גם חבריו למחלקה של דני (שם בדוי) לא יודעים, אפילו אחרי כמעט שנתיים של היכרות צמודה, מה עבר עליו לפני שהפך ללוחם נח"ל בגדוד 931. סיפורו של מי שהסתבך בימי התיכון במעשים פליליים אבל התעקש והתגייס לחטיבה הירוקה הוא דוגמה למהפך נדיר שהופך מסלול חיים. כמוהו, גם עמוס והאילו עברו את מכינת "צור שלם" שבגליל למרות רקע לא פשוט והשתלבו במסלול קרבי.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
דני שגדל בעיר גדולה במרכז מעיד על עצמו שתמיד חלם להיות לוחם והיה נער רגיל, עד שבאמצע התיכון משהו השתבש. "נפלתי לשטויות", הוא מתאר. "חברים שהכרתי פעם התחילו לגנוב אופנועים, נתנו לי לנהוג בזמן שעוד לא הצלחתי להוציא רישיון, זה היה סיפוק אדיר. גנבנו 5-4 אופנועים עד שתפסו אותנו".
המחיר היה לא פשוט: חודשים במעצר בית. בזמן שהחברים לומדים, לדני היה כתם פלילי שהשאיר אותו מאחור - בלי בגרויות, עם עתיד בסימן שאלה. "בסוף התקופה שמעתי שחבר מהכיתה הולך לגיבוש במכינה. בית המשפט אישר ויצאתי".
אחרי שהתקבל למכינה ולמד עיבוד שבבים ממוחשב, זכה לסיוע כדי לנסות לשכנע את צה"ל לגייסו למרות הרישום הפלילי, אחרי שכבר סורב. "לא יודעים עליך כלום חוץ ממה שכתוב בפרוטוקול, לא מאמינים בך. למרות הכל התעקשתי שהחלום זה קרבי, הפסיכולוגית של המכינה עזרה - ובסוף קיבלו אותי. כשהודיעו לי הייתי כל-כך שמח".
בשנה האחרונה דני מגשים את החלום. במבצע צוק איתן, כשעוד היה באימון מתקד, בעיקר שמר בגבול עזה. עכשיו, גם במהלך החג, הוא וחבריו נמצאים במוצב בחרמון. לאורך כל המסלול האינטנסיבי, עד לעצם היום הזה, איש מחבריו ליחידה לא יודע על עברו. "לא סיפרתי לאף אחד, התביישתי. אני לא אוהב להיזכר בסיפור הזה, מעדיף ללכת קדימה".
"אנשים לא האמינו שאלך בדרך הזאת", דני נזכר, וכשנשאל על המסר לאחרים הוא משיב: "אם לבנאדם שעשה יש את הרצון והוא מספיק חזק, אפשר לצאת מזה. יש מיליון ואחד דברים שאפשר לעשות ולצאת מזה כדי לחזור לשורה".
"לא הייתי בקשר עם ההורים אף פעם"
סיפורו של ע', חברו לגדוד של דני שגדל בחדרה, מראה שאף פעם לא מאוחר. בית של ממש לא היה לו בשום שלב. "הייתי הילד השלישי, הכי צעיר, ואני לא זוכר שהייתי בקשר עם ההורים שלי אי פעם", הוא מספר. "האחים שלי עזבו כשהייתי קטן יחסית. מאז אני פשוט מתגלגל מפה לשם".
ע' הסתובב ברחובות, גר אצל חברים ולדבריו לא זכה מעולם ליחס וחום של אמא או אבא. בחייו הקצרים עבר שש מסגרות לימודיות אחרי שבכל פעם מחדש נפלט בעקבות חוסר התאמה או מקרי אלימות. לאחרונה סולק גם מקיבוץ שבו התגורר.
"הבית שלי זה סוג של מחסן. יש שם דברים כמו מגבות וסדינים, אבל לא הייתי שם, הייתי בחוץ כל הזמן. מאז ומתמיד הייתי בא, שם דברים והולך. רק בחודש-חודשיים האחרונים התחלתי ממש לגור שם, לישון שם, לחיות שם כאילו זה הבית שלי".
ע' נזכר במקרים שהותירו בגופו צלקות. "זרקו עליי קלשון בגיל קטן, אני לא כל כך זוכר מה היה שם", הוא מספר על אחד המקרים. "אמא כעסה על אחותי, זרקה איזה מטאטא והשפיץ פשוט נכנס לי לראש", הוא מספר על תקרית אחרת.
"היום אני לא כל כך בקשר עם המשפחה", הוא מספר. "יש לי אח ואחות שלא ראיתי כבר כמה זמן. הייתי בחתונה של אחי, חוץ מזה לא פגשתי אותם מאז שאני ילד. אבא אני יודע שעבר לגור שני בניינים ליד, עבר והשאיר את הבית ריק. אמר שהוא רוצה למכור אותו. אמא - אין לי מושג".
ובכל זאת, אחרי שנדד בין מסגרות, את כיתה י"א התחיל ע' ב"קידום נוער". בסוף השנה התקבל למכינת "צור שלם" והתגייס לאחר מכן לגדוד 931 בנח"ל. לוחם כמו כולם, למרות הקשיים בדרך.
"אני אוהב את הצבא, אפשר להגיד שהצבא והמכינה הצילו אותי. אני לא חושב שמשהו חסר לי", הוא מצהיר. "גדלתי אמנם בלי הרבה דברים אבל למדתי להסתפק במה שיש. יש לי ידיים, יש לי רגליים. אני חי. מה אני צריך יותר מזה? טיפה מים?".
מחכה 10 שנים לאחותו
האילו מספין, עוד בוגר של אותה מכינה שעכשיו משרת בגדוד 931, נולד באדיס אבבה ועלה לארץ עם משפחתו כחודש לפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה. אחותו הגדולה נשארה מאחור. "אמרו שיעלו אותה תוך כמה חודשים כי היא נשואה ללא-יהודי, אבל זה לא קרה כבר 10 שנים", הוא מזכיר.
האחות שנותרה באתיופיה נמצאת במצב בריאותי לא פשוט והאילו מעביר לה מחצית ממשכורתו הצבאית. "אני מוותר על בילויים בשבילה", הוא אומר. האילו שותף בשנתיים האחרונות למאבק במטרה להעלות את אחותו ובני משפחה נוספים של חבריו שנותרו באתיופיה. "היה דיון בכנסת, אמרו שיפתרו את זה. לא קרה כלום בינתיים".
לפני כחצי שנה התגלתה אצל האילו בעיה בריאותית שבגינה יכול היה לקבל פטור משירות (פרופיל 21), אבל הוא לא ויתר - והצליח. "החלטתי לטפל בבעיה ולחזור לחברים, להישאר בקרבי. לפני חודש חזרתי לקו. אין לי מה לעשות כג'ובניק, ככה אני מרגיש יותר תורם. לא נשאר לי הרבה לשירות, עוד שנה".
לפניות לכתב: MatanH@Ch2news.tv