יש או אין לימודים, אפשר או אסור ללכת לעבודה? הבלבול שאחז אתמול בבוקר במיליוני תושבים בגוש דן — בעקבות ההנחיות המאוחרות והסותרות שניתנו על ידי פיקוד העורף, לא צריך להפתיע. למעשה, מדובר בכתובת שמרוחה על הקיר כבר 13 שנה, ועדיין לא נמצא לו מענה. אם רוצים ללכת רחוק יותר, הבלבול הזה מרוסס על הקיר כבר 68 שנה, ואל תצפו שיימצא לו פתרון בקרוב.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
חוק ההתגוננות האזרחית, הג"א, התשי"א 1951. זהו החוק שמכוחו פועלת הגנת העורף. מאחר שהג"א אינו קיים יותר, ופיקוד העורף נכנס לנעליו דה פקטו, בלי שהחוק התעדכן, כל תחום ההגנה האזרחית בישראל פועל ללא חוק. כן, גם פיקוד העורף פועל ללא מסגרת חוקית. זה לא הפריע אתמול לאנשי פיקוד העורף להורות למיליוני אנשים בגוש דן שלא לצאת לעבודה "שאינה חיונית", ושעה מאוחר יותר לרכך את ההנחיה ולאפשר להם לצאת לעבוד בתנאי שבמקום העבודה יש מרחב מוגן (כלומר, כמעט כל מקומות העבודה בישראל כיום).
הן ההנחיה הראשונה והן ההנחיה השנייה, פרט לסתירה ביניהן, היו משוללות תוקף חוקי, וזאת גם הסיבה לכך שההודעות מנוסחות כ"הנחיה". פיקוד העורף אינו יכול להורות לאיש לעשות דבר, הוא יכול רק להנחות. מקובל שמצייתים להנחיות שלו.
לכתבות נוספות באתר:
"אפילו צוק איתן גרע רק 0.3% מהתוצר": מה אומרים האנליסטים על ההסלמה?
בחסות האש: דרעי הבטיח לצ'פר את אשקלון ביותר ממיליארד שקל
היעדרו של חוק להגנת החזית האזרחית — כלשון הנוסח של הצעת החוק האחרונה בנושא, שהאלוף במיל' מתן וילנאי ניסה לקדם בכנסת, ללא הצלחה — אינו מקרי. מאז 2006, בעקבות מחדלי מלחמת לבנון השנייה וההבנה שבמלחמות העתיד, העורף הופך לחזית, הניסיונות החוזרים ונשנים לחוקק את החוק נכשלים פעם אחר פעם. במקום זאת יש מלחמות יהודים בין קציני פיקוד העורף לפקידים של רשות החירום הלאומית (רח"ל) על חלוקת הסמכויות ביניהם. לא יפתיע איש שהחוק לא חוקק, בד בבד עם כך שחלוקת הסמכויות גם היא לא הוסדרה מעולם באופן סופי.
רח"ל, שהוקמה כלקח ממחדלי ניהול העורף במלחמת לבנון השנייה, נועדה להיות הגוף האזרחי אשר ינהל את המשק בשעת חירום: כל הסמכויות בשעת חירום (מלחמה, או שמא אסון טבע) אמורות היו לעבור אליה, ורח"ל היא זאת שאמורה היתה לקחת את המושכות לידיים ולתת הוראות לרשויות המקומיות, לתשתיות החיוניות (מים, חשמל, תקשורת), למשרדי הממשלה, ואפילו לגופי הביטחון האזרחיים (משטרה וכבאות). היא גם זאת שאמורה היתה לדאוג להיערכות המוקדמת לשעת החירום של כל הגופים האזרחיים הללו — לוודא שכאשר תגיע שעת החירום הם יהיו מצוידים, מיומנים, ויצליחו לתפקד היטב. לצדה אמור היה פיקוד העורף להיות אחראי על ההתגוננות האזרחית — חילוץ, הצלה, פינוי וכדומה.
אולם בפועל, רח"ל נשארה תמיד גוף חלש יחסית ודל במשאבים, ובתהליך של סיפוח זוחל נכנס פיקוד העורף יותר ויותר לתחומים שלה. המאבק על חלוקת הסמכויות בין שני הגופים הביא בשנת 2014 לפירוק המשרד להגנת העורף, ולהעברתה של רח"ל לסמכותו של משרד הביטחון — כך ששר הביטחון אחראי על שתי הזרועות. המחשבה שהכפפת הגופים לשר אחד תפתור את המחלוקות היתה נאיבית. המחלוקות נותרו, עד שלפני שנה מינה שר הביטחון אביגדור ליברמן ועדה בראשות האלוף במיל' אבי מזרחי להשליט סדר בבלגן.
מזרחי הכריע לטובתו של אלוף פיקוד העורף — כל הסמכויות על ניהול העורף הועברו אחר כבוד לפיקוד העורף, כולל כל הסמכויות האזרחיות. זרוע של צה"ל, כלומר, תהיה ממונה מעכשיו על חברת החשמל, רשות המים והרשויות המקומיות, ותורה להם כיצד לנהל את החיים האזרחיים של העורף בשעת חירום. למותר לציין שברח"ל לא אהבו את ההמלצה — שעדיין לא יושמה בפועל, בין השאר בשל שלטונה המתמשך של ממשלת המעבר בשנה האחרונה.
