מנגנון חוק הגיוס החדש כולל בתוכו הרבה גלגלי הצלה מבחינת תלמידי הישיבות. מה בדיוק המטרה של המפלגות החרדיות במשבר הנוכחי ואיך בדיוק הן מנסות להשיג אותה?
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
המטרה המרכזית של החרדים היא שתלמידי הישיבות ש"תורתם אומנותם" יוכלו להמשיך לדחות גיוס ולהישאר בישיבות. כדי שזה יקרה הם מנסים לתקן את החוק הקודם, שנפסל בעבר על ידי בג"ץ.
החוק הקיים קובע שהממשלה תגדיר יעדי גיוס שנתיים למגזר החרדי: כל זמן שיתגייסו מספיק חרדים לצבא, האחרים יוכלו להמשיך ללמוד בנחת. היעד בשנה שעברה, למשל, היה 3,200 מתגייסים חרדים. בפועל, רק 2,850 חרדים עלו על מדים על פי רישומי הצבא. בשירות האזרחי - שיעור המשרתים היה הרבה יותר נמוך.
אם החרדים יעמדו ביעד, שמתעדכן מדי שנה, ההסדר יימשך, והשאר יוכלו להמשיך וללמוד. אם לא, יש לממשלה ולחרדים גלגל הצלה: הממשלה תצטרך לבחון מה צריך כדי לקדם את העמידה ביעדים – מסנקציות, ועד הפיתוי הקל – פשוט לעדכן את היעד כלפי מטה, להוריד את הרף.
ועדת החוץ והביטחון תצטרך לאשר את זה, ואם יסרבו, יש עוד גלגל הצלה: מליאת הכנסת תוכל לאשר בעצמה את החלטת הממשלה.
אם הכנסת לא תאשר, אז, ורק אז, יוטלו הסנקציות על החרדים. כלומר, האפשרות לקבל פטור "תורתו אמנותו" תבוטל, ותהיה חובת גיוס כמו לכל ישראלי אחר.
ויש עוד שעון שרץ במקביל: החל מ-2021 ובכל חמש שנים, תהיה "שנת מבחן", שבה אם החרדים יהיו רחוקים מאד מהיעד - הכול יתבטל והכנסת תקבל שנה לחוקק, כמה מפתיע, חוק גיוס חדש.
בנוסף, כדי לפתור את הקושי המשפטי של הפגיעה בעקרון השוויון, שמעוגן בחוק יסוד, מציעים החרדים גם את "חוק יסוד: לימוד תורה", שייתן ללימוד תורה מעמד משפטי בישראל שאינו נופל מעקרון השוויון.
גם החרדים לא משוכנעים שהניסוח המורכב והפתלתל הזה יניח את דעתו של בג"ץ ובטח שלא יפתור את הסוגיה אחת ולתמיד, אבל כבר 25 שנה שהטקטיקה מוכיחה את עצמה. הם מרוויחים, כרגיל, עוד זמן.