלך השיחה שלנו, רוברט קיוסאקי מרשה לעצמו לצחוק. צחוק קולני, ארוך, מתגלגל. "דונלד טראמפ פוליטיקאי, ממתי אתה מאמין לפוליטיקאים?" הוא מתפקע מצחוק רגע אחרי שאני שואל אותו איך זה שאם הכלכלה במצב כל כך רע, כפי שהוא טוען, נשיא ארה"ב ממשיך לומר בכל הזדמנות שהמצב מעולם לא היה טוב יותר.
"טראמפ חבר טוב שלי", הוא מוסיף, "אני אוהב אותו, הוא בחור טוב, אבל הוא פוליטיקאי. הוא אומר מה שהוא צריך כדי להיבחר פעם נוספת".
קיוסאקי נודע לאחר שכתב את "אבא עשיר אבא עני", ספר העצות העסקי שפירסם בשנת 2000. הספר הציע אוסף של עצות ותובנות עסקיות והיה אחד מספרי הייעוץ העסקי הנמכרים ביותר, עם יותר מ–32 מיליון עותקים. "אבא עשיר אבא עני" תורגם לעשרות שפות והופיע במשך שש שנים ברשימת רבי המכר של "ניו יורק טיימס". בביקור בסניפי רשת הספרים בארנס אנד נובל אפשר עדיין למצוא עותקים רבים של הספר מסודרים בערימה על שולחן מרכזי בחנות, כאילו מדובר בלהיט טרי ממכבש הדפוס.
במהלך הראיון שערך עם TheMarker, כשהוא לא צוחק, קיוסאקי מטיף, נוזף, תוקף, מתגונן ובעיקר סוגר חשבון עם כל מי שמפקפק בו ובנבואות הזעם הכלכליות שלו. "אנשים כמוך, עיתונאים, לא מפסיקים לתקוף אותי כל הזמן", הוא אומר בכעס. "המטרה שלי היא לא להכעיס אף אחד, אני רק אומר לכולם 'תתעוררו'. ועכשיו כולם שונאים אותי. כבר כמה שנים אני מזהיר מכך שהפנסיות של האמריקאים יקרסו, ואנשים שומעים אותי ורותחים מכעס. כולם תוקפים אותי כי אני היחיד שמעז לומר להם את האמת, אבל הם לא רוצים לשמוע אותה".
לא רק עם העיתונאים יש לו חשבון פתוח. את ראשי הבנק הפדרלי הוא מגדיר פעם פושעים ופעם שודדים, את הפוליטיקאים שקרנים, האקדמאים הם חבורה של אידיוטים שלא מבינים דבר בעסקים, וזה עוד לפני שמדברים עמו על ברני סנדרס ואליזבת וורן, שני המועמדים הדמוקרטיים לנשיאות, שאם להאמין לו עלולים להפוך את אמריקה ללא פחות ממדינה נאצית, במקרה הרע, או סתם פשיסטית במקרה הפחות גרוע.
הביקורת על הבנק הפדרלי והדפסת הכסף
קיוסאקי מדבר בלהט רב לא רק נגד היריבים הפוליטיים הפוטנציאליים של נשיא ארה"ב. יש לו בטן מלאה על עוד אחת מהמטרות לזעמו של הנשיא הטמפרנטי, אחת העסיסיות שבהן, אולי: הבנק הפדרלי. אבל לקיוסאקי וטראמפ יש קייס הפוך נגד הבנק הפדרלי. במהלך השנה האחרונה יצא הנשיא נגד הנגיד ג'רום פאואל ומנהיגי הבנק, בטענה כי הריבית בארה"ב גבוהה מדי, ופוגעת בכלכלה האמריקאית. בסדרה של ציוצים חסרי תקדים השתלח טראמפ במדיניות הבנק הפדרלי וקרא להורדת הריבית, אף מתחת לאפס. לקיוסאקי יש טענות אחרות נגד הבנק הפדרלי, שדווקא עולות בקנה אחד עם ביקורת מהצד השני של המפה הפוליטית — הוא מתנגד להצפת השוק בכסף.
