ראש הממשלה צריך להתערב בפרשת גלנט. המהלך הארוך והמתוקשר לבחירת הרמטכ"ל, אותו התחיל שר הביטחון אהוד ברק לפני חצי שנה, לא הניב את התוצאה הרצויה. במקום תהליך נקי ומוארגן, נוצר מצב שלא זכור כדוגמתו.
נקודת המוצא לגבי תפקיד הרמטכ"ל שגויה לחלוטין. זו אינה זכות מותנית. טובי האלופים לא היו רמטכ"לים. במירוץ הנוכחי, היה מועמד אחר לתפקיד, מנוסה לא פחות מגלנט, שסירב להיכנס לתפקיד בטענה שאין לו הניסיון הדרוש מספיק. הרמטכ"ל צריך להיבחר ולא להתמודד, זו צריכה להיות שליחות ולא קריירה.
יואב גלנט חי היום בתחושה שיש פער בין המעשים שלו ובין התרגום או הפרשנות של המבקר על מעשיו. לכן לא יוותר. מנגד, אם שתי הנקודות הבעייתיות עליהן הצביע המבקר, לפיהן גלנט נתן תצהיר שקר, יתבררו כנכונות מול היועץ המשפטי לממשלה, יואב גלנט לא יוכל להיות רמטכ"ל וייתכן שיפרוש מעצמו.
גלנט מצידו עומד על ההבדל שבין "אי אמירת אמת" לבין "שקר". לדבריו, לא הייתה רמיה או הטעיה מכוונת מצידו. זו הנקודה עליה עורכי הדין שלו יצטרכו לעבוד מול היועץ המשפטי לממשלה.