משמונה יוצא אחד: מפלגת העבודה צפויה לבחור בעוד ארבעה חודשים יו"ר חדש. ניכר כי למרות הסקרים הלא מחמיאים והמשבר הפנימי שעוברת המפלגה, יש לא מעט מתמודדים שמעוניינים להתמודד על הנהגתה, ובהמשך - על ראשות המדינה. ככל שהמערכת הפוליטית הפנימית מתחממת, הסכינים בעבודה נשלפות, ואנחנו מנסים להבין את מאזן הכוחות במפלגה שפעם הנהיגה את המדינה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
מזכירות לשכת מפלגת העבודה הכריזה השבוע על תאריך לפריימריז לראשות המפלגה - 3 ביולי. עד אחד במאי יוכל כל מי שימצא לנכון להגיש את מועמדותו, ובתנאי שהוא רשום כחבר המפלגה במשך תקופה מסוימת. במקביל, יוקם צוות שיבחן את רעיון הפריימריז הפתוחים, קרי מתן אפשרות לכל מי שרוצה וגם ללא "תקופת אכשרה" להתמודד.
אז מה יש במפלגה החבוטה שכל כך הרבה רוצים להגיע לראשותה דווקא בימי השפל? מי מהמתמודדים כבר הכריז על כוונותיו? ומי צפוי לעשות זאת בקרוב?
המתמודדים
יצחק (בוז'י) הרצוג - יו"ר האופוזיציה ויו"ר מפלגת העבודה מאז ה-21 בנובמבר 2013, אז ניצח בפריימריז את ח"כ שלי יחימוביץ' בפער משמעותי. אמנם מעמדו הציבורי התחזק לפני הבחירות בעקבות החיבור עם ציפי לבני למפלגת ה"מחנה הציוני", אך מאז הוא נחלש באופן עקבי בעקבות ניסיונותיו להיכנס לממשלת נתניהו, שנחשפו בחדשות 2 והוכחשו נמרצות. הרצוג נהנה מתמיכתו האדוקה של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, במהלך שצפוי לסייע לו בפריימריז הקרובים.
עמיר פרץ - שר הביטחון ויו"ר מפלגת העבודה לשעבר. ב-2006, כשהנהיג את המפלגה, הביא הישג חסר תקדים של 19 מנדטים למפלגה. עם זאת, מלחמת לבנון השנייה ודוח וינוגרד שבא בעקבותיה כרסמו במעמדו הציבורי במידה ניכרת. לאחרונה הודיע כי הוא בשל להתמודד שוב על ראשות המפלגה, אך מאז הוקם במפלגה צוות לבדוק תלונות לפיהן פרץ פקד חברים באופן פיקטיבי. פרץ נחשב לאיש שטח טוב שמכיר את המפלגה ואנשיה על בוריים.
איתן כבל - מכהן כח"כ כבר 7 כנסות ברצף ומשמש כיו"ר ועדת הכלכלה. בפריימריז האחרונים נבחר במקום השישי במפלגה והוצב רק במקום העשירי ברשימת "המחנה הציוני". כבל נחשב לאחד הפרלמנטרים הבולטים בכנסת, אולם לאחרונה ספג מכה תקדימית קשה עם פרסום ההקלטות בחדשות 2 שחשפו את קיום הדיל בינו לבין ח"כ שלי יחימוביץ. בהקלטות, בין היתר, הכריז על כוונתו לנצל את כוחה של יחימוביץ' במפלגה, ואם וכאשר תיבחר ליו"ר ההסתדרות, היא תתמוך בו במרוץ לראשות מפלגת העבודה.
אראל מרגלית - זו לא הפעם הראשונה שחבר הכנסת מנסה את מזלו בהתמודדות על ראשות העבודה. בפעמים האחרונות הוא החל את המרוץ ופרש באמצע - בשנת 2011 העביר את תמיכתו להרצוג, שהפסיד. מרגלית משקיע כסף רב במסע הפרסום שלו, בין היתר בעזרת הונו האישי הרב, שמוערך בכרבע מיליארד שקל. לפני כשנה, גייס את משה קלוגהפט, יועץ התדמית לשעבר של נפתלי בנט, להפקת סרטון ה"קיבינימאט", שמטרתו לקרוא לציבור להתפקד למפלגת העבודה. הסרטון גרר ביקורת רבה בשל הבוטות שלו. יצוין כי מרגלית טרם הכריז רשמית על מועמדותו.