"הסיבה לכך שאני קורא לראשי הבנק הפדרלי פושעים היא שהם שודדים את האמריקאים, הורגים את מעמד הביניים ואת המעמד הנמוך. הם שודדים את העולם כולו", הוא אומר בטון מלא חימה. "תראה מה הם עושים, איך הם מדפיסים עוד ועוד כסף ומורידים את הריבית בכוח. הם הורגים את האנשים. הבנק הפדרלי היה אחראי לקריסה הכלכלית ב–2007–2008, הוא עשק את העולם. במשך שלוש שנים, בין 2004 ל–2006, הבנק הפדרלי יחד עם וול סטריט הציפו את השוק בנכסים רעילים".
דבריו מתייחסים למשבר הסאבפריים, שנוצר כשכסף זול יצר מערכת בנקאות צללים שהעניקה משכנתאות ללווים בעייתיים וניפחה בועת דיור. הבנקים הגדולים קפצו על העגלה ויצרו מכשירים פיננסיים שהתבססו על משכנתאות, וכשפירעון החובות התחיל לקרטע, התגלגל כדור שלג שהוביל למשבר פיננסי ענקי.
"זה מה שהפיל את הכלכלה העולמית. לכן אני קורא להם פושעים. הבנק הפדרלי תמך בכל זה. הם משקרים לכולם, מזרימים טריליוני דולרים למשק — והכל כדי לשרת את האנשים העשירים ואת הבנקים הגדולים. מבחינתי, הבנק הפדרלי הוא כמו ילד קטן שיושב במושב התינוק במכונית, מחזיק ביד הגה קטן ולא מפסיק לסובב אותו בלי שיש לו מושג לאן האוטו נוסע".
ואם ולהמשיך לפי אותה אנלוגיה הרי שכלי הרכב שבו יושב התינוק, אם להאמין לקיוסאקי, נוסע כל הדרך לקצה המצוק ממנו הוא צפוי להידרדר כל הדרך למטה. "ארה"ב נמצאת בשפל כלכלי מ–2007", הוא אומר. "הסיבה היחידה שאנחנו לא רואים את זה כבר עכשיו היא שהבנקים המרכזיים לא מפסיקים להזרים למשק טריליוני דולרים. באחרונה הייתי בדרום אפריקה, בזימבבואה, ובארגנטינה. הן כולן נמצאות בשפל כלכלי ואפילו לא מודעות לכך. יפן נמצאת גם היא בדרך לשם. כל הכלכלה העולמית נמצאת בבועה שצפויה להתפוצץ בקרוב".
"קריסה בשווקים היא בשורה משמחת"
אין כל דבר חדש בנבואות הזעם של קיוסאקי שכבר כמה שנים מדבר על הכלכלה האמריקאית במונחים של חולה אנוש שחייב את החיים שלו לבלוני החמצן, שלא מפסיקים להזרים לו כספים בניסיון לשמור עליו בחיים באופן מלאכותי. לפני כמעט שנה הוא עורר לא מעט זעם וכותרות רבות כשהעריך בבלוג שפירסם כי הכלכלה האמריקאית נמצאת בשלב הסופי שלפני התפוצצות הבועה, והוסיף בהקשר זה כי זה לא בהכרח חדשות רעות.
"הרשו לי לומר זאת שוב: אני אוהב מפולות בשוק", כתב אז. "אני אוהב אותן מכיוון שהן הזמן הטוב ביותר לקנות. בתקופות כאלה קל הרבה יותר למצוא ערך אמיתי", הוסיף. "כשוול־מארט יוצאת במבצע כולם רצים לקנות. אבל כשהבורסה במבצע, או כששוק הנדל"ן במבצע, כולם בורחים. בגלל זה יש הבדל בין אנשים עשירים לאנשים עניים. העניים לא יודעים לזהות משהו טוב כשהם נתקלים בו".
