עד לפני כמה שנים, האופוזיציות פתחו מהדורות חדשות וגרמו לפוליטיקאים ועיתונאים כאחד לכסוס ציפורניים - אולם בשנים האחרונות המצב שונה בתכלית. האופוזיציה התפרקה בשנים האחרונות מהנשק הכי משמעותי שלה: הצעות אי האמון, אלה שהיו עולות בכנסת כל יום שני ומאיימות על חיי הממשלה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
עד 1996 היה צורך ברוב רגיל בלבד להעברת הצעת אי אמון, כלומר גם 20 חברי כנסת היו יכולים להפיל ממשלה אם הצביעו נגדם 19 בלבד. זה אפילו קרה פעם אחת, ב"תרגיל המסריח", אולם אחריו שונה החוק ונקבע כי יש צורך ברוב מוחלט - כלומר, 61 חברי כנסת - כדי להפיל ממשלה. בשנת 2001 נוסף סעיף הדורש הכרזה על ראש ממשלה חלופי, ובשנת 2014 נוסף סעיף נוסף: הכרזה על ממשלה חלופית המונה 61 חברים. הנושא הפך לכל כך לא סביר, עד שב-2017 הוחלט להצביע על אי אמון רק פעם בחודש, ולהכניס במקום את מוסד "שעת השאלות".
אפילו תקציב המדינה, שמהווה הזדמנות לאופוזיציה להשפיע על סדר העדיפויות, מאושר כעת רק פעם בשנתיים - כלומר, מספר ההזדמנויות לאתגר את הממשלה פחת ב-50%. במקביל, לוועדות הכנסת אין באמת סמכויות, וגם בהן משונים ההרכבים לטובת הקואליציה. גם מוסד השאילתות נשחק בהדרגה - וכל זאת חרף העובדה כי הקואליציה, לכאורה, אינה חזקה. "מספר המפלגות גדול לעומת מקומות אחרים בעולם, וגודלה של המפלגה הראשית קטן יחסית", מסכיר יו"ר המכון הישראלי לדמוקרטיה וחבר הכנסת לשעבר יוחנן פלסנר. "אין גורם מרכזי שמוביל".
עם זאת, "המחנה הציוני" ו-"יש עתיד" דווקא מרוצים מהישגיהם. בשנתיים וחצי שחלפו מאז הושבעה הכנסת הנוכחית, הם הצליחו פעמיים לאשר הצעות חוק בקריאה טרומית בניגוד לעמדת הממשלה: אחד מהם על חזקת הגיל הרך, והאחר על אישור קצבת הנכות - וזאת חרף אי ההסכמות ביניהן. "לפיד אף פעם לא היה מוכן לשבת איתנו למופע משותף", מאשים יו"ר האופוזיציה יצחק (בוז'י) הרצוג, ואילו יו"ר סיעת "יש עתיד" עפר שלח משיב: "מצפים מאיתנו להביע עמדות שהן לא שלנו כדי לצאת בסדר עם חברי האופוזיציה האחרים, ואת זה לא נעשה".
אבל בהיעדר אפשרויות בכנסת, שאר ההישגים של האופוזיציה בכלל קרו במגרש אחר: בג"ץ. "הלכנו לבג"צים, כולל על החקיקה של מיסוי דירה שלישית, והעפנו את נתניהו מתיק התקשורת", מתגאה הרצוג, וגם שלח מזכיר: "הפלנו שני חוקים של הממשלה - השוויון בנטל וריבוי התיקים של ראש הממשלה - באמצעות בג"ץ".
לטענת חיים רמון, אופוזיציונר מיתולוגי שבמו ידיו קיצר כמה שנים מחיי הממשלות שניסה לאתגר, הבעיה של האופוזיציה הזו הרבה יותר עמוקה: היא פשוט לא אופוזיציה מבחינה אידאולוגית. "בפעם ראשונה בתולדות הכנסות שאני מכיר האופוזיציה לא מציגה אלטרנטיבה", הוא מסביר. "לא הייתה כנסת בה האופוזיציה לא הציגה אלטרנטיבה ברורה, חד משמעית, ואמרה 'ראש הממשלה בעד דבר אחד, ואנחנו בעד דבר אחר'".
כמו בכלכלה, גם בפוליטיקה ביקורת ותחרות מובילים בדרך כלל לתוצאות טובות יותר למען הציבור. כנס החורף הקרוב יהיה מאתגר במיוחד עבור האופוזיציה: הקואליציה יעילה מתמיד ומלוכדת יחסית, ואילו באופוזיציה הראש בבחירות הבאות ולא בעבודה הפרלמנטרית. ראש המפלגה הגדולה, גבאי, לא מכהן בכנסת, וכניסתו לתפקיד רק ליבתה את הקרב על לב הבוחרים.