על רקע חילוקי הדעות סביב ההסכם בין אירן למעצמות, ונוכח הצהרות הממשל בטהרן כי העשרת האורניום תימשך - ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי אלוף (במיל') עמוס ידלין ואבנר גולוב, משרטטים תרחישים אפשריים להשלכות של תקיפה צבאית באירן.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
במאמר שפורסם סוקרים השניים את התגובות האירניות האפשרויות לתקיפה בשטחה, וטוענים כי הדעה הרווחת במערב לפיה תקיפה תגרור "תרחיש אימים" אינה נכונה. "הערכה זו משרתת את האירנים כמכשיר הרתעה מצוין, מכיוון שהיא מחלישה את אמינות האופציה הצבאית, ומצמצמת את הסיכוי לכך שהמשטר בטהרן יסכים לפתרון דיפלומטי", הסבירו.
"האיום המרכזי הוא תקיפה באמצעות טילים. לאירנים שני סוגי טילים בעלי טווח שמאפשר להם לפגוע במטרות במדינת ישראל - שהאב 3 לטווח של 1,300 קילומטרים וגדיר לטווח של 1,600 קילומטרים. ברשות אירן עשרות משגרים וכ־400-300 טילים משני הסוגים".
"יכולת אירנית מוגבלת להוציא פיגועי טרור בהיקף נרחב"
המאמר של המכון למחקרי ביטחון לאומי דוחה את האפשרות של תקיפה כימית או ביולוגית מצד אירן: "יש להניח כי היכולת של אירן בתחום זה, וההבנה של מנהיגיה כי שימוש בנשק כימי יפגע בלגיטימיות האירנית ויגרור תגובה צבאית ברמה אחרת לגמרי, ימנעו בפועל תקיפה לא־קונבנציונלית בתגובה לתקיפה קונוונציונלית של אתרי הגרעין באירן".
אם זאת מעלים השניים תרחיש של מתקפת טרור על מטרות ישראליות ויהודיות בעולם, אך מרגיעים כי ניסיון העבר מלמד כי תרחיש כזה אינו יעיל. "אירן כבר ניסתה לנקום בפיגועים על ניסיונות הפגיעה בתוכנית הגרעין הצבאית שלה. ניסיונות אלה כשלו והם מצביעים על יכולת אירנית מוגבלת להוציא לפועל פיגועי טרור בהיקף נרחב, ועל יכולת סיכול טובה שהתפתחה בעולם המערבי".
שני איומים נוספים, שלטענת המומחים ישראל מסוגלת לספוג, הם כלי טיס בלתי מאוישים המסוגלים לשאת חימוש, ופיגוע ימיים באמצעות שיגור טילי ים־חוף מאונייה במסווה אזרחי, או באמצעות שימוש
ב'צוללות ננסיות' איראניות הנישאות על ידי כלי־שיט אזרחי לפיגוע התאבדות.
"בתרחיש של פגיעה ממוקדת - המשטר יבקש להגיב בלי להוביל להסלמה"
"קיימת סבירות גבוהה לתגובה איראנית, השאלה היא באיזה היקף. נראה כי ככל שהפגיעה המערבית תהיה בעוצמה רבה יותר והיקפה רחב יותר, יגבר הלחץ על טהרן להגיב בעוצמה רבה יותר כדי להרתיע את אויביה מתקיפות עתידיות ו'להשיב את כבודה'. האינטרס המרכזי של משטר האייתולות הוא שמירת השלטון, כך שבתרחיש של פגיעה ממוקדת במתקני הגרעין האירניים, המשטר יבקש להגיב בלי להוביל להסלמה ולהתערבות משמעותית של ארצות הברית במשבר".
לטענת ידלין וגולוב אפשרות אחת היא שאירן תגיב באסטרטגיית "עין תחת עין", משמע התגובה לתקיפת מתקני הגרעין שלה תהיה תקיפת מתקני הגרעין הישראליים. אך ייתכן שהמשטר בטהרן ייבחר להגיב בצורה תקיפה, תוך ניסיון לבודד את ישראל מארצות הברית, על ידי שיגור מסיבי של עשרות טילים ביום לעבר ערי ישראל, במספר מטחים הפרוסים על פני היממה.
"איננו מסכימים עם ההערכה שתקיפת מתקני הגרעין הצבאיים של אירן תוביל בהכרח למלחמה אזורית, מפני שתרחיש כזה יחייב את ארצות הברית להתערב, דבר שישנה באופן משמעותי את מאזן הכוחות האזורי. ייתכן שהתגובה האירנית הראשונית תהיה מצומצמת, אך תגרור תגובה ישראלית רבת עוצמה, ובעקבותיה עליית מדרגה לתגובה איראנית מסיבית יותר. תרחיש זה ממחיש את האפקטיביות הרבה של תקיפה כירורגית הממוקדת בתשתית הגרעין האיראנית תחילה, ולאחר מכן נקיטת צעדים להגבלת היקף העימות, כך שיישאר בשליטה".
אפשרות התקיפה הצבאית - חלק בלתי נפרד מהפתרון הדיפלומטי
המאמר מציג עמדה לפיה תקיפה צבאית באירן צריכה להיות מלווה במערכת דיפלומטית שתחל לפעול ב"יום שאחרי": "תכנון תקיפה באירן צריך להבטיח את המשך הסנקציות הבינלאומיות, והמשך הצבת איום צבאי אמין כדי לשפר את התנאים להשגת הסכם דיפלומטי בין טהרן למערב, שבמסגרתו אירן תהיה רחוקה מספר שנים מפצצה גרעינית, ותסכים לפיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית על קיום ההסכם".
המכון למחקרי ביטחון לאומי שולל את התיאוריה כי פתרון דיפלומטי ופתרון צבאי מנוגדים זה לזה. לטענתם אמינות האיום של תקיפה צבאית היא חלק בלתי נפרד מהפתרון הדיפלומטי לפירוק תכנית הגרעין האירנית. "יש לראות בתקיפה מכשיר לקידום המטרה של עצירת אירן מהצטיידות בנשק גרעיני בדרכים דיפלומטיות ככל האפשר, ולא כפתרון בפני עצמו. אם אירן לא תסכים להגיע להסכם קביל שיבטיח כי זמן הפריצה שלה לפצצה יאפשר גילוי ותגובה מבעוד מועד, שימוש באופציה הצבאית יוכל 'לקנות' זמן עד להחלפת המשטר, ולהבהיר היטב לאירנים שהתחמשותם ביכולות גרעין צבאיות תסוכל גם בעתיד", נטען במאמר.
כותבי המאמר מתייצבים לצד המצדדים בתקיפה צבאית, ויוצאים נגד תיאוריות האפוקליפסיה שמוצגות לעיתים ביחס לתקיפה צבאית באירן: "דווקא אלה המציגים הערכת יתר של איום ההסלמה האזורית פוגעים באמינותה של האופציה הצבאית, ועלולים להביא לכך שהיא תהיה הדרך היחידה למנוע מאירן פצצה גרעינית".