לא במקרה מרבה קיוסאקי לדבר במונחים של עשירים לעומת עניים. ההבחנה הזאת הפכה אותו לא רק לסופר מצליח ולאדם אמיד, שהונו האישי מוערך בעשרות מיליוני דולרים — אלא גם למרצה מבוקש, סלבריטי מקומי וגורו פיננסי שתחזיותיו הקודרות זוכות לכותרות מררכזיות באתרי הכלכלה השונים.
אבא עשיר, אבא עני
קיוסאקי, דור רביעי למשפחת מהגרים יפנית, גדל בהוואי, בן לאב בעל תואר דוקטור שכיהן במשך שנים כאחראי על מערכת החינוך של הוואי ושמשמש בספר על תקן האבא העני. משכיל, בעל עבודה מסודרת והכנסה מכובדת, אך מי שרתיעתו הגדולה מסיכונים והתנהלותו השמרנית לא אפשרו לו להתרומם מעבר לאותו תלוש משכורת קבוע שהספיק לענות על צרכיה הבסיסיים של המשפחה.
האבא העשיר — שיש מי שמטילים ספק בקיומו האמיתי — שמבוסס על אביו של אחד מחברי ילדותו, מייק. מהגר שהגיע לארה"ב חסר כל, ושבזכות אופיו ההרפתקני ונכונתו ליטול סיכונים הצליח להפוך לאיש עסקים מצליח. האבא העני, לפי הספר, מאמין בעבודה מסודרת כמקור ליציבות כלכלית ארוכת טווח. האבא העשיר רואה בעבודה כשכיר לא יותר מנקודת פתיחה לקריירה עצמאית בהמשך. כשהאבא העני מטיף להתקדמות עקבית בסולם הדרגות המקצועי, העשיר תוהה למה לא להיות הבעלים של הסולם כולו.
ספריו של קיוסאקי כוללים אמירות ידועות ונדושות: "במקום להגיד, 'אני לא יכול להרשות את זה לעצמי', תשאל את עצמך 'איך אני יכול להרשות את זה לעצמי?" או למשל, "לא פעם בעולם האמיתי, זה לא החכמים שמצליחים אלא האמיצים". ואולם האמיתות השחוקות לא מנעו מקיוסאקי להפוך לגורו פיננסי שמצוטט בהרחבה באתרי הכלכלה השונים, כמו למשל, בעקבות אותה אמירה שנויה במחלוקת שלפיה קריסת השווקים היא לא פחות מבשורה משמחת.
עשרה חודשים אחרי נבואת הזעם, קיוסאקי נשמע כבר נלהב פחות. "אנשים כעסו כשאמרתי שאני אוהב כשהשווקים קורסים, אבל האמת היא שהפעם, כשהכלכלה תקרוס אין לי כוונה לקנות דבר", הוא מבהיר. "אין לי ספק שהפעם הקריסה תהיה גדולה וחמורה יותר מאי פעם בהיסטוריה. זאת תהיה קריסה שהמשק לא יצליח להתאושש ממנה בקלות. הבורסה, הנדל"ן, הכל יקרוס. אני מקווה שאני טועה, אבל אני לא מוכן לקחת את הסיכון הזה".
