השבוע החדש נפתח בעוד מתקפה של הימין נגד חופש הביטוי, נגד הדמוקרטיה ונגד כל מי שאינו בדמותם. רגע אחרי שהוגשו בקשות פסילה נגדי ורגע לפני שהן שוב נדחות ע"י בית המשפט, כיוון שהן מבוססות על גזענות, סטריאוטיפים והשתקה - ולא על עובדות ואמת משפטית - יש כמה מילים שחשוב לי בכל זאת לומר.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
עברנו קדנציה מאתגרת בכנסת, בה נעשה כל מאמץ לדחוק אותנו, נציגי הציבור הפלסטיני המונה 1.2 מיליון איש ואישה, אל מחוץ לבית הנבחרים. הניסיון לא צלח - לכנסת ה-20 אנו מגיעים מאוחדים ברשימה משותפת. מי שרצה אותנו בחוץ עם 11 מנדטים, יקבל אותנו ככוח משמעותי ומשפיע עם 15 מנדטים.
האמירה שכבשה את לב הביקורת נגדי הייתה שאני עושה פרובוקציות. האמת רחוקה מהתיאור הזה. אני לא עושה פרובוקציות, אני רק לא משלימה עם גבולות השיח, שהקונצנזוס שהולך ומאמץ לו ערכים אנטי דמוקרטיים, רוצה להציב לי.
אני לא משלימה עם נראטיב שבו ההיסטוריה, הזהות והקשר שלי עם העם שלי נחשבים ל"איום". אני לא משלימה עם תרבות פוליטית שבה ויכוח פוליטי לגיטימי נהפך בקלות לעבירה ביטחונית. אני לא משלימה עם תרבות כוחנית של ימין שרוצה להגדיר את גבולות הלגיטימי.
האוזן הישראלית לא רגילה לשיח נוקשה
אני מדברת מדם לבי על מדיניות ועל עליונות שמוחקת את הזכות שלי להיות שווה. אני מביעה עמדות נגד דיכוי, אלימות, אפליה וכיבוש, שלא נוחות לרוב, כי היא מעשה ידיהם, וכי הם לא משלמים עליה, והיא לא מכאיבה להם בחזרה כמו שהיא מכאיבה לאלו שמופנית כלפיהם.
אני נראית פרובוקטיבית, כי משתלם לימין ולכובש ולגזען להמשיך בדרכם כל עוד משתלם להם, ואף אחד לא מפריע להם. ובתוך זה אפשר לזהות "זועביז" בתור הפרעה לשגרת הגזענות, והחיים הנוחים של הגזענים.
עמדותיי אכן מזעזעות להם את תפיסת המציאות, סודקות להם את הנראטיב, שמות להם מראה מול העיניים, ומה שהם רואים סותר מה שהם רוצים לחשוב על עצמם, על אחרים ועל המציאות סביבנו. אני גם לא מאמינה בפרובוקציות או במניפולציות כלשהן, או באלימות.
הגישה של לשים הכל על השולחן, היא דרך לא נעימה, ולא רגילים אליה. האוזן הישראלית לא רגילה לשיח נוקשה, שחושף את הרוע של הקונצנזוס, את המכוערות של חברה, שאיבדה את המודעות העצמית למה שהיא עושה.
אל תזלזלו באינטליגנציה של הציבור הערבי
אני לא מסכימה עם האמירה שזה ה"סגנון" שמעצבן. זה לא הסגנון, זה התוכן. אין סגנון "נעים" לדבר על כיבוש, על פשעים נגד האנושות, על פשעי מלחמה, על כליאת שני מיליון בני אדם, על השפלה, על מעצרי קטינים ועל הריסת דור פלסטיני שלם בירושלים. שום דבר מהדברים שאני אומרת לא נועד לפגוע במישהו, אבל כן, הוא נועד לשים על השולחן את הרוע והמכוערות של הגזענות הישראלית והפשעים של הצבא.
שם המשחק, כפי שאני מאמינה בו, אינו "הישרדות" אלא "מאבק צודק", וכל מה שיש לנו מגיע לנו. באותה מידה, כל מה שהמדינה שוללת מאיתנו מגיע לנו.
זה חלק משטיפת המוח שהתקשורת הישראלית עושה דווקא לאזרחים היהודים, שמנסה לשכנע אותם שחברי הכנסת הערבים אינם מייצגים את הציבור שלהם. תקשיבו ל-85% מהציבור הערבי, ואל תזלזלו באינטליגנציה שלו. ציבור זה מנוסה היטב במדיניות הישראלית הכוחנית, הוא חש על עורו את הגזענות המבנית ויודע ש"חולשתם" של חברי הכנסת הערבים היא כתוצאה מכוחנותה של הגזענות.
הגזענים כלפיי הם פשוט גזענים, בלי קשר אלי
בשביל לא לייפות את המציאות, אני אודה שמאבקנו הוא לא רק להילחם במדיניות הישראלית, אלא גם בהסתה נגדנו בקרב הרחוב הערבי והיהודי. בתור מנהיגה, זו אחריות שלי להפוך את החולשה - וזה לא קשה להרגיש מוחלש בפני דיכוי כוחני - לעוצמה, ולהעלות את המודעות ואת הנחישות הפוליטית בקרב העם שלי, וגם להתגרות ב"שמאל" המושתק.
כחברת כנסת עסקתי לצד עמיתיי בסיעת בל"ד בעבודה פרלמנטרית אינטנסיבית. הייתי פעילה בוועדה למעמד האישה, ועדת החינוך, טיפלתי בנושאים חברתיים, בתעסוקה, בזכויות נשים, במאבק באלימות, באפליה. תראו את רשימת הצעות החוק של בל"ד.
אכן אני נאבקת באלימות המשטרה, בכיבוש, באפליה, בהפקעת אדמות, בהפניית תקציבים לא שוויונית, ולמען מדינת כל אזרחיה. אם זה נגד מישהו או משהו, אז הבעיה היא במישהו הזה או במשהו הזה, לא בי. ישראלים שעושים בדיוק אותו דבר בשמאל או בארגונים חברתיים, לא היו זוכים לתיוג "פעולות נגד המדינה".
הגזענות מופנית כלפיי, לא אני מעודדת אותה. אני רק לא מפחדת להתעמת איתה, ואין דרך להביס אותה חוץ מאשר להילחם בה. הגזענים כלפיי הם פשוט גזענים, בלי קשר אלי.