"שמתי את המצלמה שלי על גבעה שנוכל לירות ולהוריד את הראש. אולי שלוש או ארבע דקות של שקט מוחלט וכולם בהיכון לירות עליהם, לא קרה כלום. אני אמרתי טוב ניקח את המצלמה כי אני רואה ששום דבר לא זז. כיביתי אותה בינתיים. לקחתי אותה ואיך שכיביתי היה פיצוץ ענק. מאותו הרגע אני לא זוכר שום דבר". כך מתאר מנלה אנדלאו (23), מתעד מבצעי של חטיבת דובר צה"ל שנפצע במהלך הקרבות במבצע "צוק איתן" בלב עזה. הוא אחד הפצועים היחידים של החטיבה וסיפורו מובא כאן לראשונה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מנלה עלה לישראל עם משפחתו בשנת 2006 מגונדר שבאתיופיה. מאז שהיה קטן חשב על להיות צלם, זאת לאחר שסבו נפטר ונותרה ממנו רק תמונה אחת. מיד לאחר אולפן הוא עבר לפנימייה, שם למד במגמת קולנוע ותקשורת - והתאהב בצילום. כששמע במקרה לפני הגיוס על פתיחת קורס מתעדים מבצעיים ראשון בדובר צה"ל - הוא עשה הכל כדי להגיע אליו - והצליח.
הוא התגייס לצה"ל באוגוסט 2012, לאחר שהשלים בגרויות, עבר הכשרה ואימון מתקדם בגולני כמו כל לוחם - ואז עבר הכשרת צילום. מצויד במצלמת סטילס ווידאו, הוא סופח לחטיבת הנח"ל, ותיעד עשרות מעצרים ופעילויות מבצעיות נוספות ברחבי יהודה ושומרון, בין היתר גם במבצע "שובו אחים". כשהחל מבצע "צוק איתן" - הוא ביקש להיכנס לעזה עם הכוח, וכך היה.
"אף אחד לא רוצה שיהיה מלחמה או משהו כזה, אבל יש את הדברים שאתה תמיד מתאמן אליהם ורציתי להיות בפנים", מספר מנלה לחדשות 2 Online. "לא הכנסתי לי לראש שאני יכול להיפצע או למות, אלא ללכת ולהביא את הווידאו והתמונות הכי טובות, להראות לכולם מה המתעדים המבצעיים שווים". וכך היה.
תחילה הוא נכנס לצפון הרצועה עם גדוד 932 של הנח"ל. הוא היה מצויד בשישה כרטיסי זיכרון, מחשב נייד להעברת חומרים ושתי מצלמות - וידאו וסטילס. כשהייתה נכנסת אספקת מזון, הוא היה מוציא את הכרטיסים ומקבל חדשים - כך החומרים שצילם היו עוברים לצה"ל ודרך דובר צה"ל לתקשורת, באופן מהיר.
אמא בכתה - אבל נכנסתי
לאחר ארבעה ימים בפנים כשהוא מצלם מחבלים, היתקלויות, ירי בלתי פוסק והווי החיילים בגדוד הוא יצא להתרעננות. משפחתו כלל לא ידעה שהוא בעזה, וחשבה שהוא בצפון. "לא אהיה עם הטלפון הרבה זמן", אמר להם כדי להרגיע אותם. לקראת הכניסה השנייה הוא הרגיש שהוא חייב לספר לאמו. "הסברתי לה על המצב, אמרתי לה שאני נכנס, היא בכתה, אבל נכנסתי".
יום שלישי. 08:00 בבוקר, ג'בלייה. "משעה 12:00 בלילה הלכנו עד הבוקר, היינו בשטח פתוח ענק עם רפת והתחלנו לראות משהו זז בשיחים. אמרו לנו לתפוס מחסה, אבל אני אמרתי לסמ"פ שאני רוצה להתקדם כדי לצלם. עברתי לשם, תיעדתי שהסמג"ד זורק רימון, יורים לכיוון הנקודה החשודה. פשוט, לא זז שום דבר".
הוא הניח את המצלמה בצד על מעין גבעה ורגע אחרי שכיבה אותה נשמע הפיצוץ העז. מאותו הרגע הוא לא זוכר שום דבר. רק את עצמו מתעורר בבית החולים סורוקה. הוא נפצע קשה מרסיס שפגע בראשו מפצצת מרגמה שנורתה על הכוח. מאז הוא לא חזר לצלם ולא חזר ליחידה. הוא שוחרר בשל מצבו הרפואי והוכר כנכה צה"ל.
"אני סובל עד היום מכאבים בראש, טנטון באוזניים, פוסט טראומה ובעיות זיכרון", הוא מציין. "האירוע הזה עדיין לא נתפס אצלי, זה לא יאמן. אני לא זוכר מה שקרה אחרי הפציעה, ומאז אני בשיקום פעמיים בשבוע בתל השומר".
לאחר שהוכר כנכה צה"ל, יצרו איתו קשר בארגון נכי צה"ל, והציעו לו להצטרף למשלחת מיוחדת להודו, ללא עלות. מדובר בפרויקט של אגודת ידידי נכי צה"ל, בראשות האלוף במילואים אליעזר שקדי ובשיתוף אל על. 20 פצועים ממבצע "צוק איתן" ונכי צה"ל ימריאו הערב למומביי שבהודו ויחלו מסע מיוחד בן שבועיים בנופים של הודו שמטרתו ליצור חווית שיקום אישית וחברתית.
מחציתה של הקבוצה הינם חיילי צה"ל שנפצעו בקיץ האחרון במבצע "צוק איתן" והיתר פצועי ונכי צה"ל ממערכות קודמות. המסע להודו יתרכז בצפונה של המדינה.הקבוצה תבקר ברישיקש ותחווה השתלבות בחיי היום יום של כפר הודי ותצא לשלושה ימי טרק (35 ק"מ). "זהו מסע ייחודי וראשון מסוגו", אמר מנכ"ל ארגון נכי צה"ל, תא"ל (מיל') חיים רונן. "אנחנו מבינים עד כמה "טיול שחרור" נתפס כאירוע משמעותי עבור חיילי צה"ל ואנו שמחים שמצאנו דרך לשלב בין מסע מסוג זה בהודו להליך השיקום של נכי צה"ל".
"אני ממש מתרגש, הכנתי את התיק לפני שבוע כבר", הוא אמר היום. "אני מקווה שזה ישפר את המצב שלי ואת מצב הרוח שלי וזה כיף שיש מישהו שדואג לי, ובכלל לנו הפצועים של המבצע בעזה".
לפניות לכתב: matanh@ch2news.tv