בלילה החשוך והנורא של 4 בפברואר 97', שבו התנגשו באוויר שני מטוסי יסעור בדרכם לדרום לבנון, שימש זאב לוין כרב אוגדה 91 בגזרת הצפון - והיה בין הראשונים שהגיעו לזירה הקשה. במשך השנים שחלפו אחרי האסון, לא סיפר הרב לוין לאיש עד כמה המראות הקשים של אותו הלילה וליווי תהליך זיהוי החללים הותירו בו חותם עמוק: "השמות חרוטים לא רק בסלע אלא גם אצלי בלב. זה דבר שאי אפשר לעבור לידו. אתה חי אותו, אתה נושם אותו, הדבר הזה נשאר כל הזמן".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
אלא שהצלקת הלאומית של האסון השפיעה עליו באופן פרטי. הוא לקה בסוכרת כרונית שפגעה במצבו הבריאותי. במשך קרוב ל-18 שנים נאלץ הרב לוין להיאבק במערכת הביטחון על הכרתו כנכה צה"ל, שאותה קיבל רק לאחרונה.
"תמיד ידעתי שאני צריך לתרום, לתת, לעשות למען הצבא", אמר הרב לוין. "לא נתפס אצלי שאני אבוא ואתחיל לבקש שהצבא ישלם לי. אבל שוכנעתי שבעצם אני לא מבקש משהו שלא מגיע לי, אלא כשם שאני מקבל שכר ופיצוי על שנות השירות, גם על הפגיעה שנעשתה לי בתקופה הזאת אני זכאי לבקש פיצוי".
עו"ד מרב וייס קרטיה, המתמחה בתביעות נכי צה"ל, הוסיפה ואמרה כי במשך זמן רב ניסה הרב לוין להוכיח שיש קשר בין המחלה שלו ובין אירוע אסון המסוקים. "בית המשפט דחה את טענת קצין התגמולים שאמר שהרב היה מורגל לאירועים מסוג זה. בית המשפט קיבל את הטענה שהאירוע הזה היה חריג וחריף בכל קנה מידה", אמרה.
המקרה של רב אוגדה 91 לשעבר אינו מקרה חריג בקרב אנשי כוחות ביטחון והצלה שמגיעים לזירות קשות, ולכן חשוב לו להעביר מסר גם לאחרים: "אני חושב שמי ששירת למשל בצוק איתן או באירועים אחרים במסגרת הצבא, בהחלט ראוי שהצבא ייתן לו את מה שמגיע לו".