בחמשת החודשים שחלפו מאז ביצוע עסקת שליט השקיעה אמנה מונא מאמצים רבים לפתוח דף חדש בחייה. מי ששמה נצרב בתודעתם של הישראלים כסמל הטרור של ימי האינתיפאדה השנייה מנסה בימים אלה להתחיל חיים חדשים בטורקיה - המדינה שאליה גורשה, אחרי שסירבה להישלח לעזה מסיבה שעדיין אינה ברורה לגמרי. מאז שחרורה ערכנו עמה סדרה של שיחות טלפון מדירת מגוריה באנקרה, שבהן השמיעה בעברית רהוטה מילים שעשויות להתקבל בהפתעה לאוזניים ישראליות.
אמנה מונא פיתתה ב-2001 את הנער אופיר רחום ז"ל, בן 16 במותו מאשקלון, להיפגש עמה אחרי ששוחחה איתו באינטרנט. השניים נפגשו בירושלים, ומשם עשו יחדיו את הדרך למבואות רמאללה. במקום המתינו שני חבריה של מונא, פעילי פתח, שירו ורצחו את רחום אחרי שסירב לצאת מהרכב. למרות כל אותן העובדות, מוחה מונא על כך שבציבור הישראלי רואים בה רוצחת אכזרית.
"אני לא מעוניינת לדבר עם טלוויזיה מישראל כי אני חושבת שהגיע הזמן לעזוב אותי בשקט", היא אמרה תחילה. "היה סיפור ונגמר הסיפור. אני בחוץ עכשיו ולא בכלא. אם אני סמל זה מעניין את העם הפלסטיני".
"לא רציתי לרצוח, זה כל הזמן כואב לי"
אכן, מאז הפרשה קיבלה מונא כמעט בן לילה מעמד גבורה של ממש בשטחים - בזכות מקרה שלפי גרסתה היה לא אלא שגיאה אומללה. "זו הייתה טעות", היא הסבירה. "הוא (אופיר רחום) לא היה אמור למות. מה אתם חושבים, שאני מפלצת? 'השטן מביר נבאללה?'". מונא סיפרה כי היא עצמה כואבת את האירוע ששינה גם את חייה שלה. "לא רציתי לרצוח בן אדם", היא ניסתה להתגונן. "זה כל הזמן כואב לי. חלאס. אין מה לעשות".
מונא טענה כי המהלך שהובילה לא נועד להביא למותו של רחום, אלא להחזיק בו כקלף מיקוח בעסקת שבויים עם ישראל - כמו זו שהוציאה אותה מהכלא הישראל, אחרי 10 שנים מאחורי סורג ובריח. "חשבתי שזה ייגמר כמו חטיפה", היא הסבירה. "כמו המצב של איך שאנחנו השתחררנו. אותו הדבר כמו גלעד שליט".
בפרק הזמן שחלף מאז צאתה אל החופש הספיקה מונא להתרגל לחיים החדשים מחוץ לכתלי הכלא. "זה משהו חדש לגמרי. עולם אחר", היא תיארה את חייה בטורקיה. "זה לא כמו ישראל או כמו פלסטין וירושלים. הכל הפוך ומודרני. למדתי קצת את השפה שלהם. מתייחסים אלי בסדר גמור ואפילו עשיתי סקי".
"לא התגעגעתי ליהודים ולכלא, אפילו קצת שכחתי אותם"
אבל גם בגלות היא משתדלת לעקוב היטב אחר ההתפתחויות בארץ ובשטחים - בין היתר, דרך עיניים ישראליות. "אני מעודכנת כל הזמן וקוראת חדשות. זאת לא בעיה. גם חדשות בעברית, באתר שלכם. קראתי את כל מה שכתבו עליי".
מה שבכל זאת חשוב למונא להשליך אל פח הזבל את ההיסטוריה האישית שלה הוא את אותן 10 שנים שהעבירה בכלא: "לא התגעגעתי ליהודים, לכלא ולסוהרים. אני אפילו קצת שוכחת אותם". כבר בראשית תקופת מאסרה בלטה מונא בנוכחותה, עד שהפכה למנהיגה הבלתי מעורערת של האסירות הביטחוניות. במרוצת השנים, נקשרו סביבה סיפורים רבים אודות משטר האימים שהנהיגה בבית הסוהר, הן נגד הסוהרים והן נגד אסירות אחרות - במיוחד אלה שהיו מזוהות עם חמאס.
בשב"ס סיפרו כי נהגה להתעלל באסירות שלא שעו למרותה. "אנחנו לא היינו במלון חמישה כוכבים", היא אמרה בשיחה. "לא היינו בקייטנה כמו שהיו אומרים כל הזמן. אנשים שאומרים את זה, במיוחד בשב"ס, יודעים שזה שקר - אבל זו הדרך היחידה שלהם לפגוע בי. לא התעללתי באף אחד. היו אנשים שלא אהבו אותי, כמו בכל מקום. במיוחד הקטע של הבנות - כן, יש קנאה".
היא סיפרה כי זכתה למעמד רם גם בעיניי הסוהרים: "הרבה אנשים מתוך שב"ס העריכו אותי מאוד. היה להם כיף לדבר איתי, הם היו קוראים לי למשרדים שלהם רק כדי לשאול ולהתעניין. זה לא היה כמו שאנשים חושבים - רק מלחמות ובעיות. להיפך. היינו גם שותים קפה בכיף. היו הרבה דברים טובים".
מעט אחרי שחרורה מהכלא, כשהגיעה לטורקיה, ביקר אותה שם יו"ר הרשות אבו מאזן. הוא ספג ביקורת נוקבת מהצד הישראלי על אותה הפגישה, שעבור מונא הייתה אולי אבן בדרכה למלא תפקיד הנהגה מחוץ לשטחים. "אנשים סביבי אומרים שיש לי כריזמה של מנהיגה, אבל אני לא כל כך אוהבת פוליטיקה", היא סיפרה. "אני מרגישה שאני רוצה להיות מנהיגה אחרת. אני בן אדם שלא מקבל שמישהו יגיד לי מה לעשות - ישר אני עושה ההיפך".
בניגוד לקו התקיף שמגלים כלפיה בארץ, היא הבהירה כי "עם ישראל הייתי עושה משא ומתן ומדברת, כי אני בטוחה שאני יכולה לקבל הרבה. אני יכולה לשכנע ואני יכולה לקחת". עם השאיפה הזאת החלה מונא גלות אישית שתימשך שנים ארוכות, עד שתורשה לשוב לשטחים ולהתאחד עם בני משפחתה. היא מקווה שעד אז, תדעך השנאה העזה שרוכשים לה בישראל.