אברהם סיני הוא אב גאה. השבוע קיבל בנו עמוס את פרס מצטיין הנשיא. לוחם גדוד 51 של גולני זכה בכבוד השמור למעטים, לטובים ביותר. השבוע הוא התאמן בהר הרצל לקראת הטקס בזמן שאביו הסתובב ברחובות עירו, צפת, מרוגש.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
בסמטאות העיר התקבל הרמז הראשון לאופי של הסיפור הזה ושל גיבורו. אם הסיפור הזה היה נכתב כתסריט הוא כנראה היה נפסל על חוסר אמינות. הייתם אומרים שזה מטורף מדי, מדע בדיוני. אחרת איך תסבירו את העובדה שאברהם סיני נולד בלבנון כמוסלמי שיעי, איברהים יאסין שמו? וזו רק ההתחלה.
הוא נולד בכפר שיעי בלבנון, חווה את זוועות מלחמת האזרחים מקרוב, כמו הרבה שיעים הנדכאים של לבנון הוא נאלץ להתמודד עם כובשים זרים, עם הצבא הסורי, אבל גרוע יותר מבחינתו, עם הפלסטינים. "הפלסטינים קשרו את הילדה שלנו לשני כלי רכב, וכל רכב נסע לכיוון אחר", הוא מספר. "והיא צועקת, והמכוניות מתחילות למתוח אותה. את זה ראיתי מול העיניים בחצר של הבית שלי".
ואז נכנס צה"ל. עבור רבים, צה"ל נתפס בתחילה ככוח משחרר, וגם עבורו. את המגע הראשון שלו עם הצבא הישראלי, זה שיכונן את האהבה שלו למדינה, הוא כנראה לא ישכח. "אשתי רצתה ללדת, ואין מי שיעזור", הוא מספר. "אין אוטו בכפר, אין קופת חולים, אין מיילדת. סיור של הצבא עובר בכביש. שמנו כל מיני סימנים, כמו מפות לבנות על הגג. ובניגוד לנהלים, הכוח נכנס לתוך הכפר, תוך סיכון החיים שלו". הכוח הזעיק מסוק לכפר, הוא מתאר, לקח את אשתו של איברהים והביא אותה לבית החולים רמב"ם בחיפה.
בשלב הזה התחיל איברהים להעביר ידיעות לישראל, לשתף פעולה. הדבר לא נעלם מעיני אנשי חיזבאללה, שחשדו בו ובמשפחתו. הוא נחטף ונלקח לבונקר תת קרקעי, ונחקר במשך חודשים, בעינויים. חוקרו, אז פעיל צעיר בארגון, הפך לימים לאחד מרבי המרצחים הגדולים עימאד מורנייה. לשם, לאחר חודשיים של חקירות, הובאו מישראל בני משפחתו של איברהים על ידי פעילי ארגון הטרור. בנו התינוק של איברהים נשרף למול עיניו.
אחרי חודשים של חקירות בחיזבאללה משתכנעים שאיברהים זכאי. הוא השתחרר והחליט לנקום בארגון שאחראי להרס חייו והופך לחפרפרת. הוא מצטרף לשורות חיזבאללה, מנצל את מעמדו שם ומתחיל להעביר ידיעות לישראל, מתוך הקרביים של ארגון הטרור הרצחני. הוא נחשב לסוכן מעולה: במשך שנים הוא העביר לצה"ל ידיעות זהב על חיזבאללה. במשך יותר מעשר שנים הוא הגיח מדי פעם לגבול, נפגש עם מפעילו וחזר ללבנון.
בשנת 1997 ישראל מחליטה שהחיים בלבנון מסוכנים מדי. יחד עם אשתו וחמשת ילדיו הוא מוברח לארץ, ואיברהים הופך לאברהם. היום הוא לא מוכן בכלל לחשוב על האפשרות של חזרה ללבנון. "שם גיהנום ופה גן עדן", הוא אומר. "למה שאתגעגע לגיהנום?"
אחרי שראה את המוות אינספור פעמים וחווה אסונות בקנה מידה כמעט תנ"כי, אברהם בנה חיים חדשים. השבוע הוא חגג עצמאות למדינה, לעצמו, הוא מסתכל על בנו ויכול לומר בגאווה: ניצחתי.