מכתב ההתפטרות של דוד אלעזר מתאריך שניים באפריל מתחיל במילים: "גברתי ראש הממשלה, זה עתה קראתי קריאה ראשונה את דוח הוועדה, אני משוכנע שנעשה לי עוול". 37 שנה אחרי, כמעט בלי התראה מוקדמת, מגיע סוג של זיכוי ציבורי בזכות פרוטוקולים שחושפים את מה שהתנהל בחדרי הישיבות של צמרת השלטון במהלך מלחמת יום כיפור.
"זה בהחלט מטלטל", אומר בנו של דוד (דדו) אלעזר, יאיר אלעזר. "לא ברמת העובדות, אלא ברמת החוויה הציבורית. האנשים המבוגרים יודעים פחות או יותר מה היה במלחמה ההיא, אבל דור צעיר שלא יודע כלום, לומד שהייתה מלחמה, היה מחדל, ושאמרו לרמטכל ללכת הביתה - וזה סיכום שאני לא אוהב".
"ועדת הגרנט ביקשה לרצות את העם"
37 שנים אחרי, בנו של דדו טוען שידע את מה שנחשף השבוע בזכות אותם רישומים. בתזכיר
שהגיש דדו לרבין אחרי המלחמה, כשכבר לא היה רמטכ"ל כתב טקסט פגוע מאוד. "הוא היה פגוע נורא, והיה בו המון זעם נגד הוועדה, ונגד שר הביטחון שבעצם יצר את הוועדה", אומר היום בנו.
למרות הכל מדגיש יאיר שלא תמיד הייתה אווירה קודרת אחרי המלחמה. "היה פרק נחמד של החיים, שאני גם נורא נהניתי ממנו כי לראשונה היה לי אבא בבית", אמר בנו שהיה בכיתה ב' כשהמלחמה פרצה. שלוש שנים אחר כך הלך דדו לעולמו. והוא נפטר כשאתה בן עשר.
יש לו ביקורת רבה על עבודת וועדת הגרנט שפסלה את התנהלות אביו שלא לצדק, לטענתו. "דיין היה מאוד מתוחכם. הוועדה בחרה לא לעסוק בהצלחות, רק בשלושת הימים הקשים". לדברי יאיר אביו הכין את הצבא למלחמה, בידיעה ברורה שהולכים למלחמה. " הוועדה חיפשה את הדרך לרצות את העם ולהגיד: ' פתרנו את הבעיה, בואו נמשיך קדימה'".