בין 36 מסיימי ומסיימות קורס הטיס הנרגשים, שישתתפו הערב (חמישי) במסדר הכנפיים של מחזור 176, תהיה גם סגן ע' - טייסת מסוקים שעדיין זוכרת את הרגע בגיל 15 בו החליטה: "אני רוצה להיות טייסת". בשיחה עם החדשות Online מספרת ע' על התחושות וגם מתייחסת לביקורת על שילוב נשים בצבא: "אני מבחינתי שווה בין שווים, לא היה לי ספק שאני יכולה לעשות כול מה שהאחרים עושים".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
טקס "מסדר הכנפיים", בו יוענקו כנפי טיסה לבוגרים, יתקיים הערב בסימן 70 שנה לחיל האוויר ולמדינת ישראל: נשיא המדינה, ראש הממשלה, שר הביטחון, סגן ראש המטה הכללי ומפקד חיל-האוויר יחלקו כבוד לבוגרי ובוגרות הקורס, בהם סגן ע'. "יש קצת התרגשות", היא מודה, "לא חשתי אותה עד ממש לאחרונה – אני בעיקר מתרגשת מהטקס, לראות את המשפחה באירוע. אני מתרגשת גם מהמשך הדרך בחיל אחרי הקורס".
ע' מעידה שלא חשה הבדלים בקורס בשל היותה אישה - למרות שרק שלוש נשים מסיימות הערב את הקורס, לצד 33 גברים. "אני מרגישה שכולנו אחים, הדרך שעשינו היא אותה דרך, עם אחווה וחברות. הם מתייחסים אלינו כמו אחת מהן. אני מרגישה שיש שוויון ולא הרגשתי מקופחת, אני מאוד מרוצה מהיחס של המפקדים". על הביקורת נגד שילוב נשים משיבה ע': "אני לא חושבת שלאף בחורה זה צריך להיות עניין, זה תלוי ברצון ובמאמץ להגיע לאן שאתה רוצה, כול אחד יכול".
"חשבתי שקורס טיס זה חלום רחוק"
סגן ע' גילתה לראשונה על רצונה לטוס דווקא בטיול משפחתי בארה"ב בגיל 15: "היינו במוזיאון האוויר והחלל וראינו סרטון – מטוס תובלה ענק שיוצאת ממנו טייסת. העיניים שלי נדלקו ואני זוכרת את הרגע הזה שאמרתי לאבא שלי 'אני רוצה להיות טייסת'. ידעתי שיש הרבה זמן עד הגיוס, חשבתי אז שזה חלום רחוק".
"לקראת הגיוס חשבתי יותר על מודיעין, ללכת בעקבות אחותי, וזה היה הכיוון שלי – ואז התחלתי לקבל את הזימונים לקורס. עם כל זימון עלתה המוטיבציה מחדש וירדה המוטיבציה למודיעין", היא נזכרת. "בגיבוש הייתי עם המון מוטיבציה והיה לי ברור שאני רוצה להגיע למקום שממצה את היכולות שלי. היה לי ברור שאקח תפקיד משמעותי, מאתגר ומלמד – וטיס היה אחד הכיוונים".
עוד לפני התקוות לטוס, ע' טיפחה עיסוק אחר - על הקרקע: "כול החיים שלי, מגיל מאוד צעיר, אני רוכבת על סוסים. בערך בגיל 12 התחלתי לקחת את ה'תחביב' הזה באופן מקצועי – הייתי מתחרה בקפיצות. כול יום היה מתחיל בבית הספר ואז מיד בחווה, נשארת שם עד 22:00-23:00 בלילה".
גם בהפוגות בקורס הטיס ע' לא ויתרה על ביקורים בחוות הסוסים: "זה חלק מאוד גדול בחיים שלי. מתבאסת כשלא יוצא לי להגיע לחווה. להיות עם הסוסים זו חוויה בלתי נשכחת, גם החבר'ה באורווה זה כמו משפחה וספגתי שם כל כך הרבה ערכים ואחריות – לתת לבת 12 לנהל את העניינים בחווה, לנקות את האורוות".
"רק בשלבי הטיסה נפל לי האסימון"
את מוסר העבודה והאחריות מהחווה לקחה איתה הלאה לקורס הטיס: "אין לי ספק שזה תרם לי הרבה בחיים, יש הרבה הקבלות בין עולם הטיס לחווה וכשאני חוזרת בסופי השבוע הביתה אני מאוד מקפידה ללכת לחווה ומדי פעם אני רוכבת ומטיילת, קפיצות עם הרבה אדרנלין בגוף. החבר'ה בחווה מאוד שמחים בשבילי וגאים, הם יהיו הערב בטקס יחד עם המשפחה".
מקורס הטיס הממושך יש ל-ע' בעיקר חוויות טובות: "זה מאתגר ומספק ומלמד ומעשי, למדתי פה דברים שלא הייתי לומדת באף מקום. החוויות היו עוצמתיות בעיניי ולא היה יוצא לי לחוות אותם בשום מקום אחר. אני שמחה על התהליך – שלוש שנים זה לא מעט, ועברתי במהלכן תהליך התבגרות והעמקה - אני מרגישה שספגתי הרבה ערכים כמו הכרת האחר ותרומה לחברה".
עוד נזכרת ע': "בטיסות הראשונות לא חשבתי יותר מדי תוך כדי על כמה שזה מדהים לטוס - הייתי עסוקה בעיקר באתגר, במרוץ להצליח ולתת את כולי. רק בשלבי הטיסה נפל לי האסימון – בטיסות עם חברים מהקורס הבנתי שמה שאני עושה זה כיף לא נורמלי והגשמת חלום מבחינתי, עם הרבה אחריות ורמת מקצוענות מאוד גבוהה".
ע' מצהירה שאינה מקנאת בחברות ובחברים שיוצאים לטיול הגדול אחרי הצבא: "יש רצון לטייל בחו"ל וזה עוד יקרה מתישהו, אולי תוך כדי השירות. מצד שני אני רגילה מאוד לעבוד כל הזמן ולא לקחת יותר מדי הפסקות. אני מאוד נהנית ממה שאני עושה ואיך שאני מפתחת את עצמי ואני לא רוצה לוותר על זה. לי הכי חשוב להיות עם הראש קדימה ולכוון למטרה שתוביל אותי: מאוד חשובה לי שמחת החיים והחברות והמשפחה – לנסות לשלב את הכול וגם ליהנות מהדרך".