מי שהגיע למשכן הכנסת או פתח את ערוץ הכנסת בשנה האחרונה ככל הנראה נתקל במחזה שהפך לשגרתי: מעט מאוד חברי כנסת במליאה, נואמים מול כיסאות ריקים ולפעמים גם מצביעים. הביטוי "כנסת ריקה" הפך לנפוץ בקרב הנואמים, וחלק מחברי הכנסת לא מגיעים למליאה אפילו כדי לשמוע את התשובות לשאילתות שלהם. מדוע זה קורה ואיך זה קשור לחופשים? כך מתנהל המאבק על הפגרה ועל שעות העבודה של חברי הכנסת.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
הצבעות על חוקים חשובים ודיונים אקטואליים נערכים למעשה לעיני המצלמות בלבד, ולעיתים ח"כ אחד בלבד "מציל את הכבוד". במקרים רבים לפחות 60-70 חברי כנסת לא נמצאים בהצבעות. איפה הם נמצאים?
מספר חברי כנסת מודים כי הם בפגישות בזמן הנאומים או לומדים נושאים חשובים לעבודתם הפרלמנטרית. לעומתם, ח"כ יגאל גואטה מש"ס הדגיש כי "בזמן הזה עדיף שאלך ללשכה ולטפל בפניות ציבור, במקום לשבת שם ארבע שעות כשאני יודע מה עמדתי ואי אפשר לשנות אותה".
ח"כ מיקי רוזנטל מהמחנה הציוני הודה שח"כים רבים החליטו שהנאומים במליאה פחות חשובים: "הם עם עיתונאים ופעילים פוליטיים, הם כותבים פוסטים לפייסבוק ומעמדו של הבית הזה כעוגן של הדמוקרטיה נשחק". יו"ר הקואליציה דוד ביטן מהליכוד סיפק הסבר אחר להיעלמות מהדיונים: "האופוזיציה בקריאה ראשונה רשאית כולה להירשם ולדבר, אז נרשמים 50 ומשהו, כל אחד שלוש דקות. נראה לך שאני צריך לבטל את הזמן שלי ולשמוע את אותו נאום כמעט 52 פעם?".
"שיתקזזו גם 70 ח"כים אם יש לי רוב"
סגן יו"ר הכנסת טיבי ניצל את אחד הדיונים, בהם היה רוב של ח"כים ערבים בקהל המועט, כדי לעבור להצבעה חשובה אחרת - "מי בעד הקמת מדינה פלסטינית?" - לקול צחוק חבריו. גורם נוסף במשוואה הוא שיטת הקיזוזים - אם ח"כ מהאופוזיציה מוצא מישהו מהקואליציה להתקזז איתו או להיפך, שניהם יכולים ללכת הביתה כי יחסי הכוחות נשמרים.
"מבחינתי שיתקזוו גם 70 אם יש לי רוב, אבל אני נלחם בתופעה - אני אומר להם שהם צריכים לקבל את האישור שלי", הסביר ביטן. "כשיש עומס גדול מדי, למשל בשלוש בבוקר, אין סיבה שיישארו אנשים כדי לשמוע 80 נאומים מהאופוזיציה". ח"כ דב חנין מחדש טוען שמדובר בסוג של זילות: "זו שיטה הכרחית למצבים יוצאי דופן, לנסיבות אישיות מיוחדות. למרבית הצער זה הפך לנורמה וזה לא טוב".
אך המליאה היא לא כל הסיפור: מה קורה בוועדות, המקום שבו מתבצעת העבודה החשובה ביותר, בה מוכנסים להצעת החוק שינויים ושיפורים שיובאו להצבעה הסופית המליאה? ח"כ נורית קורן מהליכוד מתחילה את ימיה בהחלפת נעליים: לדבריה בכל יום היא "חורשת" את מסדרונות הכנסת בכ-15 אלף צעדים, ורצה בין ועדת אחת לשנייה. היא חברה בארבע ועדות ועומדת בראשות ארבע שדולות - ולכן היא נאלצת לרוץ כדי לא לפספס הצבעות.
קורן יוצאת מדיונים כדי להצביע בוועדות אחרות: בחלק מהוועדות אין לקואליציה רוב, ועובדי הליכוד משכו אותה להצביע על חוק שאינה מכירה - כדי להחליף ח"כ שלא הגיע בזמן. בין השעות תשע בבוקר לשתיים בצהריים קורן נכחה ב-12 דיונים, והיא הודתה שלאחר חלק מההצבעות היא מתקשה לישון: "זה לא נעים לפעמים, אין לי ברירה. לפעמים אנחנו אצבעות ואין ברירה".
מדוע עומס כה רב נופל על כתפי קורן וחבריה? מתוך 120 חברי הכנסת, 31 הם שרים וסגני שרים בלי וועדות. כמו כן 16 ח"כים הם ראשי ועדות ואחד הוא יו"ר הכנסת. 72 פנויים לעבודה החשובה באמת והם צריכים להוות רוב - מתוכם רק כחצי מהקואליציה. לפעמים יו"ר הוועדה בעצמו חורץ גורלות ומפיל או מאשר הצעת חוק על חודו של קול.
לאחרונה יצאו הח"כים לפגרה של שלושה חודשים: בצירוף הפגרות בראשון וחמישי, המליאה לא עבדה 7.5 חודשים ופעלה רק 155 ימים - נתון חריג בהשוואה לעולם. הח"כים מתנגדים ברובם לקיצור הפגרה, וחלק טוענים שבזמן החופשה הם עובדים הכי קשה - יורדים לשטח וגם נערכים בכך לבחירות הבאות.
הח"כ שנכח הכי הרבה ב-14 החודשים האחרונים הוא אורי מקלב מיהדות התורה: 2,706 שעות עבודה במשך 338 ימים. פולקמן ועזריה מכולנו במקומות השני והשלישי. בראש טבלת הנעדרים נמצא זוהיר בהלול מהמחנה הציוני, עם 791 שעות עבודה בלבד ב-98 ימי עבודה, קצת יותר משלושה חודשים. ציפי לבני הגיעה ל-759 שעות עבודה וגם לפיד - שהוא שזה שנשא את נאום הכיסאות הריקים - בתחתית הרשימה. הח"כים מתמרנים בין עבודה פרלמנטית ופעילות פוליטית - אך כמה מזמנם מוקדש לטובת הכנסת?