במבט ראשון, כשמסתכלים על זואי, בן והבנה, אפשר לטעות ולחשוב שמדובר בחבורת תיירים שהגיעו לישראל בחופשת הקיץ רגע לפני שהם חוזרים לקולג' האמריקני או לכיכר פיקדילי בלונדון. אבל מאחורי החיוכים של הצעירים הללו מסתתרים סיפורי חיים יוצאי דופן, מוטיבציה ואהבת הארץ.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בחודשים הקרובים יעלו השלושה על מדים ויצטרפו לשורות צה"ל כחיילים מן המניין, ובתקווה כלוחמים. "אני לא ארגיש כמו ישראלית אמיתית אם לא אשרת בצה"ל", מכריזה זואי גולדשטיין מניו ג'רזי. זואי, שנולדה בסין, חיה בבית יתומים ומשפחות אומנות עד שאומצה על ידי משפחה יהודייה כשהייתה בת שנתיים.
בגיל 20, לפני שהתחילה ללמוד באוניברסיטה, התגוררה זואי בארץ במשך תשעה חודשים, למדה והתנדבה. אבל בזאת לא הסתיים הרומן שלה עם ישראל. היא החליטה לחזור עם גרעין צבר של תנועת הצופים לישראל ולהתגייס לצבא. "זו הייתה התקופה המאושרת בחיי", היא מודה, "התאהבתי במדינה, התאהבתי באנשים שחיים את החיים וכל רגע".
כשבישרה למשפחתה על ההחלטה להיפרד מהאזרחות, חשבה האם בהתחלה שמדובר ב"ג'וק" קטן שיעבור, אבל אחרי כמה שיחות שכנוע, הביעה תמיכה בבת מלאת המוטיבציה: "היא קיבלה את זה בדאגה, אבל בהבנה".
עכשיו ממתינה זואי בציפייה לחודש נובמבר ומקווה לשרת כלוחמת עוקץ או קרקל. "העיקר שיהיה קרבי", היא מדגישה. מה לגבי קשיים? "זה רק הופך את זה לשווה ומתגמל יותר", משוכנעת זואי.
"המכשולים רק מחזקים"
גם הבנה פדר-הוגאבוק, בן לאב אפרו-אמריקני ואם יהודייה מסן-פרנסיסקו, כבר סופר את הימים עד הגיוס. "ליחידה קרבית, רק קרבי", הוא מדגיש.
בשנה האחרונה פקדו את משפחתו של הבנה טרגדיות, שחיזקו בו את הרצון לערוך שינוי. בנובמבר מת אביו ושלושה חודשים לאחר מכן מתה גם אחותו. "הבנתי שאני שונה מהחברים שלי ויותר בוגר מהם", הוא מסביר. "יש הבדל עצום בין בני 19 בארה"ב ובישראל. שם הם חוגגים כל הזמן ולא ממוקדים על החיים שלהם, ואילו כאן בגיל הזה כבר מפקדים על חיילים. אחראים על חיים של מישהו אחר, מגנים על המולדת ועל בני המשפחה והחברים שלהם. זה מצב תודעתי אחר".
החיבור המיוחד של הבנה עם ישראל נוצר למעשה בקיץ לפני כשנתיים, כשהיה אחראי על מחנה קיץ לילדים באשדוד. שם חווה את מה שהילדים הרגישו כשרצו למקלטים ולמרחבים המוגנים. "זה הכה בי פשוט", הוא נזכר. "הרגשתי שאני אחראי עליהם, שאני חייב לוודא שלא יקרה להם שום דבר רע, שהם לא יצטרכו לפחד".
ובעוד מלש"בים רבים חוששים מהמסגרת הצבאית, הבנה מלא בביטחון עצמי. "בגלל שעברתי הרבה דברים אני יודע שהמכשולים הללו רק יחזקו אותי", הוא אומר. "אני לא נותן לקשיים לעמוד בדרכי".
מי שחלם גולני
אם אתם רוצים לראות את העיניים של בן מוריס נוצצות, רק תגידו לו את המילים "תיזוזים", "פק"לים" ו"ריצות".
מוריס הבריטי בן ה-21 הוא במקור אינדיאני מפרגוואי שאומץ בגיל 6 חודשים, וגדל בבית יהודי ציוני. כשהיה באולפן בישראל פגש חניכים מארה"ב שעלו דרך גרעין צבר של תנועת הצופים והלהיבו אותו לגבי התכנית והתמיכה הקבוצתית שהיא מציעה.
בעבר סבל מוריס מבעיית משקל, אך בעזרת כוח רצון הצליח להשיל לא פחות מ-40 קילוגרם ומסתכל כעת על היעד הבא: יחידה קרבית. "אני אוהב את האימונים - גם את הצד הפיזי וגם את הצד המנטלי", הוא מסביר. "הם הופכים אותך לבן אדם חזק יותר".
"החלום הוא גולני", מצהיר הצעיר בן ה-21 בנחישות. "כשאני רואה חיילים אני חש כבוד ענק כלפיהם. הם מייצגים את הגשמת החזון הציוני, ואני גם רוצה להיות חלק מזה".
כמו חבריו, גם מוריס התאהב בישראל. "מצאתי כאן שלווה", הוא משתף,."ההורים והחברים אומנם היו מודאגים, אבל הם הבינו שזה הכי טוב בשבילי".
"תנועת הצופים מפעילה את תכנית 'צופים גרעין צבר', המהווה את פרויקט הדגל של עידוד העלייה לישראל, בתמיכת משרד הקליטה ובסיוע 'נפש בנפש' זו השנה ה-22", מציין גל בן שימול, מזכ"ל תנועת הצופים. "התנועה מאתרת את חניכי גרעין צבר באמצעות שבטי הצופים ושליחיה הפועלים בתפוצות, מכינה את הצעירים והצעירות לקראת העלייה, ומלווה את החניכים בארץ החל מהקליטה בקיבוצים, לאורך כל שירותם הצבאי ואחריו. תכנית זו למעשה מגשימה את ערכי תנועת הצופים בהם ציונות ואהבת הארץ, לא רק בקרב החניכים בישראל אלא גם בקרב יהדות התפוצות. אני מברך את חניכי צופים גרעין צבר שהגיעו השנה לישראל ומקווה שהם, בדומה ל -74% מהחניכים שכבר עלו דרך הפרויקט, יישארו בארץ בתום השירות הצבאי".