עמר בר-לב - מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר שהצטרף לפוליטיקה ב-2013, חבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. הודיע לפני מספר ימים על הצטרפותו למרוץ. בר-לב מחזיק בטיקט ה"ביטחוניסט", אבל פחות מוכר בציבור הרחב, דבר שמקרין גם פנימה אל תוך המפלגה. עם זאת, בשנה האחרונה הוא ביצע עבודת שטח רבה, ערך חוגי בית והרבה להופיע בתקשורת וברשתות החברתיות.
עו"ד אלדד יניב - לא הכריז עדיין באופן סופי על התמודדות אבל מבצע צעדים בפועל לקראת הכרזה. יניב מקפיד להופיע בחוגי בית רבים ובשבתות תרבות לצד חיזוק מעמדו הציבורי והתקשורתי. הוא היה איש אמונו של אהוד ברק בתקופת כהונתו כראש ממשלה, ובתקופה האחרונה היה פעיל מאוד בשורה של בג"צים נגד ראש הממשלה נתניהו שהיה שותף בהגשתם, וכמובן בפרשיות השחיתות שיוחסו לו. יניב נעדר ניסיון פרלמנטרי אך הוא מוכר באופן יחסי לציבור.
אבי גבאי - לשעבר השר להגנת הסביבה מטעם מפלגת "כולנו" אותה הקים יחד עם משה כחלון. גבאי פרש מממשלת נתניהו לאחר פיטוריו של משה יעלון ממשרת שר הביטחון ומינויו של אביגדור ליברמן. מיד לאחר הפרישה החל לגייס תומכים ולעבוד על חזרתו למרכז הבימה. לדבריו, כ-4,000 איש התפקדו בעקבותיו למפלגת העבודה מאז הצטרפותו. גבאי מקפיד להופיע בחוגי בית ובכנסים רבים, ומנהל מערך אינטרנטי לגיוס תומכים.
ד"ר יום טוב סמיה - אלוף פיקוד הדרום לשעבר שהשתתף במבצע "צוק איתן" הודיע על כוונתו להתמודד על הנהגת המפלגה, זאת למרות שאין לו תמיכה פוליטית בתוכה. סמיה טען כי בחר במפלגת העבודה "בשיטת האלימינציה", וכי הוא סבור שביכולתו להביא מצביעים חדשים למפלגה, בין היתר ממפלגת הליכוד.
היושבים על הגדר
אהוד ברק - אחד השמות המעניינים בהקשר של מפלגת העבודה, שלמרבה האירוניה דווקא נמצא מחוץ למערכת הפוליטית. ברק כיהן בעבר כראש הממשלה שהביא את המפלגה לניצחון לראשונה מאז עידן רבין. ברק מופיע לאחרונה בפורומים ובכנסים של המפלגה, אולם בשורותיה יש התנגדות משמעותית אליו, בין היתר בשל העובדה שבחר לפרק את המפלגה ולהקים סיעה נפרדת - "עצמאות" - שחברה לממשלת נתניהו ב-2011. ברק נפגש עם חברי הכנסת של המפלגה, ולפני מספר חודשים אף פורסם ב"ידיעות אחרונות" שהציע לח"כ סתיו שפיר להתחיל את המרוץ שלה על ראשות העבודה.
בני גנץ - הרמטכ"ל לשעבר שבוחן בימים אלה את דרכו הפוליטית ונמצא בקשר עם לא מעט גורמים במערכת הפוליטית. רבים סבורים שבשל עמדותיו היוניות הוא צפוי לחפש את דרכו אל צמרת המדינה דרך מפלגת העבודה. עם זאת, צעדיו של גנץ נראים מדודים יותר. על פי חלק מההערכות הוא מחפש את "המפץ הפוליטי" שיאפשר לו למקסם את כוחו במערכת הפוליטית, זאת למרות שספג לאחרונה מהלומה קשה בדוח מבקר המדינה על מבצע "צוק איתן". בניגוד לאחרים, גנץ שומר על תדמית "ממלכתית", מקפיד שלא "ללכלך את הידיים", מהלך שמעיד בעיקר על בחינת האופציות העומדות לרשותו בשלב זה.
מפלגת העבודה תמיד ידעה לייצר התמודדויות יוצאות דופן על ראשותה: קרבות סכינים מושחזות, כיפופי ידיים, מאבקים על כוח וגם - הסתבכות בפרשות על טוהר הבחירות. סקר שפורסם בחדשות 2 בחודש דצמבר האחרון נתן ל"מחנה הציוני", המכיל בתוכו את מפלגת העבודה - 10 מנדטים בלבד. ועדיין, נראה שלמרות הנתונים היבשים - רבים סבורים שהם יכולים להשיט את הספינה הטובעת הזו אל חוף מבטחים, ואולי אף להביא לחידוש ימיה של המפלגה בפוליטיקה הישראלית.