כלא עופר בביתוניא משמש כביתם הזמני של יותר מ-1,100 אסירים ביטחוניים. בין יושביו, אנשי פת"ח, חמאס, אסירים ששפוטים למאסרים ארוכים או מי שנעצרו במעצרים מנהליים. לצידם יושבים באגף 13 אסירים קטינים, בני נוער שלרוב גילם אינו עולה על 13, חלקם נעצרו בשנה האחרונה באינתיפאדת הסכינים.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
הצצה אל תוך האגף המיוחד מאפשרת להבין את פניה של אינתיפאדת הסכינים שפרצה בהפתעה וגוועה כמעט ללא סיבה ניכרת לעין. החל במיידי אבנים, דרך משליכי בקבוקי תבערה ועד לדוקרים. ילדים-נערים מלאי להט אידיאולגי שמסתיר בורות בכל מה שקשור לישראל. הוריהם הכירו את ישראל, עבדו כאן, דיברו עברית, אך הם נולדו למציאות של הפרדה מלא - ואיתה מגיעה השנאה.
"נעשה לנו עוול", אמר מוחמד (שם בדוי), בן 15, שביצע פיגוע דקירה. "אמרו שהדור הזה לא יתנגד ו'ימכור' את האדמה שלו וכו'. אבל גל הפיגועים האחרון הוכיח שאנחנו דור שכן מתנגד, דור שהתחנך על התנגדות. נולדנו בתקופת האינתיפאדה השנייה. כשהיינו בחיתולים, הדור הקודם נלחם, וטבעי שאחרי שהם סיימו להילחם הם יעבירו אלינו את הדגל. העבירו את לפיד ההתנגדות".
נער אחר, בן 15, שנאסר בעקבות השלכת בקבוק תבערה, טוען כי המניע למעשים הללו הוא לא אחר מהאויב הישראלי. "אתם אלו שמטפחים בתוכנו את השנאה שגורמת לנו לעשות את הדברים האלה", טען. "כשיש מחסום ואנשים לא יכולים לצאת למסגד, או כשאישה רוצה לצאת ובא חייל ועורך עליה חיפוש, מה זה צריך להיות?".
הם מספרים כי הם מעולם לא היו בישראל ולא ראו את תל אביב. חלקם מציינים כי הם לא שוחחו עם יהודי מעולם. "כל מה שאני יודע זה שאתם כובשים וכל מה שאני רוצה לדעת הוא למה אתם עושים את זה", אומר מוחמד. בהקשר זה הוא מוסיף: "הגישה שלי כלפי היהודים היא לא שאני חייב להרוג אותם, אבל הם כבשו את אדמתנו. יש יהודים באירופה, ואני מוכן ללחוץ להם יד ולשבת לשתות איתם תה. אבל היהודים שכאן כבשו את אדמתנו".
"זה לא משהו שמחליטים ברגע אחד. זה נבנה עד שמגיעה שעת האפס"
במשך תקופה ארוכה ליוו אותנו הדיווחים על דקירות. ידיעות על צעיר פלסטיני שיצא להרוג ואולי בעצם גם להיהרג, להפוך שהיד, מודל לחיקוי עבור צעירים אחרים. "זה לא משהו שמחליטים ברגע אחד, זה משהו שהולך ונבנה - עד שמגיעה שעת האפס", מסביר מוחמד במהלך השיחה עמו על הרגע שמניע צעירים כמותו לבצע פיגוע. "קמתי בבוקר והלכתי לבית הספר ועשיתי מבחן בבית הספר".
הוא שולל אפשרות שהרקע האישי שלו היה מניע למעשיו. "יש לי ממוצע ציונים גבוה, השבח לאל, החיים שלי טובים, מצבי החברתי טוב", אמר. "ידעתי שיש סיכוי שאמות, לקחתי את זה בחשבון. הפחד קיים, אבל בשעת האפס אתה שוכח הכול. יש לך מטרה, אתה מציב אותה מול עיניך, וחייב לבצע אותה". כשנשאל אם הוא מודע לכך שבישראל חושבים שהוא טרוריסט, השיב: "שיגידו מה שרוצים. יש לנו מטרה מוצדקת".
באופן פרדוקסלי הנערים באגף מתוודעים לשפה העברית דווקא כאן, בכלא. חוק חינוך חובה חל עליהם, ושירות בתי הסוהר דואג שבתוך האגף יתקיימו מדי שבוע שיעורי עברית, חשבון ומקצועות אחרים. היחס אל האגף הזה שונה מהאחרים. המטרה היא שכשהצעירים הללו ישתחררו - הם לא ישובו. גם האסירים הביטחוניים הבוגרים משתפים פעולה. מי שמפקח מבפנים על האסירים הקטינים הם נציגים של פת"ח וחמאס, כשהחלוקה הארגונית נעצרת בשערי האגף.
"המקום הטבעי של האסירים האלה הוא בית ספר, ואנחנו חייבים להחזיר אותם לשם", מסביר ראיד (שם בדוי), בכיר בפת"ח המרצה עונש מאסר בכלא עופר. "אנחנו נלמד אותם. יש תכניות גם מאיתנו וגם מהשב"כ כדי לשקם את האסירים האלה. כשהם ישתחררו הם יחזרו לבתי הספר, רק לבתי הספר".
"גם בעוד מאה שנים לא אתחרט"
בתוך החומות אולי ניתן למצוא ניצנים של תקווה. כששאלנו נער בן 13 כיצד מעשי האלימות יעזרו לו ולחבריו לקדם את המטרות הפלסטיניות, הוא שתק לזמן מה, ולבסוף השיב - "לא יודע". מנגד, בצד הישראלי, מפקד כלא עופר ערן פייר, מסביר כי אנשיו עושים מאמצים כדי למנוע מהצעירים לקחת חלק באלימות על אף הלהט האידיאולוגי. "אנחנו משתדלים באמצעות ליוויי יומיומי להראות להם שיש פנים אחרות", הסביר."למנוע מהם למהר להיכנס, גם אם זה על רקע אידיאולוגי, לתוך העולם הזה שנקרא אסירים ביטחוניים".
"בסוף, הם ילדים", הוסיף. "כשאני עובר בביקורת, אני רואה חלק מהם ישנים עם אצבע בתוך הפה. חלק מהם עוד מרטיבים. הם ילדים, נערים שביצעו עבירות, אבל אם אנחנו נצליח לפגוש אותם שם, אני חושב שגם נוכל לעשות איזשהו שינוי".
פרופיל המפגעים הדוקרים של השנה וחצי האחרונות מעלה שמרביתם המכריע צעירים רווקים. לעתים קרובות סיבות אישיות הובילו לביצוע פיגועים,כך גם אלמנט החיקוי והאדרת השהידים, אבל העובדה היא שזה כמעט נגמר. אם כי לפחות מול מצלמה הנחישות והלהט עודם מתקיימים. "אני לא מתחרט", הצהיר מוחמד. "אומר את הדברים הללו גם בעוד מאה שנה".