במערכת הפוליטית גוברים הקולות הקוראים לראש הממשלה בנימין נתניהו להתייצב לעימות טלוויזיוני עם יתר המועמדים, כפי שנהוג במרבית המדינות בעולם הדמוקרטי. בליכוד טוענים כי כל האופציות עדיין פתוחות ושראש הממשלה לא אישר או שלל עימות מסוג זה, אך התשובה לא מספקת את יריביו שטוענים כי הוא מנסה להתחמק. סקירת חדשות 2 Online מעלה כי מארה"ב ועד אפגניסטן ואירן מדובר בנוהל נפוץ. האם ישראל תישאר ללא עימות?
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
העימותים הדמוקרטיים מול קהל בוחרים נחשבים לכלי מצוין עבור הבוחרים ברחבי העולם לקבל החלטה: לשפוט לטוב ולרע את התכונות האישיות של המועמדים. בעימות, הבוחרים יכולים לשמוע את העמדות של המנהיגים בסוגיות שונות ולבחון את התייחסותו של אדם לדעות מנוגדות לשלו. העימות הוא גם כלי נוח לדיון על הסוגיות שנמצאות על הפרק בכל מערכת בחירות, כאשר האנשים שמתיימרים להתמודד עם אותן בעיות יכולים להפגין את הידע בנוגע לסוגיות - או את חסרון הידע - ולהציע את הפתרונות שלהם.
ברק הבריז מעימות - וניצח
בישראל נערכו בעבר עימותים ואף היו לרגעי שיא במערכות בחירות: ראש הממשלה שמעון פרס, למשל, סירב להפנות שאלות למתמודד מול נתניהו במהלך העימות הראשון שנערך בישראל ב-1996 בהנחיית דן מרגלית. ב-1999 שלושה מתמודדים רצו לראשות הממשלה: איציק מרדכי, בנימין נתניהו ואהוד ברק. ברק סירב להגיע לעימות, ומרדכי ונתניהו שהגיעו התגוששו ורבו.
מרדכי אף ביקש מנתניהו "להסתכל לו בעיניים" במהלך העימות. בסופו של דבר, ברק שלא השתתף בעימות ניצח בבחירות. ומאז מועמדי הליכוד - בהם אריק שרון ונתניהו - למדו את הלקח והם מסרבים להשתתף בעימותים. התפיסה של יועצי בחירות היא שלמנהיג מכהן אין שום יתרון בהשתתפות בעימות כזה, מפני שמעמד כזה רק מקדם ו"מקפיץ" את המועמדים שמולו.
גם השנה, מנהלי שלושת הערוצים המרכזיים (2, 10 ו-1) ביקשו מהמועמדים המובילים לערוך עימות - כולם מלבד ראש הממשלה הסכימו. נתניהו המשיך לסרב להשתתף, גם כאשר עלה עמוד פייסבוק שהוקדש במיוחד לעידוד עימות שכזה. בכמה מדינות ברחבי העולם העימותים הם כלי מרכזי בבחירות: בארצות הברית, לשם השוואה, יש עימותים מקדימים בתוך המפלגות. במסגרות כאלה אובמה והילרי קלינטון התגוששו ביניהם בדרך למועמדות, וכך גם יריביהם הרפובליקנים.
עימותים ציבוריים - גם באירן ואפגניסטן
בבריטניה יש רבים שטוענים כי בגלל חולשתו בעימותים, גורדון בראון מהלייבור הפסיד ב-2010 את הבחירות לקמרון השמרן. והנה פרט שעשוי להפתיע - גם במדינות שלא נחשבות לדמוקרטיות נערכים עימותים: רוחאני שבה את לב ההמונים באירן כשקרא ליותר גמישות בזכויות האדם במהלך עימות טלוויזיוני, ואפילו באפגניסטן המתפוררת נערכו עימותים לקראת הבחירות.
בבחירות לנשיאות אירן ב-2013 נערכו שלושה דיונים טלוויזיוניים עם כל המועמדים, כשכל מועמד נבחר באקראי לתת תגובתו לשאלה שהמנחה הגריל. אחרי ההתייחסות, המועמדים האחרים הביעו בזמן מוגבל את עמדותיהם בנושא. שמונת המועמדים שאושרו על ידי המנהיג העליון חמינאי השתתפו בבחירות, והדיונים התמקדו בנושאים כמו כלכלה, מדיניות חוץ ושיחות הגרעין שאירן מנהלת. יותר מ-45,000,000 אנשים ברחבי העולם צפו בוויכוחים האלה, שהעלו בסופו של דבר את רוחאני לשלטון.
גם באפגניסטן נערכו שלושה עימותים, בהם שר האוצר לשעבר, יועץ לנשיא, נשיא לשעבר והנכד של מי שהיה מלך אפגניסטן התווכחו על זכויות נשים, הצורך בהסכמים בינלאומיים עם ארצות הברית ושיחות השלום עם הטליבן. ובישראל?
יו"ר המחנה הציוני, ח"כ יצחק הרצוג, התייחס גם היום (שלישי) לחוסר ההיענות של נתניהו: "עברו כבר 28 ימים מאז קראתי לביבי לראשונה לבוא לעימות. אבל לביבי אין זמן". הרצוג טען, בהודעה שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו, כי נתניהו " מתעסק בספינים, בשרידותו הפוליטית על חשבון יחסינו עם ארה"ב, ובמשחקי 'אכלו לי שתו לי' מול התקשורת - הכל רק כדי לחמוק מאחריות למנהיגותו הרופסת והכושלת, ולהימנע מעימות איתי. ביבי, אתה מפחד?"
מהליכוד נמסר בתגובה לפניית חדשות 2: "כל האופציות פתוחות. ראש הממשלה לא אישר ולא שלל עימות".