הריבוי הטבעי מנצח את הפוליטיקה: למרות הפקעת הקרקעות שנהוגה בירושלים מאז 1967, האוכלוסיה הערבית בירושלים ממשיכה לגדול והיא צפויה להפוך לרוב בבירה בעוד כעשרים שנה - כך לפי נתוני דוח חדש של מרכז מאקרו לכלכלה מדינית ושל קרן פרידריך אברט, אשר הוגש השבוע לחברי הכנסת.
הדוח בחן את מדיניות התכנון והבנייה של ממשלות ישראל מאז שנת 1967 במזרח העיר, שנועדה להבטיח רוב יהודי מוצק בעיר כדי למנוע את חלוקתה מחדש. הכלי העיקרי שעמד לרשות ממשלות ישראל היה הפקעת קרקעות שנלקחו על פי רוב מידיים פרטיות, כך נכתב בדוח. אך למרות הניסיונות העיקשים מצד ממשלות ישראל לאורך השנים ליצור טריטוריה יהודית רצופה בעיר, ספק רב אם המטרה הושגה.
מהנתונים עולה כי מאז 1967, אז שוחרר חלקו המזרחי של העיר מידי הירדנים, הפקיעו הרשויות בישראל יותר מ- 24,000 דונם, שמהווים 35 אחוזים משטח העיר. רוב השטחים הופקעו מבעליהם הפלסטיניים לצורך בניית יחידות דיור עבור האוכלוסייה היהודית מנווה יעקב שבצפון ועד לגילה והר חומה בדרום.
אם לא יהיה שינוי - ירושלים תהפוך לעיר דו לאומית
השוואת המספרים לאלו שנמדדו בקרב האוכלוסיה הפלסטינית מציגה תמונה לא שוויונית בעליל: לעומת 50,000 יחידות שנבנו עבור האוכלוסיה היהודית, הממשלה העניקה סיוע לפחות מ-600 יחידות דיור לאוכלוסיה הפלסטינית, כאשר האחרונה שבהן נבנתה לפני יותר משלושים שנה.
אבל על הבעיה העיקרית שעליה מצביעים הנתונים ניתן ללמוד מדבריו של ד"ר רובי נתנזון, מנכ"ל מרכז מאקרו לכלכלה מדינית שערך את הדוח. ד"ר נתנזון מדגיש כי למרות הניסיונות ליצור רוב יהודי מוצק בעיר שימנע חלוקה פוליטית במסגרת הסדר מדיני עתידי, לא הושגה המטרה.
"הקרבה הגיאוגרפית בין השכונות מחד גורמת לכך שהן מתקיימות כמו תאומים סיאמיים", אומר נתנזון על ההתיישבות ההומוגנית בעיר. מאידך הוא טוען כי דפוסי החיים של הישראלים והפלסטינים מתקיימים בנפרד ללא שיתוף פעולה אזורי המוכר ממדינות החיות בשלום זה לצד זה.
למרות חוסר הסיוע לפלסטינים בדיור מצד הממשלה, גדלה אוכלוסייתם בשנים האחרונות באחוזים ניכרים. בשנת 1967 הם היוו רבע מאוכלוסיית העיר, והיום הם מהווים כ-35 אחוזים מהתושבים בבירה. "בהיעדר הסדר מדיני שישנה את גבולות העיר ואת מעמד התושבים הפלסטינים, המציאות בירושלים תהפוך בהדרגה למציאות דו-לאומית", קובע הדוח.