במשך שמונה שנים לא אפשרו אנשי מערכת הביטחון ורשות בתי הסוהר לתעד את "צבא המפגעים" שמתגורר מאחורי סורג ובריח. כולנו מכירים אותם בתור האסירים הביטחוניים הפלסטינים, הם הנחשבים לסמל המאבק בישראל, ומוחזקים בעשרה בתי כלא שונים באגפים נפרדים. התנאים שונים מכלא אחד למשנהו, אך הדבר אינו משפיע על העובדה שבכל בתי הכלא יש להם טענות זהות.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"אנחנו זוכים לביקור אחד בחודש", סיפר אחד האסירים שנשפט ל-15 שנות מאסר אותן הוא מרצה בכלא קציעות שבדרום. "אני כמעט 8 שנים לא נגעתי בילדים שלי והם לא מבינים למה. אנחנו מקבלים עיתון פעם בשלושה חודשים. עיתון בערבית לא נכנס לאגף הזה, ובנוסף גודל החצר שבה ניתן לטייל הוא 7 מטרים בלבד".
האסירים בכלא קציעות טועניםגם כי קיימת צפיפות גבוהה במיוחד בתאים של האסירים הביטחוניים, "יש 10 בני אדם בתא ויש גם מטבחון קטן. יש בתי כלא במדינת ישראל בהם יש תנאים יותר טובים מפה", הם מספרים. אסיר אחר טורח לציין כי בתא ניתן לקלוט עשרה ערוצים בטלוויזיה.
4,000 שקלים למשפחת אסיר
בכלא קציעות מוחזקים אסירים ביטחוניים המרצים עד עשר שנות מאסר. מדובר במחבלים בהם רוצחים מכל ארגוני הטרור. הם מופרדים בכלא על פי ההשתייכות הארגונית שלהם. באגף בו מוחזקים אסירים של תנועת "פת"ח" טענו הדיירים כי הם זוכים בכספים שמועברים למשפחותיהם על ידי הרשות הפלסטינית. "לכל אסיר מותר לקבל 400 שקל, אבל זה תלוי במספר השנים שאנחנו יושבים. יש ממוצע של 4,000 שקלים למשפחה", אמרו האסירים.
מנגד, מפעילים הסוהרים מאמצים כבירים בכדי למנוע מהאסירים בבתי הכלא העברת חפצים. "תפקידנו לבדוק את כל מה שנכנס", הסביר לנו אחד הסוהרים במתקן הכליאה.
שביתת רעב? האסירים רוכשים אוכל בקנטינה
הנוהל לפיו האסירים מבשלים לעצמם הופסק לפני כ-7 שנים, אך למרות זאת, נושא המזון ממלא חלק ניכר מסדר היום של האסירים. הם משלימים את הארוחות מהמטבח ברכישת מוצרים מהקנטינה. מאחר שהאסירים הביטחוניים "מבלים" 19 שעות ביום בתאים, הם משקיעים הרבה מחשבה באופן שבו ינהלו את הסעודות.
"אנחנו קונים את המוצרים ביחד מהקנטינה, ושמים את כל המוצרים ביחד בתא. אחר כך עושים סדר ומתחילים לחלק את זה למהלך החודש. כל האגף קונה יחד. לפעמים אנחנו קונים ב-60 או 70 אלף שקלים לכל האגף בכל חודש".
התמונות מהארוחות אינן עולות בקנה אחד עם הדיווחים החוזרים ונשנים ברחוב הפלסטיני אודות שביתות הרעב. "בתקשורת הפלסטינית מדווח כל הזמן על שביתות - אבל אין שביתות רעב. לפעמים הם מחזירים 3 ארוחות כאמצעי מחאה, אבל הם ממשיכים לאכול מהאוכל שלהם בקנטינה", סיפר אחד הסוהרים.
בתוך קרב המוחות שמתנהל בין הסוהרים לאסירים, נדמה שהכלא ממתן את הלהט של האסירים ומשקיט קצת את הדחף האישי לאלימות. אבל בעיקרו של דבר, אין מתחוללת בין החומות מהפיכה רעיונית. רבים רואים את עצמם ככאלו ששילמו כבר את המחיר הלאומי ופינו את הדרך לצעירים מהם, שעוד לא טעמו את הכלא. במשוואה שבין הרחוב הפלסטיני לבין האסירים הביטחוניים, האסירים משפיעים הרבה יותר על הרחוב מאשר להפך.