עידו גל רוזן שירת כלוחם בגולני ובמהלך שירותו השתתף בלא מעט מבצעים מסוכנים. הוא השתחרר כשהוא הלום קרב והוא נאלץ לחיות גם היום את העבר רחוק - עכשיו הוא לוחם שוב. הפעם, עם "לוחמים לחיים", העמותה שהקים כדי לסייע ללוחמים המשוחררים עם פוסט טראומה בתהליך המורכב שהם נאלצים לעבור - המשפטי והרפואי - על מנת לקבל הכרה מהמדינה כהלומי קרב.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
עידו פרץ לתודעה לפני שנתיים וחצי כשהסעיר מדינה שלמה בוועדה לביקורת המדינה בכנסת. הוא קבל על היחס של אגף שיקום הנכים במשרד הביטחון. "הרגתי בשבילכם יותר מ-40 איש", אמר אז. "תשע שנים אין לי אחוז אחד (נכות). אמא שלי צריכה לשלם לי את הכול? אף אחד לא מטפל בי. ואני מתלונן, אני צועק, אני משתין בלילה מפוסט טראומה".
הוא שחזר בשיחה עם "החדשות" את החוויות הקשות שאיתם נאלץ להתמודד במהלך שירותו הקרבי. "נכנסים, מפוצצים את המנהרות ותוקפים משגרי תלול מסלול, ותוקפים יעדים של החמאס, ועושים מארבים על החוליות שלהם, מבצעים שוטפים יום-יום", הסביר. "כל הזמן. 24 שעות יורים עליך, אתה בשטח אש, מרגמות, ואתה הולך למות. כשמשחררים אותי לתל אביב אני רואה את כולם יושבים בבתי קפה, כולם רגועים, ואני כרגע יצאתי מאזור מלחמה, ירו עליי, הייתי בפינויים - כרגע חבר שלי התפרק, התפוצץ".
בשלב מסויים אחרי השחרור, נפל האסימון של עידו ומשפחתו. גם אם הגוף שב בריא מהלחימה, הנפש נפצעה - הוא לקה בהלם קרב. "אני לא יוצא מהחדר, אני לא מתפקד, אני לא מתקלח, לא מתגלח, נראה נורא", הוא תיאר את השנים הראשונות. "מפחיד את כולם 'אל תדברו איתי'. הכול נראה כסוג של בועה ענקית שחורה מעליך, אתה לא מצליח לראות, לא שבוע קדימה, לא שנה קדימה, לא עשר שנים קדימה, אין לך חלומות, אין לך כלום, אתה מבין שאתה מת".
א' שלחם בשייטת 13, הוא דוגמה ללוחמים להם מנסה רוזן לעזור. שום דבר לא עצר אותו בדרך לכיבוש הפסגה - לחימה ביחידה המובחרת. המשבר הראשון הגיע כשחברו גל אזולאי נהרג בתאונת צלילה. "התרסק לי משהו בלב", שיחזר. "לא נשארתי אותו דבר. אני סיימתי את המסלול, אבל התחילו לי סיוטים, והתחלתי להרביץ מתוך שינה, והתפרצה לי הפרעת דחק".
טבילת האש הראשונה של א' הייתה באירוע המרמרה, אז הותקפו לוחמי השייטת על ידי ההמון הזועם, הוא היה בצוותים שעלו לספינה מהסירות. אחרי ההלם הראשוני, בו אחד מהלוחמים אף נזרק מהספינה, הוא טיפס יחד עם הצוות שלו על המרמרה. "התפקיד שלנו היה לשמור על כל ההמון", סיפר. "אני רואה חברים שלי חוטפים מכות. אתה כלב תקיפה, לזה הוכשרתי. אירוע כזה של מרמרה, שבכל רגע הסיכון יכול לבוא, ואתה מרגיש את זה בדם שלך כי החברים שלך נפגעים".
4,600 הלומי קרב מוכרים חיים בישראל. כרבע מהם לא מסוגלים לעבוד וישנם עוד רבים אחרים הנמצאים בשלבי תביעה שונים. מדוח מבקר המדינה שהתפרסם בשבוע שעבר, עולה שהליקוי המרכזי, משך הטיפול בתביעות, לא רק שלא תוקן, אלא דווקא התארך. ובין הקורבנות הראשונים, כמעט תמיד נמצאת המשפחה.