המצב המעורער בסוריה והקרבות הנמשכים בין המורדים למשטרו של הנשיא בשאר אסד, העלה חשש שהנשק הכימי ברשותו של אסד יגיע לידיים עויינות ויכוון כלפי ישראל. למרות שבממשלה מודאגים מהאפשרות הזו, נראה שפועל לא נעשו מספיק פעולות כדי להכין את התושבים בישראל לאפשרות שהתרחיש יהפוך למציאות, כפי שפורסם הבוקר ב"הארץ".
לצד האיום בהתקפה, נשאלת השאלה על חלקה של ישראל בתחום ההגנתי, כדי להיערך לאפשרות שנשק כימי אכן ייפול לבסוף בידיים מסוכנות. לפני כארבע שנים, אחרי התחבטויות ממושכות, החליטה הממשלה על חלוקה מחודשת לציבור של ערכות מגן. כעבור עוד כשנתיים של קרבות בירוקרטיים, אף התקבלה החלטה נוספת על מימון מלא של הפרויקט, באופן שיבטיח ערכת מגן לכל אזרח. ההחלטה לא מומשה. "עד היום לא ראינו שקל נוסף, מעבר למה שהוחלט מראש", אומרים בצה"ל.
עד כה חילק פיקוד העורף ערכות מגן לכ-53% מתושבי המדינה. בקמפיין חדש של רשות הדואר, שעלה לאחרונה באינטרנט, אף הוצגה הטענה באופן דרמטי במיוחד: "כ-4.2 מיליון אזרחים הצטיידו בערכות מגן. נותר מלאי מצומצם ביותר".
לגבי 47% האזרחים הנותרים, מסבירים בצבא שהבעיה אינה קשורה כעת בנכונותם של התושבים להצטייד, אלא בשתי מכשלות אחרות: תקציב ויכולת ייצור שנתית. תיאורטית, כדי להצטייד בערכה לכל תושב, דרוש תקציב נוסף של 1.3 מיליארדי שקלים. אבל קיימת גם בעיה של קצב הייצור.
שני מפעלים עוסקים היום בערכות - "שלאון" בייצור ו"סופר-גום" בשיקום ערכות ישנות. גם אם היה להם תקציב ושני פסי הייצור היו עובדים בשיא הקצב, נראה שיידרשו שנתיים כדי להשלים את מספר הערכות הדרוש. אין שום אפשרות להאיץ את הקצב מעבר לכך. ובניגוד לעבר, ישראל גם אינה יכולה להסתמך כמעט על רכש ערכות ממאגרים בחו"ל. ייצורן של ערכות מגן לשוק האזרחי פסק למעשה בעולם אחרי תום המלחמה הקרה.
מינהלת ערכות המגן פועלת היום עם תקציב שנתי של 163 מיליון שקל. הסכום הזה מספיק כדי לשמר את שני פסי הייצור מתפקדים ולהחזיק בחיים את קווי החלוקה. היום, מיוצרות ומחולקות בין 30 ל-40 אלף ערכות בחודש. כמעט כל מה שמיוצר - מחולק. הפיקוד אינו מחזיק במאגרים רזרביים של ערכות תקינות, למעט שני חריגים: ערכות שתאריך התפוגה שלהן קצר יחסית (בעוד כשלוש שנים) שיחולקו רק במקרה חירום, וערכות נוספות לילדים, שצה"ל מעדיף שלא לחלק כעת, כדי לא ליצור מצב שיהיו במשפחה ערכות לילדים אבל לא להורים.