"מנוף בשמיים הוא סימן רע"
קיוסאקי, כמו אותו ילד שצועק שהמלך הוא עירום, לא מתרשם מכל הסימנים שמצביעים, לכאורה, על כך שהמצב רחוק מלהיות גרוע. לא מנתוני האבטלה הנמוכים, לא מהשיאים שהבורסה שוברת, לא ממחירי הזהב המאמירים ולא מתנופת הבנייה. כל אלה, מבחינתו, לא פחות מאחיזת עיניים, אשליה אופטית. "סך חובות הלוואות הסטודנטים הוא 1.6 טריליון דולר", הוא אומר. "זה הפך למקור ההכנסה העיקרי של הממשלה שלנו. מה שאנחנו עושים זה להרוג את הדור הצעיר. החוב הלאומי של ארה"ב הוא כמעט 23 טריליון דולר, 105% מהתמ"ג. אם היחס היה 60% מהתמ"ג זה היה גרוע, אבל הוא הרבה יותר". הוא מזכיר גם את התחייבויות הפנסיה, הנאמדות בטריליונים ואינן מכוסות מכיוון שקרנות הפנסיה מניחות תשואה של 7.5% בשנה, שקשה להשיג.
"לכן כל החסכונות שלי פרטיים. אני מחזיק זהב, כסף, עסקים פרטיים, נדל"ן. אני לא משקיע בניירות, לא בבורסה ולא בניירות ערך. אני משקיע פרטי, מתרחק מכל השקעה ציבורית. אני לא מחזיק בנדל"ן דרך קרנות השקעה.
"אתן לך דוגמה: ב–2014 החברה שלי רכשה 1,600 דירות מגורים. לאחר מכן קיבלנו פנייה מחברת השקעות פרטית שהציעה לקנות מאתנו את הדירות תמורת 300% מהמחיר המקורי. אתה יודע מה עשינו? את הדירות הגרועות מכרנו להם, את הטובות שמרנו לעצמנו. בכל פעם שאתה רואה מנוף בשמיים זה סימן רע. זה אומר שהמשקיעים הפרטיים בחוץ עכשיו, מכרו את כל הנכסים שלהם. הכל מנופח באופן מלאכותי. מעולם בהיסטוריה האנושית לא הדפיסו כל כך הרבה כסף כפי שעשינו מ–2007".
ומה לגבי הבורסה? שרבים חזו כי היא תקרוס לאחר בחירתו של הנשיא טראמפ ושמאז לא מפסיקה לשבור שיאים?
"הבורסה האמריקאית פורחת, אך היא עושה את זה על בסיס חוב. זאת אשליה. אני לא בבורסה, משכתי הכל. חברת ג'נרל אלקטריק, למשל, צנחה מדירוג אשראי של AAA ל–BBB. ג'נרל מוטורס, אותו דבר, BBB. חברת AT&T גם היא צנחה מ–AAA ל–BBB, שזה כמעט כמו זבל. ובאותו זמן — המניות של שלוש החברות הללו לא מפסיקות לעלות. כל החברות האלה בחובות — אבל אנשים לא רוצים לראות את המציאות כפי שהיא. הסיבה היחידה שהמניות שלהן נסחרות לפי שווי גבוה היא כדי שהמנכ"לים שלהן יוכלו למכור את המניות ברווח גבוה ולשלם פחות מס לעומת המס שהם היו צריכים לשלם עבור משכורת רגילה".
ואם הכל כל כך רע, מה בכל זאת גורם לתקווה?
"שום דבר".
ואם לא בארה"ב אז איפה כן?
"בשום מקום", הוא אומר בנחרצות. "תראה את ברני סנדרס ואליזבת וורן, שני סוציאליסטים אדוקים. אמריקה נהפכת למדינה נאצית, פשיסטית. אנשים נוהרים אחרי סנדרס וורן כי הם מרוששים וטובעים בחובות. אף אחד לא רוצה להגיד להם את האמת חוץ ממני". עם תיאורים כאלה, לא מפתיע שכולם כועסים על קיוסאקי.
יודעים מה הסיפור הבא של mako כסף? כתבו אלינו money@mako.co.il
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
המועדון הולך ומצטמצם: כמה צריך כדי להיות במאיון העליון
דם, דלק וכסף: כך סירבו אזרחי אקוודור לסיוע מקרן המטבע - והבעירו את המדינה