כשזהבה כנען שמעה על הכניסה הקרקעית לעזה, הלב שלה מיד החסיר ארבע פעימות. ארבעת הבנים שלה לוחמים בארבע יחידות הרגלים הקרביות. "אמרו כניסה קרקעית, ואז הרגליים התחילו לרעוד לי", היא סיפרה בשיחה עם חדשות 2. "בלילה הזה ניסיתי להירדם באופן עצמאי ולא הצלחתי וידעתי שהם שם".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
הבן הבכור נקרא בצו 8 להחליף את לוחמי הנח"ל הסדירים בגבול הצפון. אז גויס גם צח, מילואימניק בגבעתי. יחד איתו נקראו לרצועה גם רן, מ"פ בקבע בצנחנים, וגל שהיה באמצע קורס מ"כים בגולני. שלושתם לוחמים שכם אל שכם בתוך עזה.
אבא שמעון ששירת כקצין נפצע במלחמת יום כיפור. הוא יודע בדיוק מה מצפה לבנים בלחימה: "אתה יודע שכשאתה עובר את זה, אתה חוזר משם אחרת, וכל החיים שלך בעתיד הם משתנים. זה עובר מדור לדור וחבל שזה כך. הייתה משמרת שלי והייתה משמרת של אבי וזו עכשיו המשמרת שלהם. הם צריכים לעשות את העבודה, ואני בטוח שהם עושים את העבודה בצורה טובה".
עצם הסיטואציה הזאת של ארבעה אחים בשדה קרב כנראה יכולה לקרות רק בישראל. "איך זה ייתכן שארבעה מגויסים ואי אפשר לשחרר איזה מישהו?", תהתה זהבה. "עכשיו, אם היו שואלים אותי, לי היה קשה לעמוד בזה. לא הייתי בוחרת את מי לשחרר, ואני יודעת שהם גם לא ירצו כל כך".
בני משפחת כנען ממודיעין לא יודעים מי מהם ישתחרר ראשון. אם זה תלוי בהם, כמו כל כך הרבה חיילים בשטח בימינו, כל אחד מהם ירצה להשתחרר אחרון. במקרה הזה, "אחים לנשק" היא לא רק קלישאה.