בשעת מלחמה ישראל צפויה להתמודד עם מספר רב של הרוגים בגזרות השונות, ועל כן מכינים במערכת הביטחון תכניות מגירה לטיפול בזמן אמת. עם זאת, בפיקוד העורף מצביעים על פערים בטיפול בחללים אזרחיים. בגיליון האחרון של כתב העת הצבאי "מערכות", מפרט רב פיקוד העורף, רב-סרן שי גודי, שלב אחר שלב, את הטיפול בהרוגים בשעת חירום.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
שלב א' - הזירה (האתר שנפגע)
בגלל שבשעת חירום אין ביכולתה של משטרת ישראל להתפרס בכל המקומות שבהם צפויים ליפול חללים, באחריותו של פיקוד העורף לסייע בטיפול בחללים באתרי ההרס באמצעות מחלקות איסוף נתונים וחללים שבגדודי החילוץ. משימתן הראשונה היא לאסוף ולתעד כל חפץ בעל חשיבות שיכול לתרום לזיהוי החלל: צילום החלל עצמו, צילום הבניין והחדר שבהם הוא נמצא, בגדיו, חפצים שנמצאו לידו או עליו וכדומה.
לאחר איסוף החלל ונתוניו מהשטח, הוא יועבר לתחנה לריכוז חללים שברשות המקומית. עם העברת החלל עובר הטיפול בו מפיקוד העורף לרשות העליונה לפס"ח (פינוי, סעד וחללים).
שלב ב' - התחנה המרחבית לריכוז חללים (תר"ח)
בישראל ישנם 19 אתרים פוטנציאליים לפתיחת תחנות מרחביות לריכוז חללים. המחלקה לזיהוי פלילי של המשטרה יכולה לשלוח צוותים לזיהוי חללים רק לשתיים מהתחנות האלה בו־זמנית. כל בעלי המקצוע הרלוונטיים של משטרת ישראל ירוכזו בתחנות ריכוז החללים כדי לאסוף נתוני זיהוי מדעיים: טביעות אצבע, מרשמי שיניים, סימנים רפואיים ודי־אן־אי. את המעטפת האדמיניסטרטיבית תעניק כל רשות מקומית שבתחומה נפתחה תחנה לריכוז החללים.
בכל תחנה כזאת ייפתח תיק לכל חלל, ובו ירוכזו כל הנתונים שהגיעו מהזירה וכל הנתונים המדעיים שהפיקו הצוותים המקצועיים. אי אפשר להסתפק בזיהוי החלל על פי הממצאים מהשטח, ויש להשיג זיהוי מוחלט - למשל באמצעות טביעות אצבעות המצויות במאגר הממוחשב של המשטרה או באמצעות השוואת צילומי השיניים של המת לצילומי השיניים שלו מהתקופה שבה היה מטופל אצל רופא שיניים. בהיעדר ראיה חד משמעית כזאת, יש צורך להשיג קצה חוט אל חייו כדי להשיג זיהוי ודאי. את זה ניתן להשיג באמצעות מרכז המידע למשפחות.
שלב ג' - מרכז המידע למשפחות
מרכז המידע למשפחות ייפתח במקביל לתחנה המרחבית לריכוז חללים ויאיישו אותו עובדים סוציאליים של הרשות המקומית וחוקרים של משטרת ישראל. במרכז המידע יקבלו המשפחות תמיכה ועידוד ובו ימסרו מידע מפורט ככל האפשר על כל אחד מיקיריהן הנעדרים: בגדים שלבש, צבע שיער, צבע עיניים, המקום האחרון שבו שהה, הזהות של רופא השיניים שלו וכד'. במרכז המידע גם יילקחו מהמשפחות דגימות די־אן־אי שישמשו להשוואה עם הדי־אן־אי של החללים.
שלב ד' - זיהוי החלל
זיהוי החלל הוא השלב האחרון בתהליך והוא נעשה באמצעות השוואה בין נתוני החלל שהתקבלו לאחר מותו בזירת האירוע ובתחנה המרחבית לריכוז חללים לבין נתוני הנעדר כפי שנמסרו על ידי המשפחות. התהליך הזה נעשה במרכז להשוואת נתונים של משטרת ישראל שבו מרוכזים עשרות חוקרים העוסקים במלאכת ההשוואה כדי להגיע לזיהוי. בתום מלאכת הזיהוי, ובהנחה שלא עברו 7 ימים ממועד הגעת החלל לתחנה, יועבר החלל לקבורה סדורה בבית עלמין. אם לא הצליחו לזהות את החלל בתוך 7 ימים, הוא יועבר לקבורה ארעית עד לזיהויו המוחלט.
פערים בטיפול בזמן אמת
בין פיקוד העורף לרשות החירום הלאומית הוחלט שתחומי האחריות השונים יחולקו שלא כבשגרה, בשל כמות ההרוגים הצפויה. עם זאת, הרב של פיקוד העורף רב-סרן גודי מצביע על פערים רבים במוכנות של ישראל בטיפול בהרוגים בזמן אסון. בין היתר הוא מדבר על פערי כוח אדם, מאגרי המידע החסרים וזמן הזיהוי.
בעניין כוח האדם, משטרת ישראל יכולה לאייש לכל היותר שתי תחנות לריכוז חללים, וזאת עקב מחסור בכוח אדם מקצועי: חוקרי מז"פ, רופאי שיניים ורופאים משפטיים. בנוסף, לישראל אין עדיין מאגר מידע ביומטרי של כל אזרחיה.
באשר לזמן זיהוי, הוא כותב כי איסוף הנתונים הביומטריים מכל חלל בתחנה לריכוז חללים נמשך בין שעה וחצי לשעתיים. "במשמרת של 24 שעות ובשני 'קווים' של איסוף נתוני זיהוי ניתן להגיע לכל היותר לאיסוף נתוני זיהוי של עשרות חללים ביום", מציין גודי. "הפערים האלה - החוסר במאגרי מידע ביומטריים זמינים והמחסור בכוח אדם נוכח תרחיש הייחוס של אלפי חללים בעת אסון - הם צוואר בקבוק בתהליך הזיהוי של חללים".
בתום מאמרו מציע גודי פתרונות על מנת לסגור את הפערים בתחום. בין היתר הוא קורא להגביר את שיתוף הפעולה בין הגופים, לשנות את החקיקה כך שלרופאים נוספים תהיה סמכות לזהות חללים וכן קרא לקדם במהירות הקמת מאגר ביומטרי.
לפניות לכתב: Matanh@ch2news.tv