בני גנץ, בן 51, גדל במושב "כפר אחים" בדרום. הוא בן להורים ניצולי שואה ואת רוב שירותו הצבאי עשה בחטיבת הצנחנים. הוא שימש כמפקד יחידת העילית שלדג, פיקד על חטמ"ר חברון ושימש כמפקד חטיבת הצנחנים.
בשנת 1999, שנה לפני הנסיגה מלבנון, מונה גנץ למפקד יחידת הקישור ללבנון ובזמן הנסיגה, והיה למעשה הקצין האחרון שיצא מהמדינה. לאחר מכן מונה למפקד פיקוד הצפון ובזמן מלחמת לבנון השניה, היה גנץ מפקד זרוע היבשה של צה"ל. לאחר מכן מונה לתפקיד נספח צה"ל בוושינגטון ובשנת 2009, מונה לתפקידו האחרון בצה"ל - סגן לרמטכ"ל גבי אשכנזי.
כמו במינוי לרמטכ"ל, גם לסגן הרמטכ"ל הוא לא היה הבחירה הראשונה. שר הביטחון אהוד ברק רצה למנות את יואב גלנט ואילו גבי אשכנזי רצה את גדי אייזנקוט כסגנו. מינויו של גנץ היה למעשה פשרה בין השניים.
שתיים מהנקודות השליליות בקריירה הצבאית של גנץ היו מותו של לוחם מג"ב מדחת יוסוף, שנהרג בקבר יוסף בשכם בזמן שגנץ היה מפקד אוגדת יהודה ושומרון, וכן חלקו בתכנון הלקוי של תכנית הפעולה במלחמת לבנון השניה.
התאכזב כשגלנט מונה לרמטכ"ל
לפני כחודשיים, כשפסחו עליו למינוי הרמטכ"ל, אמר גנץ בכנות "אני לא יכול לומר שלא הייתה אכזבה", אבל הודיע כי אין לו טינה כלפי מי שנבחר אז לתפקיד, יואב גלנט, "לי נותר רק לאחל לו (גלנט) בהצלחה ולעשות ככל שאני יכול להצלחתו", דברי גנץ.
גם גנץ, שרק לפני חודשיים פרש מצה"ל כסגנו של אשכנזי, לא העריך שבפרשה הארוכה של מינוי הרמטכ"ל ה-20, צפויות עוד תפניות נוספות. גנץ לא צפה את ביטול מינוי גלנט ובוודאי שלא את החזרתו ללשכת הרמטכ"ל בקומה ה-14 בבניין הקריה.
מקורביו של גנץ מספרים שהחלטתו של גנץ, לאחר שפנה אליו שר הביטחון בעקבות ביטול מינויו של גלנט, לוותה בהתייעצות משפחתית. גנץ אמנם רצה להיות רמטכ"ל, אך מקורביו אומרים שאירועי החודשים האחרונים הותירו בו תחושה של גועל, דוגמה לכך היא תיאורו של פרשת מסמך הרפז כ"פגר המוטל באמצע החדר של פורום מטה כללי".
כעת, היעד הראשון של גנץ כרמטכ"ל הוא להכניס יציבות למערכת לאחר הטלטלה שחוללו החודשים האחרונים בצה"ל. ועדת טירקל אישרה את המינוי, רק לאחר שהשתכנעה כי גנץ ראוי מאוד לתפקיד הרמטכ"ל.