"החזית האזרחית חשובה מהצבאית"
בהיעדר סמכות חוקית, ובהיעדר אפילו החלטה ברורה על הניהול המעשי של העורף, הבלבול שאחז בתושבי גוש דן אתמול הוא רק קצה הקרחון. לפיקוד העורף אין סמכות חוקית להורות, הוא רק יכול להנחות. גם כך, השיקולים המנחים אותו אינם ברורים. האם היה צורך להוציא הנחיה על השבתת העבודה בכל גוש דן בלי לקחת בחשבון את ההשלכות הכלכליות והחברתיות של ההנחיה הזו? האם פיקוד העורף הוא מערכת צבאית שמושפעת משיקולים ביטחוניים, ולכן נוטה תמיד לתת הנחיות לחומרה? האם יש שם גורם כלשהו שיכול לתת את ההיבט האזרחי ולמתן את ההנחיות?
בעיקרון מקובל שפיקוד העורף מתייעץ עם שר הביטחון — ואף עם ראש הממשלה — לפני שהוא מוציא הנחיות. במקרה שלנו מדובר היה (נכון לאתמול בבוקר, לפני מינויו של בנט לתפקיד שר הביטחון) באותו אדם עצמו, ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו, שיש חשד בנוגע ללהיטות שלו לצאת למבצע צבאי, ולגבות את ההחלטה בהחלת הוראות הגנה רחבות ככל האפשר, שימזערו את הנזק על אותה להיטות צבאית. בהיעדר מדרג סמכויות מוגדר ומוסדר, לא ברור אם היה בעת קבלת ההחלטות גורם מרסן כלשהו בנוגע להן.
שעה קלה של אי ודאות, ואולי הגזמה בהנחיות ההתגוננות לגוש דן, הן מחיר קל בלבד. מומחים בתחום העורף חוששים מפני מחיר כבד בהרבה שאנו עלולים לשלם במקרה של מלחמה כוללת, כשהעורף יספוג אלפי טילים בשל אי ההסדרה של הגנת העורף.
"זה הזוי", אומר ד"ר אבי ביצור, ראש המגמה לביטחון והגנת העורף במכללת בית ברל. "אלוף פיקוד העורף וראש רח"ל מתקוטטים, יו"ר ועד הכבאים לא מדבר עם נציב הכבאות, אין מפכ"ל, אין נציב שב"ס, וכל מערכת ההגנה האזרחית מתנהלת בלי מסגרת חוקית. כבר 13 שנה שזה ככה, והמצב הזה נוח לכולם — כי כל עוד המצב עמום ואין הגדרת סמכויות חוקית ומסודרת, כולם יכולים ליהנות מההפקר, ולהמשיך לתת הוראות בלי סמכות".
"כיום, החזית האזרחית חשובה יותר מהחזית הצבאית", אומר תא"ל במיל' מאיר אלרן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי. "זה לא ברור שלצבא יש יכולת או רצון לתת הוראות ניהול לחברה האזרחית. קיים ספק אם צה"ל, כגוף צבאי, יכול לקדם את שיתוף הפעולה של הגורמים האזרחיים ולוודא שהם נמצאים ברמת המוכנות הנדרשת. השאלה העקרונית היא באיזו מידה ראוי לגוף צבאי להוביל משימות אזרחיות מובהקות ולהיות אחראי לביצוען, גם אם הן כרוכות בהקשר ביטחוני".
אלרן מביא לדוגמה תרחיש שבו נפגעות עשרות רשויות מקומיות בו־זמנית במסגרת מלחמה כוללת. במקרה כזה, של מי תהיה הסמכות לתעדף ביניהן ולהחליט איזו רשות מקבלת סיוע קודם? לדעתו של אלרן, אין זה מקרי שהחקיקה הנחוצה כל כך של תחום הגנת העורף מתעכבת שנים רבות. להערכתו, שרי הביטחון לדורותיהם חוששים מנטילת אחריות להגנת העורף במקרה של מלחמה כוללת עם נפגעים רבים בעורף. "מורא ועדת החקירה מוטל עליהם", הוא אומר.
התוצאה של הברדק הפוליטי הזה היא הפקרת החזית החשובה ביותר של ביטחון ישראל, חזית העורף, שאיש אינו אחראי עליה באופן פורמלי וסופי. אז אמנם תחום הגנת העורף התקדם, והיום הרשויות המקומיות כבר מיומנות בהתגוננות, אבל כפי שמציין אלרן, כל האירועים שקרו עד כה היו של סיכון נמוך עד בינוני בלבד — כמה עשרות עד מאות טילים לכל היותר. מה יקרה ביום פקודה, כאשר העורף יספוג עשרות אלפי טילים, או שמא תהיה רעידת אדמה אדירת ממדים? לכך אין לאיש תשובה. כולם מתחמקים מלקחת אחריות.
