שמונה לוחמים קיבלו היום צל"ש על תפקודם במהלך מבצע "עופרת יצוקה". אחד מהלוחמים הוא רב-סמל (במיל') זיו, פרמדיק ביחידת 669, מי שהציל את חייו של סג"מ אהרון קרוב, הפצוע הקשה ביותר ב"עופרת יצוקה", שנשאר בחיים רק בנס - ובזכות גבורתו של רב סמל זיו.
"אני זוכר את כל מה שהיה דקה לדקה, שניה לשניה", משחזר זיו את מה שקרה באותו הלילה. "באותו לילה, ה-14 בינואר, סמוך לשעה 1:30 בלילה, קיבלנו הזנקה מבסיס חיל האוויר בדרום בו ישבנו בכוננות. תוך כדי העלייה למטוס אנחנו מקבלים פרטים על ארבעה פצועים בצפון הרצועה, בהם אחד אנוש שנשקפת סכנה מיידית לחייו".
הצוות הקרקעי חבר לצוות המוטס והעביר למטוס ארבעה פצועים, בהם קרוב. "הכוח הקרקעי הכניס אותם למטוס ביעילות בחשיכה מוחלטת והמראנו מיד לישראל", משחזר זיו. "בשנייה הראשונה בה התאפשר לנו להדליק מעט אור בתא המסוק, אני רואה את אהרון ואת הפציעה החמורה ממנה הוא סבל ומזהה שהוא ממש נושם את נשימותיו האחרונות , שחייבת התערבות מיידית כדי לפתוח לו נתיב נשימה בהתערבות כירורגית".
עשינו הכל כדי להציל חיים
זיו החדיר צינור אוויר לצווארו של קרוב במהלך הטיסה, ובכך בעצם הציל את חייו. "האמת שבשניות ובדקות הראשונות אין כל מקום לאמונה, אלא צריך לעשות כל מה שצריך כדי להציל חיים. אנחנו לא עוסקים בשאלה אם יש סיכוי או אין, אלא עושים הכל. הבנתי שאם לא נפתח לו נתיב אוויר הוא ימות עוד בשלב הטיסה".
הצוות הרפואי המוטס כלל לא הכיר את סיפורו האישי של קרוב או של הפצועים האחרים. "לא ידענו שהוא התחתן רק שבוע קודם , מבחינתו קיבלנו ארבעה חיילים אלמונים. במהלך היום חזרנו לפעילות מבצעית, בשמונה ראינו חדשות ושמענו לראשונה את הסיפור האישי שלו ושל משפחתו ולמדנו שמדובר בלוחם צעיר שרק התחתן, וכל הצוות התרגש מאוד והתפללנו להחלמתו", הוא מספר.
לדברי זיו, ביחידת 669 עוקבים כדבר שבשגרה אחר מצבם של פצועים אותם הם מפנים, מדי יום. "הסיפור של קרוב נגע ללבנו באופן אישי", הוא מספםר. "עקבנו אחר מצבו כל יום, שמענו שמצבו משתפר ושהוא פקח את עיניו וחזר להכרה מלאה. כשהשתחררנו מהמילואים הדבר הראשון שעשינו זה נסענו לבית החולים לבקר אותו".
סג"מ אהרון קרוב מדבר למצלמה
12 שעות אחרי החופה הוא כבר היה בתוך עזה. התואר "חתן טרי" התנגש בתואר "סג"מ בצנחנים" - והצבא ניצח. אהרון קרוב וחייליו עברו בין הבתים מאתרים אמצעי לחימה - עד למטען שהלם בו, שאחריו הוא הוגדר כפצוע האנוש ביותר במבצע "עופרת יצוקה".
הבחור שהוריו ואשתו התבשרו שנהרג נשמע בתחילת החודש אחרת לגמרי. "נפלא", עונה קרוב בתשובה לשאלה מה שלומך. "הסכמתי להתראיין למצלמה כי אני רוצה להגיד כמה דברים לעם ישראל ולכל האנשים שהתפללו עליי", הוא מסביר.
"ידענו שאני צריך לצאת לקרב"
"אני רוצה להגיד תודה, אם הייתי יכול לנשק כל אחד ואחד אז הייתי עושה את זה", אומר אהרון. אז דרכנו הוא מבקש עכשיו להודות לכל האלפים ששלחו לו מכתבים עליהם הוא עובר לאט לאט. קרובת משפחתו הכינה עבורו ספר שלום ובו רק טוקבקים שאנשים כתבו על סיפורו.
הימים לפני שנה היו ימי הקסאמים והגראדים על באר שבע, על אשקלון וקריית גת. צה"ל נערך לכניסה לעזה וסגן משנה קרוב משתחרר הביתה יום לפני חתונתו. "התחתנו, היה נפלא, ואז הלכנו לבית שלנו בקדומים, התקשר אליי המ"פ ואמר לי 'אתה צריך לחזור'", מספר קרוב. "אני ואשתי בכינו ובסופו של דבר הלכתי לצאלים. גם היא וגם אני ידענו שאני צריך לצאת לקרב. כי אני עם החיילים האלה מההתחלה".